 |
/images/archive/gallery/120/232.jpg נועם שיזף.
צילום: נעם וינד  |
|
|
|
|
| לאליפות אמנם קראו יורו 2004, אבל הערוץ ששידר אותה עדיין תקוע באלף הקודם |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
נועם שיזף
5/7/2004 20:21 |
|
|
|
|
|
|
|
היתרון הגדול של אליפות אירופה, בהשוואה לאולימפיאדה או לתוכנית סיכום מחזור, הוא שבסופו של דבר, תפקיד הערוץ המשדר מצטמצם לסיפוק המעטפת, הקריינות והפרשנות. לב העניין הוא המשחק עצמו, ובו, תודה לאל, לערוץ הראשון לא הייתה יד (למרות שזהות האלופה יכולה לגרום לכם לחשוב אחרת).
השידור של הערוץ הראשון התנהל באליפות הזאת בקצב של שנות השמונים. ככה נראו רוב המגישים, המרואיינים והכתבות, ככה נראה אפילו עיצוב האולפן עצמו, עם ארבעת הכדורים המודבקים לריצפה והפאנל המנמנם מסביב לשולחן הקפה. במחלקת הספורט מסרבים להבין
שהצופה הממוצע היום מכיר את הסיפורים והחדשות שמסביב למשחק לא פחות טוב מהאנשים באולפן, ומה שצריך לספק לו זו איזו חגיגה שמעבר למובן מאליו. בערוץ הספורט יודעים לעשות את זה. בערוץ 1 לא. זה כל הסיפור.
לפעמים התקבלה התחושה שכל טיפוס מזדמן שביקר פעם באמסטרדם הוסמך ברוממה כפרשן לנבחרת הולנד. ההופעה ההזויה בפתח האליפות של גידי דודי, בעל התואר "אוהד נבחרת אנגליה ומנהל הפועל ירושלים בכדורסל" הייתה מופת לפלורליזם בשידור. אם הוא הגיע לשם, חמוש בסווטשירט אדום וצרור קלישאות, אז באמת כל אחד יכול.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
האם ערוץ 1 היה בין הגורמים לזכיה של יוון? צילום: AP
|
|
|
 |
|
 |
|
נוימן תימרן בין המובן מאליו לתמהוני
|
|
|
 |
|
|
|
היו גם פרשנים טובים באליפות הזאת. זאביק זלצר היה הבולט שבהם. רהוט ומבין עניין. הפתעת האליפות הייתה אלון מזרחי. כולם ישבו על קצה הכיסא וחיכו לעוד הברקה של שייקספיר, אבל מזרחי דיבר על כדורגל נטו, ועוד התמקד בעיקר בתחומים שבהם הוא מבין, בעיקר חלוצים וכיבושים. במצב העניינים שנוצר, האתנחתות הקומיות נאלצו לבוא רק מכיוונו של דני נוימן, שתימרן ביעילות בין המובן מאליו לתמהוני. ללא ספק, עוד נמשיך לשמוע אותו במשך שנים רבות.
אני לא מסכים עם הגישה שלפיה ערוץ ציבורי צריך לשדר אירועי ספורט גדולים. אם ערוץ 1 לא היה זוכה בזכויות השידור, מישהו אחר היה כבר מרים אותן, ובכל מקרה, הציבור היה רואה את האליפות הזאת. האגרה אמורה לשמש ליצירת תוכן שכוחות השוק הרגילים לא מסוגלים להביא לצופה, וזה משהו שבטלוויזיה הממלכתית כמעט ולא עושים. ובכל זאת, בנקודה אחת התבטאה חשיבותו של הערוץ הציבורי: אני לא יודע של מי הייתה ההחלטה הזאת, אבל שידור המשחקים בערבית בערוץ 33 נראה כמו הרעיון הכי יפה של האליפות. פתאום בערוץ המסואב ועמוס הפוליטיקה הזה החליטו להושיט יד לאוכלוסיה חסרת לובי, שלא הייתה זוכה ליחס בשום מסגרת אחרת. על רקע חוסר ההשראה שמסביב, זה כמעט נראה כמו טעות.
|
|
|
|
|
|
|  | | אלון מזרחי. הפתעת האליפות. צילום: דני מרון | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
