ישראל? יוק! על חובבנות התקשורת
העובדה שאף גוף תקשורת ישראלי לא שלח נציג למלטה מלמדת על פרובינציאליות וחובבנות, אבל גם ההתאחדות והעומד בראשה אשמים בתחושת המיאוס מהנבחרת ומאמנה, שיעזוב הערב את תפקידו בשפל המדרגה
לואיס פרננדס. הנבחרת שלו לא מעניינת צילום: דני מרון
למרות יתרון הכוח הגדול שלו חזר האדמירל לטורקיה בידיים ריקות והודיע "מלטה? יוק! - חיפשתי את מלטה, אבל היא לא קיימת."
מבחינת התקשורת הישראלית, גם ישראל לא קיימת. אף גוף תקשורת ישראלי לא הטריח את עצמו ללוות את הנבחרת במשחקה הרשמי הערב מול מלטה. לא עיתון, לא תחנת רדיו, לא אתר אינטרנט.
אפילו ערוץ ,10 שמחזיק בזכויות השידור ושילם חצי מיליון שקל למשחק, ויתר ולא ישדר הערב. אני לא זוכר לאורך 20 שנה, מאז שישראל משחקת באירופה, מצב מדהים ומחריד שכזה, ועוד בעידן הנוכחי, הפתוח והנגיש כל-כך.
זה מצב שגם התקשורת עצמה לא יכולה להתגאות בו, ולא ידוע לי שהוא קיים אפילו בנבחרות ממדינות עולם שלישי. שם לפחות העיתונות מגויסת וממומנת על-ידי הדיקטטור.
זה מהלך שמשדר פרובינציאליות וחובבנות. אמנם הסיכויים אפסו, המשחק חסר עניין, שחקני הנבחרת משדרים אפס מוטיבציה (ואתם תראו את ההשלכות לכך במשחק) ולגופי התקשורת ששמעו שהקולגות לא נסעו, יש אפשרות לחסוך כמה מאות דולרים. אבל בשורה התחתונה המצב מלמד על באר תחתיות.
ליאור רפאלוב וטל בנין. קמפיין מאכזב
צילום: דני מרון
כבר כתבנו אחרי הכישלון מול יוון שלישראל אין באמת נבחרת כדורגל אלא אוסף שחקנים מוכשר אבל חסר כיוון והכוונה, שלא מצליח, כמו הדורות הקודמים, לייצר לנבחרת מכובדות ויוקרה. וכשאין מכובדות, רוצים להתרחק, אפילו להיפטר ממנה.
להתאחדות לכדורגל ולעומד בראשה יש חלק מרכזי בתחושת הדחייה מהכדורגל בכלל ומהנבחרת בפרט. למרות הזחיחות של היו"ר וניסיונותיו לרחוץ תמיד בניקיון כפיו, כאילו הוא נמשח לנביא ואין בלתו, המצב מלמד
בדיוק להפך.
חבל לי שפרסונת כדורגל כמו לואיס פרננדס עוזב כאן בשפל מדרגה. השחקנים אוהבים אותו, אבל הם גם יאהבו את מי שיבוא אחריו - אוחנה, גיא לוזון, ייטב לוזון או אולי, אם זה יעבור בנס במזכירות, למרות ההתנגדויות - את אלי גוטמן.
העונש הגדול של פרננדס הוא לא בקטטות עם העיתונאים כשהם נסעו עם הנבחרת, אלא הערב, כשאף אחד מהם לא יטרח לעמוד מולו בסיום, ויבקש תגובה על המשחק. מלטה יוק, ישראל יוק.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם