רדו למליקסון מהגב
כשרלף קליין אימן בגרמניה הרגשנו איתו סגירת מעגל של ניצחון וגאווה, אבל מול מאור הקטן והלא מיוחצן חלקנו מעדיפים להתחסד ולנפנף בפטרונות פטריוטית. וגם: בלי עזרה מבחוץ, גם המיליונים של אלונה לא יצילו את ב"ש
ההחלטה שלו שהוא לא מצטרף גם לנבחרת ישראל אמנם משאירה פתח למקרה שיחליט בכל
אבי רצון כתב אתמול שלפולין יש היסטוריה של מדינה אנטישמית, ואלי סהר ב'ישראל היום', עם סכין בין השיניים, ידע לספר שמליקסון הולך לייצג מדינה שרק לפני 70 שנה "הרוב המוחלט" של אזרחיה ביצע רצח עם. רוב מוחלט? שטויות במיץ. אין לי עניין לשמש סניגור של הפולנים, אבל דיוק היסטורי נחוץ פה בכל זאת כדי לבלום את ההיסטריה וההתלהמות.
ביום בו נפתחה מלחמת העולם השנייה, 1 בספטמבר 1939, פולין עצמה נכבשה על-ידי גרמניה הנאצית, וכמדינת כיבוש היא נאלצה להשלים עם בנייתם של מחנות ריכוז והשמדה על שטחה, בו נרצחו כ-3 מיליון יהודים.
לא הפולנים הרגו את רוב רובם של היהודים, אלא הגרמנים. מיליוני פולנים נרצחו על ידי הגרמנים, ואם חלק מהפולנים שיתפו פעולה בגלל אנטישמיות או בגלל שלא היתה להם ברירה, הם התנהלו כמו הצרפתים בשלטון וישי.
אמא שלי היא ניצולת שואה, ואותה ואת משפחתה החביא כומר פולני בעליית הגג של כנסייתו במשך שנה. משפחה פולנית אחרת, מלקביץ', הסתירה את אמי כל שאר ימי המלחמה, ואניילה מלקביץ' זכתה לעץ מפואר ליד העץ של אוסקר שינדלר בחלקת חסידי אומות העולם ביד ושם.
אם הנאצים היו מגלים את מחבואה של אמי, הכומר הפולני היה מחוסל ראשון. שלשום אמא שלי שאלה אותי מה הסיפור הזה עם מליקסון ונבחרת פולין. הסברתי לה שהוא משחק בוויסלה קראקוב ויש לו דרכון פולני. העובדה שמליקסון חושב לשחק בנבחרת פולין היא לא התרפסות מבחינת אמי, אלא סוג של ניצחון יהודי, בדיוק כמו הטסת מטוסי F16 על ידי טייסים ישראלים בשמי אושוויץ.
אבל חלק לא קטן מהישראלים מעדיף להתעטף בתחושת הקורבן והנקמה הנצחית. למשל צביקה רוזן, שמאז מכסיקו '70 רואה בנבחרת ישראל שלוחה של סיירת מטכ"ל, ואם זה היה תלוי בו, היה מעלה את השחקנים לדשא בנעליים אדומות, דיבר על החלטתו של מליקסון בתחושת זעזוע וצמרמורת.
וחיים רביבו? האופורטוניסט המושלם, זה שלאורך כל הקריירה שלו תרומתו לנבחרת לא גדולה בהרבה מזו של מליקסון שלא שיחק בה משחק רשמי אחד, מאיים
כשרלף קליין ניצח כמאמן מכבי ת"א את צסק"א בווירטון, ושבע שנים אחרי זה נסע לאמן את גרמניה שאחראית להשמדת משפחתו, הרגשנו איתו סגירת מעגל של נצחון וגאווה. אבל פה, עם מליקסון הקטן והלא מיוחצן, חלקנו מעדיפים להתחסד ולנפנף בפטרונות פטריוטית.
רדו למליקסון מהגב. החינוך הכדורגלני שספג מליקסון בישראל מגיל צעיר היה חלש או בינוני במקרה הטוב, והוא הגיע לאן שהגיע בקריירה בעיקר בזכות הכישרון האישי שלו. נבחרת ישראל לא ספרה אותו עד השבוע, והיא תוכל להמשיך ולקרטע בהצלחה גם בלעדיו.
אפשר להבין יהודים שלא ידרכו לעולם על אדמה פולנית, או לא ירכשו פולקסוואגן גרמני, אבל מותר להעריך גם את דוד פיזנטי שנסע לשחק בפ.צ. קלן או את שמוליק רוזנטל שהגיע לבורוסיה מנשנגלדבך עוד כשברלין היתה חצויה ובניין הרייכסטאג עמד שרוף.
אל תתנו למליקסון לשאת את סבלו של העולם היהודי כולו על כתפיו. כי הכתפיים הצנומות האלו הן בסך הכל עוד הוכחה לכך שעל אף שלא עבדו איתו כמו שצריך על חיזוק שרירים בתחילת הקריירה במכבי יבנה, מליקסון בכל זאת הגיע די רחוק.
ראיתי את פניו של ניר קלינגר בדקות הסיום של המשחק מול הפועל ת"א. 85 דקות היטיבה ב"ש לעמוד מול כוכבי הפועל אבל קרסה פעמיים לקראת הסוף, והתקווה שנגוזה ניכרה על פניו החרושות של קלינגר הקשוח, שחווה בקריירה שלו כשחקן וכמאמן הרבה קשיים.
אבל קלינגר הוא לא הבעיה, כפי שניסה לצייר זאת שלשום הבעלים הקודם של הקבוצה, אלי זינו, בראיון רדיו חצוף מאין כמותו. זינו, שבמשך יותר מעשור היה אחראי יותר מכל אדם אחר להנצחת
בעיותיה של ב"ש קשות בהרבה מבחירה בקלינגר או במאמן אחר. היא קבוצה שיש לה צרות מבניות שלא תיתקלו בהן במקומות אחרים: 1. המרחק מהמרכז מקשה על הבאת שחקנים ישראלים מהשורה הראשונה. 2. תשלום חורג מהערך הריאלי על כל שחקן שבכל זאת מוכן להגיע. 3. איצטדיון מחריד.
תוסיפו לזה קהל גדול שאיבד סבלנות, תקשורת מקומית שמחפשת אקשן ושחקני עבר שרוצים פרנסה (פעם זה היה שלום אביטן, עכשיו סתיו אלימלך) וקיבלתם סמטוחה, וזה בלי להזכיר את הקסאמים שהבריחו מכאן את משפחותיהם של השחקנים הזרים.
לאלונה ברקת יש בית עשיר, והיא מוציאה כל עונה מכיסה כפול מעמיתיה במרכז הארץ. אבל בב"ש ניצלו אחרים את עושרה כדי להסיר אחריות ולהשאיר אותה לבד. ראש העירייה נותן 1.9 מיליון שקל בשנה, פחות מחצי ממה שנותנים בראשל"צ או ברמה"ש. המפעלים הגדולים בנגב לא מתעניינים, אין הכנסות ממנויים ובהתאחדות לכדורגל, שתמיד תדבר על ב"ש במונחים חלוציים, לא חושבים להציע עזרה.
יש מקרים מיוחדים שבלי עזרה מערכתית לא תהיה להם תקומה. ב"ש היא מקרה מיוחד. בלי עזרה, גם אלונה לא תספיק.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם