קרב רב: המלחמות הצפויות ב-NBA
לאן שלא תסתכלו השנה ב,NBA- תמצאו מאבקים מרתקים. מהמלחמה על הגביע הקדוש, דרך המערכה על ניו-יורק סיטי ועד למו"מ המתיש על הסכם העבודה: הנה שבעה קרבות - פלוס אחד - שיעשו את העונה הקרובה, שיוצאת הלילה לדרך
ה"ביג ת'רי" ממיאמי שיחקו ביחד עד עכשיו "סמול ת'רי" מינטס. אבל דווקא הפציעה של דוויין ווייד, 3.17 דקות לתוך משחק האימון הראשון, איפשרה ללברון ג'יימס לקבל בחזרה את כל אור הזרקורים.
הבחור שזכה ליחס של מלך בקליבלנד ספג מאז עזיבתו מקלחת קרה מכל כיוון וסוג, החל ממגדפים בטוויטר ועד למייקל ג'ורדן ודייויד סטרן. הרצון לענות לכולם בוער בעצמותיו, ויכול להיות שהבחירה של מנג'רי הליגה בקווין דוראנט כMVP- המיועד היתה קצת מוקדמת.
ההתלהבות מדוראנט, לכשעצמה, נראית מוצדקת. מלך הסלים הצעיר בתולדות הליגה הזניק בקיץ את המנייה שלו לשמיים כשסחף את נבחרת
הסוס השחור? דווייט הווארד, שעבד בקיץ עם האקים אולאג'ואן, ושמחזיק בפוטנציאל להיות הסנטר הכי דומיננטי בליגה מאז שאקיל אוניל בשיאו. עד עכשיו, היכולת ההתקפית שלו לא השתוותה ליכולתו לשנות משחק בהגנה, וודאי שלא התקרבה לכישוריו הטבעיים. אם הווארד ישכלל את הארסנל שלו וישחק בחוכמה, יש גם לו סיכוי. ורגע, מה עם ההוא, קובי בראיינט? לו נוח שישכחו אותו באפריל וייזכרו בו שוב ביוני.
כשנשאל הקומישנר בסוף השבוע ב"וול-סטריט ג'ורנל" מה דעתו על כך שקבוצות מעטות אוגרות את רוב הכישרון, הוא ענה: "רגע, ובשנות ה80- לא היו את הסלטיקס והלייקרס."? תשובה קצת מניפולטיבית, האמת. בזמנו, הליגה היתה זקוקה ליריבות ולדו-קוטביות בין מג'יק ללארי כדי להציל את המוניטין, לעורר עניין ציבורי וליצור הזדהות.
היום, בליגה מצליחה של 30 קבוצות, הבעיה היא - כפי שניסח אותה בפניי קולגה אמריקאי - ש"הולכים להיות מעט מאוד משחקים ממש טובים." מצד שני, המשחקים בין ארבע הקבוצות הללו אכן יהיו ממש טובים. אחד כזה יכול להיות כבר הלילה (01.30) בסיפתח, בין בוסטון למיאמי.
בסאות ביץ' עטפו את לברון, ווייד וכריס בוש ברול פליירס בעמדות הרכז (ארויו שיפתח, מריו צ'למרס) והסנטר (עוד תכירו את ג'ואל אנתוני, הקפיץ הקנדי). אבל הספסל, למרות שחקנים כמו מייק מילר (כשיחזור בינואר), ג'רי סטקהאוס, אדי האוס ויודוניס האסלם, עלול להוות נקודת תורפה.
בבוסטון אין בעיה של כישרון, אבל הכימיה הקבוצתית עם פרסונות כמו שאק, גארנט, פירס, רונדו, גלן דייויס, ג'רמיין אוניל ודלונטה ווסט בחדר ההלבשה היא עניין נפיץ. בינתיים הם עושים ראפ עם כובעי גרב על הראש, אבל כשקנדריק פרקינס יחזור בחורף וידרוש את הדקות של שאק, החיכוכים עלולים להתחיל, או אולי להחריף.
הלייקרס נהנו מכך שלא ממש דיברו עליהם בקיץ. הבעיות שם לא השתנו - בעיקר הבריאות של אנדרו ביינום (לא יהיה כשיר לפתיחת העונה) ושל קובי - ובמשחקי ההכנה נרשמו לא מעט חריקות.
ועדיין, הבחורים של פיל ג'קסון מסוגלים, כמו שעשו אחרי משחק 4 נגד הת'נדר בפלייאוף האחרון, ללחוץ על מתג ולחזור לדרוס. התוספות לסגל, בעיקר של מאט בארנס וסטיב בלייק, רק ישפרו אותם. אורלנדו היא המועמדת הרביעית, ואם דווייט הווארד לא יביא את השינוי, הוא יצטרך להגיע משחקני המשנה המשתפרים, כמו ג'ייג'יי רדיק וברנדון באס.
מתחת ללייקרס, ואולי גם לצדה, צפויה תחרות פתוחה לחלוטין. שתי החולמות בגדול הן דאלאס, שהוסיפה את טייסון צ'נדלר לקו הקדמי ומחזיקה עשירייה ראשונה איכותית, ואוקלהומה סיטי המשתפרת עם דוראנט, ראסל ווסטברוק שנראה כעומד בפני עונת פריצה משלו, ועוד כמה תוספות סולידיות.
במצב ביניים נמצאות סן-אנטוניו, עם טיאגו ספליטר שייתן כתף אבל גם עם שני כוכבים מזדקנים (דאנקן וג'ינובילי) ואחד שמסיים חוזה (טוני פארקר), ויוסטון עם כימיה קבוצתית נהדרת אבל גם עם יאו מינג שלא הופיע במשחק רשמי מאז מאי .2009 גם ממפיס חולמת על השתפרות והשתלבות בפלייאוף.
יוטה ופניקס איבדו שחקן פנים משמעותי (קרלוס בוזר ואמארי סטודמאייר, בהתאמה) ושחקני משנה חשובים, אבל הבאתו של אל ג'פרסון ממינסוטה תשאיר את יוטה תחרותית, וההימור של פניקס על סגל עוד יותר ורסטילי, עם רכישתם של טורקוגלו, ג'וש צ'ילדרס והאקים ווריק, יכול להפתיע לטובה.
דנבר ופורטלנד, שעברו טלטלות בהנהלה, עומדות בפני אי-ודאות. הנאגטס כנראה יפתחו את העונה עם כרמלו אנתוני, אבל יודעים שהם עלולים להגיע לקיץ הבא כקליבלנד מודל 2011 אם לא ימצאו עליו טרייד ראוי. הבלייזרס סטו מהמסלול לאליפות בגלל פציעות, ובעיקר בגלל המצב הבריאותי של גרג אודן, שאפילו הוא לא יודע מתי יחזור, ומתי, טפו טפו טפו, ישחק חופשי מכאבים.
לעתים נדירות מגיעים שני רוקיז שנבחרו ראשונים בדראפט לתחרות ישירה על תואר רוקי העונה, אבל זה מה שקורה כשהקליפרס אחראים לאחת מהבחירות הללו. במשחקי ההכנה, בלייק גריפין - שהגיע מאוקלהומה בדראפט ,2009 אמר שאין דבר כזה "קללת קליפרס" ואז הושבת לעונה שלמה בגלל פציעה בברך - נראה מפחיד, כשקלע ושאב ריבאונדים בקצב מסחרר עוד לפני שהוא שיחק דקה רשמית אחת, ביל סימונס מESPN- כבר הגדיר אותו כאחד מחמשת הפאוור פורוורדים הטובים בליגה.
למתחרה העיקרי שלו קוראים ג'ון וול, ולו יש ממש קבוצה משלו. הרכז שהגיע מקנטאקי לוושינגטון כדי להשכיח את פיאסקו גילברט ארינאס, ראה את קברניטי הקבוצה מזיזים את האקדוחן לעמדה מספר 2 ומעניקים לוול את המפתחות. צפו ל17-20- נקודות ו7-8- אסיסטים לערב.
הפתעה יכולה לבוא, שנה שנייה ברצף, מכיוון סקרמנטו. דמרכוס קאזנס, סוס צעיר ולפעמים קצת פראי מדי, היה אמור לפתוח את העונה כסנטר מחליף לסמואל דאלמברט, אבל פציעת מפשעה השביתה את איש הברזל מהאיטי והעניקה לסנטר החייתי בעלות זמנית על עמדה מספר .5
וול מצטרף לליגה עמוסה ברכזים איכותיים, ונראה שהתחרות על התואר "מספר 1 מבין מספרי "1 צמודה במיוחד. לחלק מהחבורה הזו יש גם אג'נדות אישיות; במערב, דרן וויליאמס מיוטה וכריס פול מניו-אורלינס נבחרו זה אחרי זה בדראפט ,2005 ובמזרח, דריק רוז ורג'ון רונדו התחרו על מקום בסגל נבחרת ארה"ב, עד שרונדו ניפה את עצמו ועכשיו מחכה לנקמה. ברנדון ג'נינגס ממילווקי ישמח לתרום את שמו לדיון.
לצדם, ניצב דור הוותיקים. לסטיב נאש (36) מפניקס יש שותף אחד פחות לפיק'נ'רול בגלל עזיבת אמארי, אבל הבחור רואה משחק כמו שמעטים ראו בתולדות הכדורסל. כך גם ג'ייסון קיד (37) מדאלאס, שרושם מספרים טובים פחות מנאש, אבל עדיין צריך אומץ כדי להמר נגדו בלילה נתון.
צ'ונסי בילאפס (34) מדנבר יוציא את עצמו מהמירוץ אם ימשיך בכושר הקליעה שהראה באליפות העולם, ובוודאי שאם כרמלו אנתוני יעזוב ויהפוך את הנאגטס ללא רלוונטיים.
כשהבעלים שלך הוא אוליגרך רוסי, הפרופגנדה שלך מתנוססת על שלטי חוצות ליד מבצרו של היריב והמפקד החדש שלך כונה בעבר "דיקטטור," כל הסימנים צועקים "רבולוציה."! מאז מכירת ניו-ג'רזי נטס למיכאיל פרוחורוב, הבעלים העשיר ביותר ב,NBA- הקבוצה נואשת למחוק את עונת 12 הניצחונות הזוועתית ולחזור לרלוונטיות.
