זמן שאול: פסק זמן ככיתת יורים
מנהלת הליגה: הרהוטים, העילגים, המבולבלים, האבודים. הכול על פסקי זמן של מאמנים בישראל, במיוחד על אחד הזוי של עודד קטש
רק אלה הרהוטים (שמיר, ליובין) או השולטים באנגלית (בלאט) צולחים את המבחן האכזרי הזה בחתיכה אחת, מצליחים לשלב מנהיגות ויכולות של פרפורמר. עבור העילגים (גודס), המבולבלים (אבי אשכנזי) ונעדרי הכריזמה, מדובר בלא פחות מכיתת יורים.
כל עם ישראל ואשתו, בהנהגת הפוסק בדיני רהיטוּת וקוהרנטיות עפר שלח, נכנסים לך לתוך הווריד, בוחנים אותך מגובה הלוח המחיק ורושמים כל מילה מיותרת. סיר הלחץ הזה מייצר אצלי חרדה מהנורא מכל: מרד שחקנים בשידור חי שיגרום למאמן לפרוץ בבכי.
למרות שכצופה אני ניזון מהמציצנות של הטלוויזיה, אני מתפלא איך המאמנים לא מבריחים את המצלמה מהמרחב האינטימי שלהם, או לפחות נובחים על הכתב הנדחף. שאגת "לכי מפה!" אגרסיבית לעברה של טל היינריך מערוץ הספורט נראית לי אקט בלתי נמנע, למרות שהיינריך היא אדם נעים שמתפקד פה בתפקיד הש"ג בלבד, וכידוע בתרבות שלנו לא יפה להיטפל לש"ג.
אלא שגם סירוב פקודה זה אקט משוקץ בתרבות פה, כולל התצורה המרוככת שלו - שבירת הסמכות. יש לי הערכה גדולה לעוזרי המאמן שמכבדים את ערך ה"אי שבירת סמכות" ומקפידים ללחוש באוזני המאמן הראשי את עצותיהם, ולא אומרים אותן ישר לשחקנים.
דוגמה טובה לכך סיפק הטיים-אאוט האחרון של עודד קטש במשחק ההפסד של ירושלים בחולון השבוע. מי שהאמין לקמפין
כזה מופע של בלבול וחוסר אונים לא נראה כבר הרבה זמן, כשאפילו ההתעשתות ההירואית בסיום שמאפיינת פסקי זמן של מאמנים חסרי בטחון, הכוללת שרטוט מהיר של תרגיל על הלוח בזמן שהמעודדות כבר מפנות את הפרקט, לא נראתה שם.
כך או כך, העוזר דרור כהן הרשים כשלחש באוזנו של קטש "תגיד להם התקפה מהירה, יש 15 שניות", למרות שהשוק של קטש הצדיק הזזתו הצידה והשתלטות של כהן על העניינים.
בניגוד לכהן, גוני יזרעאלי לא הסתיר את מורת רוחו מהמנהיגות הרעועה של המאמן, התפרץ לדבריו וחילק הוראות. יש בזה לקיחת אחריות מרשימה, ובמקרה של הרכז - שקרוי על שמו של גוני הרניק - מדובר גם באחלה פתיח לכתבת פרופיל מחמיאה, אבל קשה לנתק את המנהיגות שהפגין מהרשלנות הפושעת שלו, כשפגע ב-1 מ-7 לשלוש.
איכשהו נראה שבכדורסל הישראלי יש יותר מדי חבר'ה עם ראש גדול של לוחם סיירת ויד מבחוץ של מאגיסט בגולני.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם