הגאון מחולדה: עוד איצטדיון הרוס ברזומה של ראש העיר
כמה סמלי הוא שבשנת ה-100 לת"א הורסת העירייה את האיצטדיון היחיד שהיה לכדורגל היפואי ביפו. אוסישקין 2 לא יהיה שם, כי מתחת למגרש אין שדים כמו על גדות הירקון, אבל יעברו שנים עד שלאנשי העיר יהיה מקום ראוי לשחק כדורגל. לא אובדן, איוולת

כמה סמלי הוא שבשנת ה-100 לת"א הורסת העירייה את האיצטדיון היחיד שהיה לכדורגל היפואי ביפו, העיר שחוברה לה יחדיו לת"א אחרי קום המדינה. בלומפילד אגב הוא אצטדיון מצויין לקבוצות התל-אביביות, מכבי יפו תמיד היתה בו רק אורחת. ביפו יש הרבה כדורגל, אבל זה נורא רחוק מאבן-גבירול פינת בלוך, אז לא שמעו שם עליו. מצד שני, אוסישקין היה יותר קרוב וגם הוא נזרק לירקון.
אין לי טינה מיוחדת לעירייה על הריסת האיצטדיון, זה אפילו משעשע. רגע אחרי ששולמו 5.5 מיליון שקלים לכונס הנכסים של מכבי יפו, החליטו באגף הנכסים כי האצטדיון, שבקושי היה בן 30 ושבקושי שיחקו בו בשנים האחרונות, מט ליפול. זה מה שאמרו על אוסישקין. תגוונו שם באגף נכסים חבר'ה, העכברים של הירקון זה לא העכברים של יפו.
כשאמרו להם אוהדי מכבי יפו שיחכו קצת, שישפצו ויתנו קצת לקהילה, בתשלום, להתפתח, הם פחדו. מי יודע, אולי יתפתח פה סיפור אוסישקין 2. זו יפו רחמנא ליצלן, לא צפון ת"א. הסבירו להם שאיש לא יקשור את עצמו לחומה של 'גאון', זה לא איצטדיון שמתחת לדשא שלו מסתובבים שדים, כמו על גדות הירקון, פה יש מכסימום חרצבים. העדה הבולגרית אף פעם לא קשרה את עצמה למקום מסויים.
כשאמר להם גיורגי דמיטרוב, הסטאלין הבולגרי, שהם יכולים ללכת למולדתם ההיסטורית, הם קמו כאיש אחד, 40 אלף איש, ועלו לארץ. כשאמרו להם לתפוס בתים ערבים עזובים ביפו וביאזור, הם לא קיטרו. כשהתברר להם שהפועל ת"א תפסה את המגרש ב'באסה', הם תפסו מגרש משלהם 800 מטר דרומית לשם.
ב-1972 הלך גם המגרש ההוא ואת חמש השנים היותר מוצלחות שלה שהסתיימו בסגנות מכאיבה במיוחד לדאבל של מכבי ת"א ב-77', עשתה מכבי יפו דווקא בגלות. את הניצחונות היותר גדולים שלה היא עשתה בקופסה בנתניה, במכתש בגבעתיים,במגרש הפחים בראשון או בבלומפילד. ב'גאון' היא ניצחה את הפועל ומכבי ת"א, בעיקר את מכבי.

לא אשכח את המחזור ה-17 של עונת 78/9. עבור הילדים, הדור השני ליהדות בולגריה, הכשירו תלולית עפר, ועל החומה כתבו "יציע 5 לירות". אבי כהן חזר מהתרשמות בליברפול, אלי שכטר הפיל אותו על התחת לפני שקבע 3:4. אלי בירנבוים צבע את ההיסטוריה הזו בירוק של בי.ג'י בונד, שהפך הבוקר לתלולית בטון.
את רוב שנותיו העביר 'גאון', על החומה הארכיטקטונית שלו, בליגה השנייה. שירו של איתן הדר "11 המלכים", עם המבוא מלווה מחיאות הכפיים לבית השלישי, היה מהדהד בין הקיוסק של מירנדה לגג של יציע הכבוד, כשהשלט החלוד על סמל עלה הזית היה מתכופף קמעה, כמו קד קידה לקבוצה שנמוגה בעשן הקבאב של סופקה.
האצטדיון
זה לא אובדן כמו שזו איוולת. עד שייבנה שם שיכון יעברו שנים מבלי שבני יפו, בית"ר יפו, נווה גולן, הצופים האורתודוכסים, אליצור יפו וקביליו יפו, יוכלו לשחק במגרש כדורגל ראוי, שאף פעם לא יהיה להן כנראה. להתראות בחגיגות ה-100, בעיר הלבנה. אנחנו נחגוג בחולון, שם יודעים לקבל "11 מלכים".