מצד שני, שלטי החוצות מול הגארדן ומינוי הגנרל אייברי ג'ונסון כמאמן עלולים לא לעזור. הרוקי דריק פייבורס לא נראה מדהים והתוספות האחרות בסגל - טרוי מרפי, טרוויס אאוטלו וג'ורדן פארמר - לא הפילו אף אחד מהכסא. הנטס עברו הקיץ מאיסט ראת'רפורד לניוארק ותוך שנתיים עשויים לנחות בברוקלין, כדי להתחרות על לבם של האוהדים בתפוח הגדול.
במדיסון סקוור גארדן דווקא גזרו קופון על כמה החתמות יפות, ובראשן סטודמאייר, האיש והכיפה. ריימונד פלטון עשוי לתת לניקס רכז לגיטימי ראשון מזה כמה שנים טובות, וגם לצעירים כמו אנתוני רנדולף שהגיע מגולדן-סטייט, טימופיי מוזגוב מחימקי וביל ווקר וטוני דגלאס יש אפשרות לפרוח.
הניקס יקלעו בצרורות, אבל עם אמארי כשחקן מוביל ומייק דאנטוני כמאמן, לראות יריבה קולעת מולם 120 נקודות לא יהיה מחזה נדיר. וכמובן שבשני צדי ההדסון לוטשים עיניים בהתמדה לעבר הרי הרוקיז. מי שתשיג ראשונה את כרמלו אנתוני, יכולה לראות את עצמה כשליטת העיר הגדולה לשנים הקרובות.
בראיון שהעניק, נשמע סטרן כמעט זחוח כשהוא דיבר על הרצון להקים קבוצות באירופה ובמכסיקו סיטי ועל ההכנסות ממרצ'נדייזינג בסין, שיעברו תוך חמש שנים את אלה מארה"ב. אבל הבעיות אצלו מתחילות בתוך הבית, ועם כל הרצון להדחיק, מתישהו הכל עלול להתפוצץ לכולם בפרצוף.
סטרן רוצה לקצץ כ35- אחוז משכרם הנוכחי של השחקנים, כדי למנוע מהקבוצות להגיע למצב הנוכחי בו הן מפסידות יחד 350 מיליון דולר, לטענתו. הוא מבקש להנמיך את האחוז מהכנסות הליגה המוקצה למשכורות, העומד בהסכם העבודה הנוכחי על .57
במספרים מוחלטים זה נשמע עוד יותר בומבסטי: מתוך 2.1 מיליארד דולר שזורמים לכיסם של השחקנים בעונה, הוא רוצה ש750- עד 800 מיליון יתאדו. אופציה נוספת שהעלה סטרן היא לסגור קבוצות. לשחקנים, כמובן, יש דעות אחרות. עם כל הרצון להצטייר כשוחרי שלום ולא כרודפי בצע, לא פשוט לפתוח חוזים קיימים ולזרוק לפח מאות מיליוני דולרים.
ההסכם הנוכחי יסתיים ב30- ביוני, הפערים עצומים והשביתה נראית כבלתי נמנעת. מתישהו, שני הצדדים יגיעו לעמק השווה. השאלה היא האם אפשר למנוע את הקטסטרופה של ,1998/9 ולא בטוח שסטרן רוצה לגלות לכם את התשובה.
![צילום: אי-פ]י](/nrg/images/archive/465x349/1/276/428.jpg "צילום: אי-פ]י")
והנה קרב שמעניין בעיקר עיר אחת בקליפורניה ומדינה אחת במזרח התיכון. לפני חודש, בראיון למעריב, הציב לעצמו עמרי כספי יעד: לשכנע את המאמן פול ווסטפול שהוא ראוי לעמדת הסמול פורוורד הפותח. במשימה הזו הוא נפל, ונראה שדאנטה גרין, למרות שהגיע למחנה עם משקל עודף ונראה זוועה בפתיחת משחקי ההכנה, יעלה בחמישייה מחר בלילה מול מינסוטה.
בצד החיובי, לא בטוח שתפקיד האיש השישי יעשה לו רע. כולם זוכרים את חיבתו של טייריק אבאנס לחלוקת כדורים לחבריו, וכשכספי יעלה כ"אנרג'י גאי" של הקינגס, ויהיה אופציית קליעה עיקרית בחמישייה השנייה, הוא יכול בקלות לסיים ערב עם 30 דקות, 17 נקודות ו8- ריבאונדים כמו שעשה לא מזמן נגד הקליפרס.
לגרין קשה להיכנס למשחק מהספסל, בעוד כספי שש אלי קרב בכל רגע שיידרש, והמאמן רוצה את שני הסמול פורוורדס שלו מוכנים בכל ערב. עמרי מגיע לעונה הנוכחית פיזי ואגרסיבי יותר, אבל יצטרך לשמור על התכונות האלה, לחדור יותר, ללכת לקו, ולהיות חד, מדויק וממוקד לא פחות מבעונה הקודמת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם