שמאלץ דביק: טקס הפתיחה של המכביה
בדיקות בטחוניות כמו בוועידת שלום, מכות בין שוטרים לשב"כ ומכונית שרד על רקע חצוצרות - מחווה שנעלמה יחד עם צ'אוצ'סקו. אם לשפוט לפי טקס הפתיחה של המכביה ה-18, אנחנו אולי עם הספר אבל עדיין חיים בסרט

לפי הקרחות ביציע מתברר כי לא כולם היו מוכנים לשלם 700 ו-1,000 שקלים לכרטיס. מישהו, מהמכבייה השלישית בערך, הזהיר אותי בכניסה שאם הטקס הזה לא יתקדם מזה שהיה ב-,2005 הוא כבר לא יגיע למכבייה ה-.19 אנשים חיים מטקס לטקס, מכלים את קופת הגמל האחרונה, אבל את הלחות הזו אפשר לקבל בחינם גם בסלון, מול ה-37 אינטש.
על פי הבדיקות הביטחוניות, זה לא אירוע ספורטיבי, זו ועידת שלום. אתה עובר תחקיר ביטחוני בכניסה, בחורה נחמדה ומסתורית ממששת עם מטלית תקועה על מקל את כפות הידיים שלך בלי לתת הסבר, ובהמשך חציית המגנומטר ארוכה מהתור לקריית הוותיקן בימי ראשון. לעלות על טיסה בשדה התעופה באיסטנבול כבר נראה פולשני פחות. בחוץ הלכו שוטרים ואנשי שב"כ מכות. באמת.
המכבייה הושקה ב-1932 באופן רשמי כאולימפיאדת יהודים, ובאופן לא רשמי כדי לעקוף את הספר הלבן של פאספילד שהחמיר עם העלייה הרביעית. המשלחת הבולגרית שלחה חזרה לסופיה ב-1935 רק את כלי התזמורת ונשארה כולה בארץ. אנשים עשו ועדיין עושים עלייה, אבל בדרך הספורט הפך - כמו שאוהבים העיתונאים לסנוט באירוע - לגי'מבורי.

ככה זה שהקהילה היהודית הגדולה והמשפיעה בעולם חיה היום בישראל, ומביאה כבר בעצמה כמה הישגים לא רעים, גם באמצעות עולים חדשים שעלו גם כדי להתפרנס ולחיות טוב יותר, וקצת פחות בגלל אידיאלים ציוניים.
אנחנו משתנים, יש האומרים מתפתחים, אבל המכבייה נשארת אותו שמאלץ דביק, עם מחוות שישראלים כבר מרגישים מבוכה בגינן. כך למשל הכניסה של מכונית השרד הנשיאותית ותרועת החצוצרות, טרנד שהלך לעולמו יחד עם ניקולאי צ'אוצ'סקו.
במצעד המשלחות הוכיחה המשלחת הגרמנית בקפיצות אולטראס כי היקים של היום זה לא היקים של פעם, או במילים אחרות (אחרי המשלחת
מתברר גם שיש יהודים בפלאו, מתברר שיש מקום בשם פלאו. את המשלחת הישראלית הכניסו מכניסה אחרת. אחרונים בכניסה, ראשונים ביציאה. יש יהודים שישנים בימים האלה בכפר המכבייה, ויש יהודים שישנים בלילה אצל החברה בחולון.
גם ביבי נאם בסוף. כהרגלו, בפטרונות ישראלית אופיינית. "עלו לישראל," הוא אמר לאנשים שחלקם הלא מבוטל ירד מכאן מאותן סיבות שאחרים לא עלו. הרי אפילו את הלפיד הדליק אזרח אמריקאי. אנחנו אולי עם הספר, אבל אנחנו עדיין חיים בסרט.