מגזינים online

ג'ודו: מועמד למדליה, אך עובד כסבל

אלכס רסקופין (16) הוא אלוף אולימפיאדת הנוער האירופית בג'ודו ונחשב לפוטנציאל למדליה בריו. עד אז הוא חולם על אכילת יוגורט ועובד כסבל כדי לעזור להוריו להחזיר הלוואה שלקחו

ניר שועלי | 31/10/2011 12:03 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
ייתכן ואתם תושבי ב"ש, ייתכן ועברתם דירה לאחרונה,
אלכס רסקופין. פוטנציאל ענק לריו
אלכס רסקופין. פוטנציאל ענק לריו צילום: דני מרון
ובטח ייתכן כי לא שמתם לב לאחד הסבלים, קטנצ'יק עם בייבי-פייס, שנשא על גבו את המקרר או את המזנון שלכם.

גם אתכם הכתבה עצבנה? בואו לדבר על כך בפייסבוק שלנו

בוודאי אתם גם לא יודעים שמדובר באלוף אולימפיאדת הנוער האירופית בג'ודו, שרק בקיץ האחרון עלה אל ראש הפודיום בטרבזון, טורקיה, כדי לענוד על צווארו מדליית זהב לצלילי "התקווה", כשדגל ישראל עולה אל ראש התורן במדינתו של ארדואן.

אלכס רסקופין בן ה-16, תלמיד י"א בתיכון "רגר", הוא כישרון ענק, פוטנציאל לאולימפיאדת ריו ,2016 אבל בינתיים, כדי שהוריו יוכלו להחזיר הלוואה על-סך 40 אלף שקל, אותה קיבלו מהבנק כדי שיוכל לטוס לתחרויות, צריך אלכס להתיש עצמו בעבודות סבלות.

המאמן שלו, איגור דרק, לא יכול לעשות הרבה בעניין, למרות שהעבודה מסכנת את הגב של הטאלנט שלו, מה גם שאת "קריירת" המאבטח והברמן במועדוני לילה הוא כבר קטע עבור הילד, כי בכל זאת, מדובר בילד.

אתמול היה לאלכס זמן פנוי לדבר, מכיוון שפיקוד העורף אסר על פתיחת מועדון "אלוף הג'ודו ב"ש" שברובע ט,' בגלל הפצצות הג'יהאד האיסלאמי מעזה. בשביל אלכס מדובר בעוד עיכוב בהכנות לעונה החדשה, בה הוא עומד להסתער על אליפויות אירופה והעולם עד גיל 20: "יגיע הזמן וגם אותם יפוצצו, כמו שהם מפוצצים את השכונה שלי." 
 
פעמיים בשבוע נוסע אלכס בשתיים בצהריים לאימוני נבחרת הקדטים בוינגייט, אצל אורן סמדג'ה, חוזר

באחת בלילה הביתה, ורק האוטובוס עולה לו 150 שקל בשבוע. בשנה שעברה הוא פרץ עם שלוש מדליות בסבב האירופי ומקום חמישי באליפות אירופה לקדטים, בטרם הזהב האולימפי.

המצב הכספי הקשה של ההתאחדות, הנמצאת בהליכי פירוק, לא מאפשר תמיכה, ומזל שראש עיריית ב"ש, רוביק דנילוביץ', לקח אחריות ומסייע לו. אלכס, תלמיד מצטיין, עלה לארץ בגיל שנתיים יחד עם אחיו ושני הוריו. אמו עובדת כקופאית ואביו עובד במפעל.

צילום: דני מרון
כל עוד משלמים, אני מרים. אלכס רסקופין צילום: דני מרון

יעקב דרק, בנו ועוזרו של המאמן בב"ש, מתאר את המציאות היומיומית של חניכו: "אני חושש שיום אחד ההורים שלו יבואו ויגידו לנו שהם לא יכולים יותר לממן את הג'ודו שלו, וכל הכישרון הזה יירד לטמיון.

לפעמים הוא מגיע עצוב לאימונים, אני שואל אותו 'מה קרה', אז הוא מספר על המינוס של אמא ואבא בבנק. אמרתי לו פעם שייקח ויטמינים, שיאכל יוגורטים, כי הוא ירד במשקל, אז הוא הסביר שבבית לא יכולים לקנות את זה. לקחתי אותו באוטו לסופר וקניתי לו יוגורט".

אלכס, ביישן מאוד, סירב בתחילה להתראיין, אולם קיבל אישור מהוריו: "נתגבר על הכל ואגיע איכשהו לריו, אני מקווה. מה לעשות, ההורים שלי לא עשירים, אז הלכתי אל השכן וביקשתי לעבוד אצלו בסבלות. כל עוד משלמים לי, אני מרים כל דבר. הבעיה היא לחזור מהעבודה וללכת לאימון. אתה חוזר מת. רוביק (דנילוביץ)' הוא היחיד שעוזר לי".

אבל רגע אחד היה שווה הכל עבור הנער-הסבל משיכון ט', אחרי הניצחון על הג'ודאי מסלובניה, בגמר האולימפי עד 60 ק"ג, על הפודיום: "מה נותן יותר גאווה מזה? אי אפשר לתאר את ההתרגשות והאושר.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עוד ב''ענפים נוספים''

פייסבוק

דעות וטורים

מדורים

  

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים