עולם סגול-ירוק: רשמים מווימבלדון
הסדרן בחנייה, הזוג הברזילאי בכניסה, הפילהרמונית שמנגנת ג'יימס בונד ומלך ספרדי אחד שסגר את גמר ווימבלדון מהר מדי. דב גרינבלט הלך לראות את נאדאל וברדיץ' והספיק אפילו לארוחת ערב
מתחם ווימבלדון, בקושי מדברים אנגלית צילום: דב גרינבלט
היא חייכה בביישנות. אפשר לדבר על משהו אחר, שאלה, זה קצת מביך אותי. ואני חשבתי, משום מה, שבחורות אוהבות מחמאות. לכו תבינו. מישהו אמר גברים ממאדים, נשים מנוגה?
כמה משקאות ושעות מאוחר יותר, אחרי שנת לילה קצרה מדי ובתום הקפה של הבוקר, אני כבר על הרכבת לווימבלדון. אל מתחם הטניס היוקרתי, או בשמו הרשמי – the all England lawn tennis and qroquet club, שנוסד בשנת 1868 וממוקם בדרום מערב לונדון.
לוקח להגיע כחצי שעה, 12 תחנות בתחתית ממרכז העיר ועוד כמה דקות הליכה, דרך שכונה קטנה ונחמדה בשם וואנדסוורת'. הפעם, בניגוד לשנה שעברה, אז עמדתי כמה שעות טובות בתור, תכננתי להגיע מוקדם ולקצר את זמן ההמתנה.
מסעדה בווימבלדון, מי רוצה תותים ושמפניה? צילום: דב גרינבלט
בתשע וחצי, ארבע וחצי שעות לפני תחילת משחק הגמר, הגעתי לקצה התור, הנמצא על מגרש הגולף האזורי שהוסב לחניון, והסדרן מגיש לי את כרטיס מספר 1093. המשמעות – יש כבר 1092 אנשים בתור לפניי.
מסביבי יפנים, ספרדים, איטלקים, רוסים. רק אחרי דקות ארוכות שמתי לב שדווקא אנגלית, בקושי שומעים פה. בעשר התור התחיל לזוז, אבל באיטיות מחרידה. מתקדמים מטר ועומדים עוד רבע שעה. לפניי זוג ברזילאים, אב וביתו. הוא כבן 50, מוזנח, לא מגולח ולבוש ברישול. היא כבת 25, נאה למראה, לבושה בקפידה.
כמה נחמד מצידו של האב, חשבתי לעצמי, לצאת עם הבת לחופשה. בדרך הארוכה לכניסה, על מגרש הגולף, ניצבים דוכנים עם מידע ביוגרפי על אלופי עבר ושאלות טריוויה על האליפות. מי זכה בפעם הראשונה בשנת 1993 ויזכה עוד ששה פעמים אחר כך, מי זכתה בפעם השביעית כאן ב - 1996, מי לקח את האליפות מהמקום ה-125 בעולם? התשובות, אגב, הם פיט סמפראס, סטפי גראף וגוראן איבניסביץ'.
כמה מטרים לפני הבידוק הביטחוני תופס האב הברזילאי את ישבנה של ביתו ומלטף אותו בחושניות, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. אחת מהשתיים - או שהם באמת בני זוג, ורק אלוהים יודע למה, או שהם באמת אב ובתו, והיחסים ביניהם
ממש, אבל ממש, קרובים. ומי יודע, אולי בדרום אמריקה זה בכלל מקובל. איפה יצחק קדמן כשצריכים אותו?
באחת עשרה אני מגיע לקופות ונכנס למתחם, אחרי שעה וחצי בתור, באמת לא נורא. מימין, מגרש מספר אחת וממש ממול, קודש הקודשים של הספורט האנגלי – המגרש המרכזי, הסנטר קורט. מתחתיו שורה של מסעדות, בתי קפה ורשתות מזון מהיר, בהם, כמובן, גביעי השמפניה והתותים בקצפת המפורסמים כל כך.
הצבע הרשמי של המועדון, ירוק כהה וסגול, שולט פה בהכול: החל בקירות הבטון, דרך השלטים, לוחות התוצאות במגרשים וכלה בעניבות של שופטי הקווים. אפילו הפרחים הגדלים כאן, הם בירוק וסגול.
גבעת הנמן, אלפים צופים במשחקים משם צילום: דב גרינבלט
על גבעת הנמן, הצמודה למגרש מספר אחת, כבר יושבים אלפים רבים ומחכים לגמר. התזמורת הפילהרמונית של הלגיון הבריטי המלכותי, בניצוחו של קפטיין דייוויד קול, ניצבת במרכז הדשא ומנגנת נעימות על פי הזמנת הקהל, החל מסרטי ג'יימס בונד ועד פסקול מלחמת הכוכבים.
בשעה 14.00 בדיוק עלו רפאל נאדאל ותומאס ברדיץ' למגרש ואחרי אימון קל התחיליו במשחק. שעתיים ועשר דקות מאוחר יותר, זכה הספרדי באליפות ווימבלדון השנייה שלו. הקהל, אגב, היה איתו לחלוטין לכל אורך המשחק. מדי פעם אמנם היו מחיאות כפיים ועידוד גם לצ'כי, אבל בעיקר כדי שהמשחק לא ייגמר מהר מדי. מה לעשות, לנאדאל היו תוכניות אחרות. האמת? אני מרוצה, יש אפילו זמן לארוחת ערב.
למחרת בבוקר, בבית הקפה הקבוע שלי, אני רואה שהדיילי מייל, אחד מהעיתונים הנפוצים בלונדון, הקדיש לנאדאל את השער האחורי שלו. תמונה גדולה של שאגת הניצחון מרוחה על כל העמוד, עם הכותרת – "המגרש של המלך רפא". בסך הכול שהה נאדאל, שזכה במיליון פאונד, על המגרש 17.5 שעות לאורך ימי התחרות. בחישוב מהיר זה יוצא 342 אלף שקל לשעה. והוא בסך הכול בן 24. באמת מלך.
המגרש המרכזי, קודש הקודשים של הספורט האנגלי
צילום: דב גרינבלט
דב גרינבלט הוא דובר החברה להגנת הטבע
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם