סוף הוליוודי
כרטיס הכניסה, החשמל באוויר, המורה לאנגלית של מייקל פלפס, והידיעה שזה לא יכול להיגמר אחרת. שליח nrg מעריב העביר בוקר היסטורי בקוביית המים בבייג'ינג
צילום וידאו: רויטרס. עריכת וידאו: אלכסיי טקצ'ב
ארבעה משחים נערכים ביום הגמרים האחרון, שעה ורבע, והכל נבנה לקראת הסוף, אותו סוף הוליוודי שכולם מחכים לו, המשחה האחרון מבין 32 משחי המדליות באולימפיאדה הזו. יש לי הרגשה שצריך לשמור על הכרטיס הזה, ירוק בהיר, שכתוב עליו C54 ו-National Aquatics Center. אולי יום אחד הוא יהיה שווה משהו.
כן, נו, אנחנו מתים על דארה טורס, הלוואי שכולנו ניראה ככה בגיל 41 (גם 31, בסדר) ולבחורה יש 12 מדליות אולימפיות משלושה עשורים שונים. אבל סביר להניח שכמעט אף אחד לא בא לבריכה במיוחד עבורה הבוקר. הקהל הסיני אוהב לראות סינים מנצחים, אבל באופן כללי הוא פשוט אוהב ספורט. אז עם כל הכבוד לאוסאמה מלולי הטוניסאי או לבריטה סטפן הגרמניה, מנצחי המשחים הראשונים, כשנבחרות השליחים ל-100X4 גברים עולות, אתה יכול להרגיש את החשמל באוויר גם משורה 38, ובעצם בכל פינה באולם. היום אף סיני לא יגיד לך "נו פלאש פוטוז, פליז". הרי הם מצלמים בעצמם.
לידינו מונח הנייר של רשימת השליחים, ועל הנייר הזה, אוסטרליה נראית מצוין ממש. ליפן יש את קיטג'ימה, סוג אחר של טיל אנושי. וארה"ב, היא לא מעלה הפעם את איאן קרוקר. יש גבול לכמה בנאדם אחד יכול להרוס. חברים דמיוניים מספרים שמשטרת הגבולות הסינית הוציאה לו צו הרחקה לרדיוס של 500 קילומטר מקוביית המים, למורת רוחו של מרק ספיץ.
מייקל פלפס בדרך למדליית זהב שמינית צילום: גטי אימג'ס
שדווקא האנסן יקלקל?
ארון פיירסול קופץ ראשון. לפני כמה שבועות היית אחד שאוהב שחייה, אבל לא יכול לזכור מי טוב בפרפר ומי בחזה. עכשיו מתוך שינה אתה יודע שפיירסול הוא גביסט בלתי מנוצח (וריאן לוכטה, שכן הצליח לנצח אותו, לא כאן ולא שוחה מולו). אז הוא מגיע ראשון לדופן. עכשיו ברנדן האנסן. הוא חייב להרוס, נכון? הנה, קיטג'ימה חותך בלי לאותת משמאל וריקארד מימין, פלפס בטח נותן לעצמו סטירה כדי להתעורר. הוא הגיע כל כך קרוב, ועכשיו האנסן ייכנס לתפקיד קרוקר? אתה הרי יודע שכולם כאן כדי לנצח אותך.
פלפס מוודא שצ'אביץ' הסרבי לא שוחה במקצה הזה, וקופץ. בערך אחרי 50 מטר הוא נזכר לכבוד מה קפץ למים, ופשוט טס קדימה. מהמקום
השלישי האמריקנים חוזרים לראשון. וג'ייסון ליזאק, הוא משלנו. הוא לא איכזב את הדוד סם בפעם הקודמת שהוא נקרא לדגל. הוא לא יעשה זאת גם עכשיו. אימון סאליבן סוגר עליו, עוד תנועה ועוד תנועה, אבל ליזאק בלתי שביר עכשיו. את הסוף ההוליוודי הזה אף אחד לא יוכל לקלקל. וביציע אפשר רק לעמוד ולמחוא כפיים. הרבה כפיים.
"אני ואמא שלי התבדחנו", מודה פלפס במסיבת העיתונאים, "על כך שהמורה שלי לאנגלית אמרה פעם שלעולם לא אהיה מוצלח". האמת, גם אצלי המורה לאנגלית אמרה לאבא ואמא פעם שהיא מיואשת ממני ושלעולם לא אדע אנגלית. בכל זאת, אתה חושב, אולי גם מייקל פלפס אנושי. לרגע, מפתה אפילו להאמין בזה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם