למות או לכבוש את השער
כדורגל הוא עצם עגול, טלאי עור תפורים אלו באלו העוטפים פנימית גומי. הוא גם לא נושך. הגיע הזמן ששחקני בית"ר ירושלים ידליקו את האור של הקבוצה, שכבה בהפסד המשפיל לרמת השרון במחזור הקודם. אראל סג"ל עם שלל עצות ובקשה אחת: צאו מהטראומה!
(סמי ז'בוטינסקי, בן דוד)
נער הייתי וגם זקנתי ואף על פי כן, על פי הצורך, אני שב, חוזר ומסביר לשחקני קבוצתי האהודה השכחנים, את מטרות וכללי המשחק ממנו הם מתפרנסים. קל וחומר לפני משחק כה חשוב כמשחק היום בערב.
כדורגל הוא עצם עגול, טלאי עור תפורים אלו באלו העוטפים פנימית גומי. כדורגל לא נושך. בכדורגל אמור השחקן לבעוט ולנסות להבקיע שער או לחילופין להגן על שערו. את הכדור צריך לאסוף, לקטוף, לחטוף משחקני התקפה, לא לעמוד ולהביט עליו במבט עורג ומתגעגע כמבטו של פלבאי על ישבנה המחוטב של דוגמנית על.
כשחקני היריבה תוקפים, יש לנסות ולחלץ את הכדור מרגליהם ולא להסתכל עליהם בהשתוממות שתכליתה: "ראו זה פלא, אלירן עטר רץ כל כך יפה עם הכדור, זה יהיה מאוד חבל לקחת ממנו את הכדור ולחבל במחול האסתטי הזה".
דומני שההפסד מול רמה"ש היה המשחק שזיקק את הייאוש שבקצהו אין תקווה. כאילו מישהו כיבה את האור בקצה המנהרה. האסימון נפל. ההכרה הערומה והכואבת הכתה בי כמו סטירה מעליבה.
בית"ר ירושלים היא מועמדת לגיטימית לירידה. בדקה השמונים כבר לא יכולתי לסבול. המציאות לנגד עיני הייתה מביכה עד כדי אכזריות. כמו ביקור בבית אבות סיעודי. אתה יושב מול קרוב משפחה אהוב, עיניו דומעות, פניו מאדימות ופתאום מתברר לך שהוא חרבן בחיתול. שחקני בית"ר מסתובבים עם שלשול במכנסיים, פס הם לא מסוגלים לתת. לא בגלל שמדובר בשחקנים רעים וחסרי יכולת אלא בגלל הפחד שמשתק את רגליהם המגולחות למשעי.
כל הקאדר הנוכחי לוקה בתסמונת פוסט טראומטית. אחרי חמישה משחקים עלובים, בית"ר היא כמו כלב מוכה פרעושים שכל עובר ושב מוריד לו בעיטה והוא מלכתחילה מכין את הגוף לספיגה. כל הפסד נוסף מעצים את החשש בשחקנים, חוסר הביטחון מונע מהם לתפקד, הם מפחדים לקחת אחריות, מתחבאים מהכדור.
כאן אנו מגיעים לאגרסיביות. אם במחזורים הראשונים של העונה, חיפו השחקנים על היכולת בהתלהבות
אני לא טוען ששחקני בית"ר צריכים לעלות על הדשא ולהביא לחדר הלבשה ביצים מנוילנות בשקית אבל אם אין אפשרות להציג כדורגל שמח או מתוחכם אז לפחות שיהיה מפחיד לשחק נגד בית"ר.
הגנה, קישור והתקפה על קונצרטינות. כל שחקן שעולה בהרכב חייב לדעת שהוא עולה להלחם. תשעים דקות של דם יזע ודמעות, תשעים דקות שבסופן הריאות שורפות. אחרת אין להם מה לחפש במאבקי התחתית.
היום בערב מול מכבי ת"א, מתמודדת לגיטימית על האליפות, בית"ר מגיעה בתור תפאורה. זו האמת הכואבת. פעם, המשחקים הללו היו האנטריקוט המדמם של הליגה, מפגש יצרי ותחרותי. היום? נו באמת...לא מגיע לכם שנזייף אורגזמה.
בכל לבי אני מייחל ששחקני בית"ר יביאו הערב מהבית לב, נשמה וזוג ביצים קשות. איך משיגים ביצים קשות? אנא ערף? שיבשלו אותם על כפית עם מצית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם