קבוצה ביום, ממפיס גריזליז: שינוי כיוון
ספורט NRG גאה להציג זו השנה השלישית ברציפות, לכבוד פתיחת עונת ה-NBA ב-31 באוקטובר, את פרויקט "קבוצה ביום". כל יום תוצג קבוצה אחת, בסדר עולה, מתחתית הליגה ועד לצמרת. והיום: ממפיס נפרדה בקיץ משיין באטייה ואיבדה את פאו גאסול לרבע עונה לפחות, אבל חבורת צעירים מוכשרת תנסה לסחוב אותה למעלה
נוסדה: 1995, כוואנקובר גריזליז, עברה לממפיס בשנת 2000 והשאירה מאחוריה כמזכרת מהתקופה הקנדית בעיקר את הדמעות של סטיב פרנסיס כשהגריזליז בחרו אותו (יותר מאוחר הם העבירו אותו ליוסטון, וגאלו אותו מייסוריו).
אולם: הפדקס פורום, 18,400 מקומות.
אליפויות: אין.
בעונה הקודמת: 49 נצחונות, 33 הפסדים, 59.8 אחוז הצלחה, עוד עונה מעל לציפיות ופלייאוף מאכזב. לקראת סיום העונה הם ניצחו במשחק בו היה עדיף להם להפסיד, נגד הקליפרס, וכך אמנם סיימו במקום החמישי במערב, אבל קיבלו את דאלאס. מאזן ניצחונות הפלייאוף שלהם עמד קודם לכן על 0 מ-8, ואחרי ביקור הנוביצקים, הוא נשאר על 0, רק מ-12. הנחמה? שיטת דירוג הפלייאוף שונתה בקיץ, בעקבות המקרה. מעתה, זכייה בבית לא מבטיחה מקום אוטומטית בין שלוש הראשונות, וגם מקום רביעי הוא אופציונלי.
יום אחד, אחרי סוף העולם, כשיבואו לפה ארכיאולוגים ממאדים ויחפשו שרידים לציביליזציה, הם יבינו את רוב מה שקרה כאן על כדור הארץ – מלחמות, אינטריגות, תככים, אפקט החממה. עניין אחר ייקח להם הרבה יותר זמן לפצח: איך, בשם האלוהים, באיזור המערב הכל כך עמוס ותחרותי, ממפיס גריזליז הצליחה להשתחל לפלייאוף שלוש פעמים ברציפות? ואיך, בשם אותו אלוהים בדיוק, הם לא הצליחו לנצח שם אף משחק?
"איפשהו לאורך הדרך, איבדנו את הקשר עם האוהדים", אמר ג'רי ווסט, הג'נרל מנג'ר שאחראי לבנייתו של המועדון המצליח-עד-שסוף-אפריל-מתקרב, "אנחנו חייבים למצוא שחקן שיסרב לתת לנו להפסיד". לרוע המזל, הגריזליז יפתחו את העונה ללא שני השחקנים היחידים שאיכשהו התקרבו להגדרה הזו בסוף העונה שעברה. שיין באטייה, הלוחם העשוי ללא חת, עבר ליוסטון, והמכה הבאמת רצינית היתה כשפאו גאסול שבר עצם ברגל בחצי גמר אליפות העולם נגד ארגנטינה, פציעה שתשבית אותו לרבע עונה לפחות, ומי יודע כמה זמן ייקח לו לחזור למאה אחוז כושר. יציאה גרועה מאדני הזינוק יכולה לשחרר את כל האוויר שהצטבר בריאות של הגריזליז, ולגרום לגרף אחוז ההצלחה ליפול אל מתחת ל-50 האחוזים.
מה שכן, ווסט הבין שכך הוא לא יגיע לשום מקום, ומי כמוהו יודע שזה בסדר לקחת צעד אחורה כדי להחליף דיסק, במה שצפויה להיות עונתו האחרונה בעקבות מכירת הקבוצה לא מזמן. גם הלייקרס שלו, בסופו של דבר, לא עשו שום דבר בולט בחצי הראשון
שני צעירים נוספים שהגיעו מהדראפט, הרכז קייל לאורי ופחות ממנו הפאוור-פורוורד אלכסנדר ג'ונסון (הקליינט היחיד של ג'ייסון לוין שישחק העונה ב-NBA, לידיעת מר הלפרין הצעיר), יתרמו גם הם העונה. ואל תשכחו את שני הרוקיז בעונה הקודמת – הפורוורדים האקים וואריק ולורנס רוברטס. תכניסו לסיר גם את סטרומייל סוויפט שחזר מעונה מאכזבת ביוסטון ואת בריאן קרדינל, וקיבלתם קו קדמי צפוף כמו הרציף של תחנת הרכבת בעזריאלי בחמש בערב. מצד שני, עד שגאסול יחזור, מישהו יצטרך למלא את 20 הנקודות ו-9 הריבאונדים של הספרדי המזוקן, ולא בטוח שהרבה אופציות זה רע. אם גיי באמת ייקח אחריות, יתחיל לדרוש את הכדור ולהתנהג כמו כוכב ויתפוס מקום בחמישיה, ווסט יידע שהמועדון מעירו של אלוויס סוף סוף מתחיל ללכת לכיוון שונה, ושהוא יכול לפרוש בשקט לביתו שבהרים.
פלוסים: מעבר לתוספת הפתאומית של אתלטיות בקו הקדמי, הרשומה על שם גיי וסוויפט, הרי שזו עדיין קבוצה עם רוטציה רחבה והרבה פירגון. אדי ג'ונס ומייק מילר, השחקן השישי האולטימטיבי, הם ספקי נקודות שמסוגלים לנצח משחקים, ואם דיימון סטודמאייר יואיל בטובו לא לגמור את העונה בסוף דצמבר, לגריזליז יהיה גם מנהיג מנוסה לקראת רגעי ההכרעה של העונה. חוץ מזה, כשגאסול יחזור, לגריזליז יהיה שוב את אחד הפורוורדים היותר איכותיים שאפשר למצוא במערב.
מינוסים: בלי גאסול ובאטייה, זו קבוצה שמחפשת בנרות מנהיגות, ושני היחידים שעומדים בקריטריון בינתיים הם סטודמאייר וג'ונס, בני ה-33 ו-35 בהתאמה, וכל אחד מהם כמה שנים טובות מעבר לשיא. כל עוד שני אלה על המגרש, הגריזליז ימשיכו לרדוף אחרי היריבות שלהם בהגנה. בעת שגאסול בחוץ, ולאחר שגם לורנזן רייט עזב, השחקן היחיד מעל 2.06 מטר בסגל הוא ג'ייק צקאלידס היווני-גרוזיני. החבר יאקובוס הוא אמנם בחור נחמד ומסיבי וריבאונדר טוב שקולע באחוזים גבוהים מהשדה, הוא אפילו התחתן באולם של פניקס סאנס ומחזיק ברזומה נכבד כשחיין צעיר ומבטיח, אבל לא מדובר במישהו שמדיר שינה מעיניהם של גבוהי הליגה. וכשגאסול יחזור, הגריזליז יזכרו טוב טוב את מילותיו המהדהדות: "אני מאוד אוהב את ממפיס, אבל אני רוצה לשחק בקבוצה שמתמודדת על האליפות".
שימולב: אל תתנו לגוף הקטן והצנום (1.83 על 80 קילו) של קייל לאורי, הרכז שהגיע מקבוצת הגארדים של וילאנובה, להטעות אתכם: לאורי הוא ווינר, פלור-ג'נרל אמיתי, פיזי הרבה יותר ממה שהמשקל מראה וצפוי להיות עלוקה רצינית בהגנה. ככזה, ותחת האג'נדה החדשה של ווסט, הוא יכול לדחוק הצידה את צ'אקי אטקינס, ולתפוס דקות רבות כמחליפו של סטודמאייר. והנה גם כמה תשבוחות מאדי ג'ונס: "לא אכפת לי מי נבחר לפניו בדראפט, הבחור יהיה שחקן בליגה הזו. תאמינו לי. ראיתם איך הוא משתמש בגוף שלו כדי להגיע לסל, כמה פעמים הוא מגיע לקו העונשין? וזה עוד בטרום-עונה, כשרוקיז לא מקבלים שריקות. הוא חתיכת כישרון. אם אהיה ג'נרל מנג'ר מתישהו בעתיד, אני רוצה אותו בקבוצה שלי".
מאמן: מייק פראטלו, בן 60 בפברואר, מתחיל עונה שלישית בגריזליז ו-17 בליגה בסך הכל, עם מאזן של 59:89 בממפיס (60.1 אחוז הצלחה) ו-524:661 בסך הכל (55.8 אחוז), אבל בפלייאוף אחוז הניצחונות שלו יורד ל-32.3 בלבד.
אני זה רק לשאול שאלה: מתי בפעם הראשונה יתאכזב עיתונאי מקומי מביצועיו של הרוקי מקונטיקט, וייתן לאחד ההפסדים של הגריזליז את הכותרת "That's soooo gay"?
אופטימי: ג'רי ווסט מתגלה שוב כגאון, וגורם לבעלים החדשים לשלוח לו זרי פרחים הביתה בכל שבוע כדי שלא יעזוב. רודי גיי מתגלה כמנהיג, הגריזליז נשארים בפלייאוף ואפילו מצליחים לנצח משחק או שניים, וזה מספיק כדי לשכנע את גאסול להישאר.
פסימי: גאסול חוזר ממורמר לקבוצה עם מאזן של 17:7, משחק בחוסר חשק בולט והגריזליז מסיימים סוף סוף עונה בלי אף הפסד בפלייאוף – פשוט כי הם לא מגיעים לשם.
נא להמתין לטעינת התגובות
