פיני גרשון: "הייתי ילד מוכה"
רק עכשיו, בגיל ,60 מרגיש פיני גרשון מספיק חזק כדי לפתוח את הפצע של ילדותו בצל האב החורג: "על מה שהוא עשה לאחותי ולי מכניסים היום לבית סוהר." בראיון נרחב מסביר הילד משכונת נורדיה כיצד הפך לאחד ממאמני הכדורסל המעוטרים באירופה ולמה לעולם לא יכעס על מכבי ת"א. והפה הגדול? יצא לפנסיה, תודה ששאלתם
בפעם הקודמת שישבתי איתו לראיון, לפני כמה שנים, פיני עוד אימן את מכבי, הראיון היה באיזה בית קפה המוני ברמת אביב ג,' והמפגש נמשך כמעט חמש שעות בגלל העלייה לרגל הבלתי פוסקת אליו. הסלולרי טרטר אז בלי לנוח שנייה, ואותו סוג של אדרנלין מטורף שאפף אותו באותם ימים, גרם לו בעיקר לדבר ופחות להקשיב. השבוע, אחרי כמעט שלוש שעות, פתאום שמתי לב שבכל הראיון פיני לא דיבר אפילו פעם אחת בסלולרי שלו, ואותי זה כמעט ריגש.
חשבתי שהוא כבר התראיין לכולם על הכל, ובכל זאת חזרתי אל האיש הזה, שאימן אפילו אותי, כשהייתי ילד בהפועל חולון ")אתה יליד ,'66 נכון"?, טעה רק בשנה).
רציתי לשאול אותו על הימים האלו שאחרי טירוף מכבי ת"א, לטפל מעט בצלקותיו ולשאול גם לפשר ההליכה המפתיעה כל כך לחולון, להבין מה מביא אותו לעבוד שם בחינם. כן, בחינם. אבל פתאום נאחזתי גם בשמה של אחותו האופנאית, רזיאלה, והיה לי ברור שאם יש פה מישהו שגדל בבית של אידאולוגיה ופוליטיקה, עוד יש פוטנציאל להפתיע.
- רזיאלה זה אומר שההורים שלך קראו לה על שמו של דוד רזיאל, מפקד האצ"ל.
"ואני גם יאיר פנחס, לא סתם פיני. אבא שלי עזב את הבית שלנו בגיל צעיר מאוד והשאיר אותו עם דעות רוויזיוניסטיות. לא משנה מה קורה במדינה, הפתק בקלפי הולך לצד אחד - מפלגת חרות, ואחר כך מח"ל והליכוד עם בגין.
"אני זוכר שאמא שלי הלכה לכל העצרות שלו. היא היתה חרותניקית, אבל בלי השנאה למפא"י. היה לה אפילו כרטיס אדום של חברת הסתדרות, אבל אולי זה כי לא היתה לה ברירה, זה מה שהיה אז, לפני 60 שנה, לא מכבי ולא מאוחדת, רק הסתדרות".
- את החיבור שלך לאמא שלך ז"ל כולם מכירים, אבל איזה קשר היה לך עם אבא שלך?
"אבא עזב כשהייתי בן שנה, ומאז לא ראיתי אותו. הוא נפטר לפני עשר שנים, אולי פחות, ואני לא יודע אפילו איפה הוא קבור, באיזשהו מקום באנגליה".
- ואתה רוצה להגיד לי שכל השנים האלה לא היה ביניכם שום קשר, שום דיבור או מפגש?
"כשאחותי התחתנה היתה לי איתו שיחת טלפון אחת, שנמשכה אולי חמש דקות. לא שמחתי על השיחה הזאת, ולא מהתוצאות שלה. מבחינתי היא כאילו לא היתה ולא התקיימה. מה יכול להיות בשיחה כזאת? הוא זנח אותנו, לא התעניין ולא שלח כסף כשהיינו צריכים, ובאמת היינו צריכים".
- אבא שלך לא עזר לאמא שלך כל השנים?
"מה שאני באמת יכול לשלוף מהזיכרון ההוא זה אולי שאמא שלי קיבלה קרטון עם כמה בגדים. היא דיברה עליו מכאן ועד הודעה חדשה. הוא לא היה חלק מחיי, כי גדלנו אני ואחותי עם אבא חורג בבית, וזו לא היתה חגיגה גדולה".
- מה זה אומר?
"זה אומר שעל מה שהוא עשה לאחותי ולי מכניסים היום לבית סוהר. הייתי ילד מוכה, מילולית ופיזית, ועל כל דבר הייתי חוטף. הוא הכה עם מה שאתה רוצה. לא סתם אני אומר שאלו מעשים שהיום שולחים אותם לבית סוהר.
"אחותי ניצלה, כי היא לא חיה בבית ולמדה בפנימייה, אבל גם באינטראקציה שהיתה ביניהם, היא סבלה מדברים אחרים בכל פעם שהיא הגיעה הביתה. זו לא היתה חוויה".
- ואיפה אמך האהובה רבקה היתה בכל הסיפור הזה?
"גדלתי בצריף בשכונת נורדיה עד גיל .11 אמא שלי? כשאני קורא כל פעם על מה שכל אותם אבות חורגים עושים לילדים, כשבצד עומדת אותה אמא כנועה, שגם תלויה בו, לפעמים אני מבין מה היא עברה. אמא שלי נלחמה עבורי ועבור אחותי, וכשהיא ניסתה להתערב, היא היתה סובלת בעצמה. אני זוכר את עצמי מוכן לסבול את
"קשה לי לפתוח את כל הפצע הזה, כי כשאני מתחיל להיכנס לדברים האלה, זה נראה רע יותר ממה שזה נשמע, וזה היה רע מאוד. אבי החורג לא הצליח להביא ילדים משלו עם אמא שלי, וכנראה שגם היא לא רצתה כי היו לה הפלות מרצון, ויכול להיות שזו היתה הדרך שלו להתנקם בנו".
שנות ילדותו של גרשון, בתחילת שנות ה-60 במרכז ת"א, היו קשות. כדי לא לשוב הביתה ולהיתקל באב המתאכזר, הוא השתדל להסתובב ברחובות עד שעות הלילה, והתחיל לעבוד בגיל צעיר מאוד כדי לפרנס את עצמו.
"עשיתי אז כסף מכל דבר שיכולתי, מלמכור בלונים בכיכר דיזנגוף. כדי להשיג כסף עבדתי משש בערב עד הבוקר ב'ידיעות אחרונות,' והייתי מוציא עיתונים לקווי חלוקה. הייתי אולי בן .17 בשש בבוקר הייתי הולך לישון וקם אחרי שלוש שעות להוציא מהדפוס את עמודי הכותרת, ולהכין לחלוקה. אלו היו אז עיתוני ערב ובזמן הזה היו מלחמות ובלגאן בלי סוף, שהיו מוציאים באותו יום שתי מהדורות".
עד גיל 13 הוא בכלל שיחק כדורגל בהפועל ת"א, ובני דורו שהיו איתו בקבוצה הם שניים מיתולוגיים, השוער המנוח אבי בנימין ורוני קלדרון, אגדת כדורגל שהגיעה עד אייאקס אמסטרדם, אבל נגמרה בטרגדיה גדולה של סחר בסמים, מאסר בברזיל ובריחה מסמרת שיער משם, שעד היום לא ברור כיצד הסתיימה.
- קלדרון מת?
"לא יכול להגיד לך בוודאות שהוא מת. לא ראינו גופה. כמו שאנשים נעלמים בעולם ובארץ, מי יודע איפה הוא. או מת, או אולי מתחבא באיזושהי ישיבה".
גרשון שיחק בהפועל ת"א בתפקיד חלוץ מרכזי, ולא היתה שבת בה לא הבקיע. הוא זוכר איך היה יושב בכיכר צינה דיזנגוף ומחכה להסעה שיצאה מבית הפועל והביאה אותו ואת חבריו למגרש באסה, לימים בלומפילד.
אבל בתקופת התיכון סיפור הכדורגל שלו נגמר, והתחיל הפרק המשמעותי בחייו: "למדתי מעט מאוד שם, אולי שנה וחצי. יש לי 12 שנות לימוד, רובן בעממי. אבל בגלל המורה שלי, שאימן כדורסל בהפועל, התחלתי לשחק במגרש ברחוב אוסישקין, שהיה על הצד של הכביש".
כיוון שגר במרכז העיר, ומגרש הכדורסל של מכבי ת"א היה בערך 500 מטר מהבית שלו, הוא הגיע לשם ופתח כרטיס שחקן: "שיחקתי בהפועל, אבל אהדתי את מכבי והייתי הולך עד איצטדיון המכביה כדי לראות אותם. מאז הנערים אני שם. כדי להתפרנס, התחלתי במקביל לאמן גם בגיל .15 מכבי לא יכלו לתת לי כסף כשחקן, וכדי שלא אצטרך לשלם מס חבר, הייתי מאמן ילדים ונערים.
נח קליגר, שהיה אז יו"ר מכבי ת"א וגם עיתונאי בידיעות, סידר לי שם את העבודה בחלוקה, וככה למעשה מכבי עזרה לי להתפרנס".
- אייל ברקוביץ' אמר פעם שאם הוא לא משחק, הוא מעדיף שהקבוצה שלו תפסיד כדי שיבינו את חסרונו. כשמכבי משחקת היום, מה אתה מאחל לה, הצלחה או כישלון?
"אני במכבי עוד מהבלטות העקומות של המגרש באוריון. מה שסיפרתי לך עכשיו מתחבר לסיפור של החיים שלי, ככה שהתשובה די ברורה. מכבי עזרה לי מגיל 15 ועד הרגע הזה. אני עדיין מקבל שם משכורת, ומכבי זה מועדון שתמיד עומד בחוזים שלו, לא רק איתי, אלא עם כולם, ותאמין לי שזה עלה להם הרבה כסף.
"אני יכול להגיד שיש לא מעט שחקנים שלא שיחקו שם מעולם וגם קיבלו מהם כסף, וברור לי שזה מסתכם במיליונים, ואם אני יכול לשבת בנחת ולחיות היום כמו שאני חי - זה בזכותם".
- ולעצם השאלה על אותן תחושות פנימיות שהן אפילו אנושיות - לראות בנפילת הקבוצה אחרי שעזבת אותה.
"יכול להיות שהטבע האנושי היה משתלט עלי, ואולי גם היצר הרע, ולא הייתי רוצה שהם יצליחו, אבל אחרי כל מה שעשיתי שם, שזה הרבה מעבר להגשמת כל החלומות שלי, היצר הזה לא קיים אצלי. ב2001- רציתי רק לקחת פעם אחת אליפות אירופה, ולפרוש מאימון. זה נגמר בחמישה גמרים ושלוש זכיות".
- אין בך את התשוקה של אלכס פרגוסון במנצ'סטר יונייטד, לבנות ארונות לגביעים ולאליפויות שהשגת שם?
"אני לא פרגוסון. אותי אימון אישי עם שון דניאל מרגש כמעט כמו לקחת אליפות, אבל אחרי האליפות הראשונה עם מכבי, החזירו אותי לפיינל פור שהתקיים בת"א, וזו היתה הזדמנות בלתי חוזרת לקחת עוד אליפות אירופה. אבל פה, אם לא העזרה של הקב"ה, לא הייתי מגיע אפילו לפיינל פור".
פיני מתכוון למשחק הבלתי נשכח ההוא מול ז'לגיריס קובנה בעונת ,2003/04 ולשניות הסיום בהן הכל נראה אבוד למכבי, הוא מחייך חיוך קטן: "אם אין כוח עליון, זה לא קורה. אלו 2.2 שניות שאני מרצה עליהן בכל מקום כמעט עשר שנים.
"קרו בהן כל כך הרבה דברים הזויים, שמספיק שאחד מהם לא היה מתרחש, ואני לא יודע על מה היינו מדברים עכשיו. שאראס, שקלע 38 נקודות במשחק הזה, כבר הלך לספסל שלהם, לחץ ידיים ואיחל להם בהצלחה בפיינל פור. דרק שארפ לא היה צריך להיות שם בכלל.
"אנתוני פארקר הציע לשארפ לעשות עבירה, אבל דרק היה מספיק עירני להגיד לו שיש לו כבר ארבע. יש סרט כזה שגייטריוס גוסטאס, שלא החטיא כל העונה זריקת עונשין אחת, יחטיא את שתיהן בשלוש הפרש להם, 2.2 שניות לסוף? סאבוניס אמר לטאנוקה בירד לא לקפוץ, אבל הוא כן קפץ והשופט שרק לפסק זמן, ודרק נכנס ואת השאר לא צריך להגיד.
"לכן, לקנא במי שיצליח אחרי, זה לא אני. אני מאחל לאלה שאוהבים אותי שיעשו חמישה גמרים בחמש עונות אימון מלאות וייקחו שלושה גביעי אירופה. אני היום במקום אחר, עם סגנון חיים אחר, ואני נזהר גם בביקורת שלי.
"כשאני מבקר, אני מקצועי פרופר ואין לי עניין לפגוע באנשים אישית, כי אני עצמי נפגעתי מהביקורות עלי. בעצם, נפגעתי יותר מזה שאמא שלי, אחותי או הבנות שלי נפגעו ממה שאמרו או כתבו עלי".
- צביקה שרף ואריה מליניאק למשל? היית חבר נפש של שניהם, והיום אין ביניכם דיבור.
"מליניאק היה אפילו יותר חבר שלי מצביקה, ואני יכול להגיד שהיו תקופות שאימנתי במכבי והחברות שלי איתו לא תרמה לי שם, נופפו לי שם בחברות שלי איתו.
"אריה הוא לא איש רע, והוא כותב נהדר וחכם מאוד, אבל נפגעתי בגלל שהיתה לי איתו מערכת יחסים קרובה, והוא, לפני שכתב, היה יכול להרים אלי טלפון ולשאול אם באמת עשיתי, אמרתי או דיברתי, ואז לכתוב. אבל הוא לא שאל. אנחנו היום שלום שלום, לא רבנו, ואני לא יכול לריב איתו כי הוא לא עשה לי דבר רע, לא חתר ולא צלצל לקבוצות להגיד שלא ייקחו אותי לאמן".
- היו כאלו שצלצלו לקבוצות להגיד שלא ייקחו אותך?
"בוודאי, אבל אני לא עושה את זה בחזרה, לא פוגע לאנשים בפרנסה. אלו שניסו לפגוע בי, שיחיו עם המצפון שלהם".
מה שמביא אותנו לסצנה החולונית שלו, שמתחברת, איך לא, לבחרותו ולתחילת דרכו בכדורסל, ומסבירה את ההחלטה להקדיש לה היום, בחינם, את מיטב זמנו - היקר מאוד.
הוא היה בקושי בן 26 כשאימן במקביל את קבוצות הנערים והבוגרים של הפועל חולון. בחמש וחצי אימן את הנוער, ובשמונה את הבוגרים, שהפכו לקבוצה המיתולוגית עם ישראל אלימלך, ניב בוגין, אבי "כושי" מאור ואורן שילוני.
"חולון זה לא כמו היום, שאתה עולה על האיילון ומגיע תוך עשר דקות מת"א. אז נסענו יותר משעה דרך יפו וגשר לה גרדיה שעוד עמד שם. בהתחלה עוד הייתי מגיע לבית של אמא שלי כדי לחטוף מנוחה של שעה, אבל הדירה הראשונה ששכרתי בחיים שלי, היתה בחולון.
"ואת חולון לקחתי בליגה שנייה, כמו מכבי ת"א, שבאתי אליה בימים שבקושי 3,500 צופים הגיעו למשחקים שלה בגביע אירופה, ואוטוטו הם לא משתתפים בשלב הבא באירופה. אימנתי בחולון ארבע שנים, לקחתי שם אליפות עם הנוער ואליפות עם הבוגרים בארצית, ועלינו ליגה. אני חושב שבאותה עונה, בשתי הקבוצות, לא הפסדנו אפילו משחק אחד. יותר מזה, זו אולי העונה היחידה בכדורסל כאן, שרוב השחקנים בנבחרת הנוער באו מחולון, ולא ממכבי ת"א".
- דבר איתי על הסיפור הזה שלך עם חולון.
"חולון זה מהבטן. השנה היו לי עוד הצעות, כולל לאמן בחו"ל, אבל אני בשלב שאני מחפש ריגושים והפעלתי פה רגש. לפני 33 שנה הרמנו עם עוד אנשים את הפרקט הישן והשחוק באולם הפחים, והפכנו אותו לצד השני כי לא היה כסף להחליף אותו.
"זו היתה יותר עבודת נגרות מאשר הנחת פרקט של מומחים כמו היום. חולון היתה המקום שבו קניתי את הדירה הראשונה שלי, ושם גם היה העסק הראשון שלי, סניף של בורגראנץ,' בסוקולוב, מול קולנוע רינה".
- ומה זה לא למשוך עכשיו משכורת שם?
"כשהייתי שם בן ,26 עזרו לי שם בהרבה דברים. למשל, לקנות דירה. קיבלתי מקדמות על החשבון, למרות שלא היה לי כסף לשלם. אימנתי בהפועל חולון, ובמקביל הייתי מאמן שחקן במכבי חולון. היום אני מצוי בתוך כל הפרטים של המצב הכלכלי בקבוצה, עד לגרוש האחרון, ואני יודע כמה זה קשה.
"בחולון יש תמיד שתי חזיתות ולא מעט מלחמות, אבל כשביקשו ממני לבוא לשם עכשיו, זה בגלל שבאופן נדיר שני הצדדים, הנצים תמיד, הסכימו שאבוא. בהרבה פעמים כשנדרשתי להחליט איפה לאמן, הייתי מגיע כי הרגשתי רצוי ואהוב. כשפנו אלי וביקשתי קצת זמן לבדוק, אתה חושב שבדקתי? בולשיט. אם הייתי בודק את המצב, לא הייתי נכנס לזה".
- התלוננת שקשה לגייס כספים, שלאנשים יש ידיים קצרות כשהם צריכים להכניס אותן לכיס.
"לדעתי, הצלחתי מעל ומעבר. במצב כלכלי אחר במדינה היום, הייתי יכול גם יותר. גייסתי כסף מקבלן אחד, אבל יש עוד 30 שלא מוכנים לתת היום מהרווחים שלהם ואני יכול להבין אותם. יש לנו היום ספונסר שנתן פי חמישה ממה שהיה.
"הצלחנו לגייס הרבה מפרסמים למרות שקיוויתי שהמחירים יהיו אחרים. חוץ מלמכור שלטים על העמודים של הסלים, מיצינו במכירה את כל הנדל"ן הפרסומי שלנו".
- כמה זה במספרים לעומת מכבי ת"א למשל?
"אין מה להשוות. אלו שיש להם כסף, מעדיפים לפרסם במכבי והם משלמים פי כמה בשביל שלט אחד. אצלי אפשר לקבל בכסף הזה את כל הפרקט ב'פחים.' לי אין את הבן אדם, הג'ף רוזן הזה שיש במכבי חיפה, שיכסה את החורים".
- היה יכול להיות לך את מיקי דורסמן. הוא כבר היה בחולון כבעלים, כמאמן ואפילו לקח אליפות מהממת.
"לצערי הרב, דורסמן החליט להילחם בנו במקום לשתף פעולה ולהיות כמו ראש עירייה. יש לו כל מיני סיפורים שהוא מספר, שאני לא מכיר. לקחו לו את הצעצוע, ואני מאוד מעריך אותו על זה שהוא שם מהכיס שלו 30 מיליון שקל כדי לקחת אליפות. מעריך מאוד.
"היתה פה גם פרסטיז'ה אישית. היתה לו אפשרות להיות חלק מהמערכת, אבל בזמן שהוא היה בחולון הוא הצליח לריב עם כולם. לי זה חבל, כי באחד חלקי שלושים מהכסף ששם, ואולי אפילו בלי כסף, הוא היה יכול להיות שותף שלנו".
- לחולון יש ראש עירייה חזק, אבל יש לו אג'נדה ברורה והוא לא אוהב לתמוך בקבוצות מקצועניות.
"חולון היא עיר חזקה, עם סדר יום של חינוך, ילדים ותרבות, אבל הכדורסל הוא עדיין הספורט הייצוגי מספר אחת בעיר. יש שחייה והתעמלות, והתעמלות אמנותית, אבל מאז שהפועל חולון בכדורגל נהיה צפרירים, הכדורסל זה העניין, עם אלף ילדים בבית ספר לכדורסל ומחזור של 200 ילדים חדשים כל שנה.
"הנהלות קודמות עשו כאן נזקים והפרידו את הנוער מהבוגרים. היום מנסים לשנות את זה בעזרת העירייה. אנחנו מנסים להיות מעורבים ולעזור. חמש-שש שנים לא הוציאו מהנוער שחקנים לבוגרים, וזה אומר שלא עבדו שם נכון. אחת המטרות של ראש העירייה בפרויקט הזה שגייס את עצמו אליו, היא שיהיו בקבוצה יותר ישראלים ויותר בני העיר. יש היום בחולון כוח הדרכה טוב, ואני מאמין שייצאו מהם שחקנים".
- ראש העירייה הבטיח ארנה מפוארת במקום הפחים. זה יקרה?
"בגלל ראש העיר הזה אני אופטימי".
כבר שנה וחצי פיני מגיש תוכנית ספורט יומית ברדיו ת"א, יחד עם אופירה אסייג ובשיתוף אתר .ONE רבים חשבו דווקא שהוא ימצא את עצמו כפרשן בערוץ הספורט, שמסקר מקרוב כבר שנים את מכבי ת"א, אבל גרשון העדיף לעבוד דווקא עם אסייג, והכימיה ביניהם מצוינת.
"אופירה היתה כתבת שכיסתה את מכבי בימים שאימנתי שם, ולמרות הפרובוקציות שלה, היתה לי איתה מערכת יחסים טובה כי היא היתה מאוד הוגנת איתי גם כשהיא העבירה עלי ביקורת".
- בחצי השנה האחרונה אתה מראיין גם בערוץ ONE בטלוויזיה, ואתה עושה זה טוב מאוד. מי המודל שלך כמראיין?
"אני חושב שיאיר לפיד הוא המראיין האולטימטיבי. תמיד אהבתי להתראיין אצלו. לא היו לו שאלות פרובוקטיביות מדי, לא הלך למקומות לא נוחים ובסך הכל עשה את זה בעדינות. אני מנסה לגרום למרואיין שלי לרגש את הצופים שלנו".
- אתה מרגיש שהנוכחות שלך גורמת למרואיין שלך להיפתח יותר?
"כן, אני גורם לו להרגיש נוח, מסתחבק איתו, אבל לפני כל ראיון אני מכין את עצמי כמו שצריך, אפילו יותר מאשר התכוננתי לאימונים. לקחת תוכנית טלוויזיה אישית ולהרים אותה זה לא דבר קל, וזה מחייב. כמו כל דבר, אני מנסה כל הזמן להשתפר ולעשות את זה טוב יותר.
"אני קורא על כל אחד, בודק את השאלות, אבל אני אוהב לזרום ומהראיון השני שעשיתי, כבר הפסקתי להסתכל בכרטיסיות של השאלות".
- איפה יותר קשה לך בראיונות?
"ברור שבכדורסל אני שוחה, אבל לראיין את השרה לימור לבנת, את סילבן שלום או אנשי כדורגל, זה כבר לא המגרש הביתי שלי. תזכור שמדובר פה בראיונות של שעה נטו, בלי פרסומות, ואסור לך שיהיו נפילות, כדי שהצופה לא יברח למקום אחר".
- אתה מאמין בפלטפורמת השידור הזאת?
"זה לא רק שידורים שעולים הון עתק, אלא ניסיון להרים פאנלים וראיונות. אני חושב שהערוץ הזה מעניין והוא יהיה עוד יותר נצפה בהמשך, כי אם האתר והרדיו עשו את זה בגדול, גם זה יעבוד".
- כמה זמן יזכירו לך את ההרצאה על הכושים והמוקה?
"אני חושב שבערך עוד 20 שנה, עד גיל .80 היו שם בהרצאה מפקדים בצה"ל ברמה הכי גבוהה. אמרתי שם גם שיש הבדלים בין ירושלמים לתל אביבים, אבל את הדברים שלי פירשו כגזענות. עד אז ומאז היו לי שחקנים שחומי עור ואף פעם לא שקלתי הבאה של שחקן לפי צבע העור שלו. יש מקומות שזה ככה, אבל לא אצלי. פיתחו את זה לרמות מפלצתיות, ואנשים שרצו לפגוע בי ברמה האישית חגגו על זה".
- איך מכבי התנהלה מולך בסיפור הזה?
"מכבי רצתה להשאיר אותי, אבל אני החלטתי לעשות הפסקה. בניגוד למה שחושבים, לאף אחד אין עור של פיל, לא לי ולא למי שהרגישו נפגעים ממה שאמרתי. לצערי, היתה פה פגיעה שחדרה עמוק למקומות שלא התכוננתי אליהם."
- אף אחד כמעט לא זוכר את מוני פנאן.
"ואני מתאר לעצמי שאלו שנפגעו ממנו לא יכולים לשכוח אותו. לא חשבתי שהוא יגמור ככה. ידענו במה הוא מתעסק, אבל אף אחד לא ידע על ההיקפים ואת הסכומים שאנשים איבדו שם".
- מס הכנסה הזמינו גם אותך לחקירה.
"לאנשים מפורסמים לא פשוט לחיות כאן. אני משלם מאות אלפי שקלים - אפילו מיליונים בשנה - למס הכנסה, ומחזיק רואה חשבון בהרבה כסף, ועדיין אפשר לתפוס אותך על טעות ולסמן אותך כעבריין. אני לא הייתי קשור למוני ולא שמתי כסף אצלו".
- דורון ג'מצ'י הוא היחיד מבכירי השחקנים שיוצא בביקורת קטלנית על מכבי.
"דורון פגוע כבר הרבה זמן. הוא כועס על זה שלמיקי עשו משחק פרידה גדול עם נבחרת אירופה, ולו לא עשו, כי מכבי טענו שנבחרת אירופה כבר לא היתה פעילה כשהוא פרש. אני יודע משמעון על הרבה דברים שהוא עזר לדורון, ואני חושב שהפגיעה האישית שהוא פוגע בשמעון היא לא נכונה. אתה יכול להעביר ביקורת, אבל לא לפגוע באנשים. דורון הלך כמעט על הבטן הרכה של שמעון".
- שמעון מזרחי ראה בך פעם פרסונה נון גרטה לפני שבאת לאמן. מה אתה חושב עליו היום?
"אין דבר כמו שמעון באירופה. הוא שם את מכבי לפני הכל אצלו, בית ופרנסה. אין לזה תקדים. הוא אמר פעם שבגיל 70 הוא יפרוש, והוא כבר אחרי 70 ועדיין בעסק. למרות חילוקי הדעות שלו עם ג'מצ'י, כשביקשתי להחזיר אותו לסיים את הקריירה במכבי, שמעון לא היסס והחזיר אותו".
חמש בנות יש לגרשון. שלוש (מורן, איילת ויעל) מנישואיו הראשונים, ושתיים, אלה בת החמש וליה בת השלוש, מאשתו דורית, שצעירה ממנו ביותר מ20- שנה, ועמלה יחד עם האדריכלית יולי וולמן על בניית בית חלומותיהם בשכונת אפקה בת"א.
אני שואל אותו אם הוא, כאב לבנות רכות, מודאג מהמדינה שבה בנותיו אמורות לחיות בעשורים הקרובים. כן, הוא מודאג: "יש הרבה סכנות מדאיגות, והבעיה הגדולה שיש יותר מדי אנשים שלא סומכים על המנהיגות ועל היושרה שלה.
"יש פה אי אמון במנהיגות הכלכלית בגלל שסדרי העדיפויות פה מעוותים בגלל קואליציות פוליטיות. לא יכול להיות שבחינוך הממלכתי ילמדו בכיתה כמעט 40 ילדים, ובחינוך הדתי בקושי 20 ילד. זה מגיע למצב שאני שוקל להכניס את הילדות שלי לבית ספר דתי, שילמדו בתנאים טובים לפחות".
- הבית האצ"לניקי מכתיב את הדעות שלך גם היום?
"אני שם את עצמי די באמצע ואולי קצת ימינה, אבל אני אחד שמוכן לפשרה אם הוא יודע שיש פרטנר, ושמחזירים מה שצריך להחזיר, כולל כל המקומות האלו ש90- אחוז מאיתנו לא ביקרו בהם - ויש בסוף שלום סופי ואמיתי. לא אכפת לי שבגדה תהיה להם מדינה, אבל שלא יזוז לשם אחרי חצי שנה תותח ויתחיל לירות אלי מקלקיליה.
"הערבים בישראל חיים יותר טוב מבכל מדינה ערבית אחרת. הם קמו בשש בבוקר, בנו פה חצי מדינה, וחזרו בשש בערב הביתה. הפלסטינים התפרנסו פה, אבל הם רוצים יותר ממה שאנחנו יכולים לתת. ראיתי משפחות שהיקירים שלהן מתו בפיגועים והיו מוכנים לשחרר את המחבלים תמורת גלעד שליט. בצד השני עוד לא ראיתי עד היום שום מחוות דומות".
- איך יהיו 60 השנים הבאות שלך?
"תן לי עוד 30 שנה ואני קונה עכשיו. אני חושב שמעבר להישגיות, השארתי מורשת מבחינת הכדורסל. יש מאמנים לא מעטים שעדיין מחזיקים בפילוסופיית המשחק שלי. כשבאתי למכבי ת"א בעונת 1999/2000 חשבתי לשחק בסגנון של ז'לגיריס מבחינת מהירות והתקפה. אמרו שאני מקדיש פחות להגנה, אבל זה שטות, כי אי אפשר לייצר מספיק כדורים ולשחק מהר, אם אתה לא שומר.
"אני חושב שהיום כוח ההדרכה שלנו בכדורסל ובכדורגל לא מספיק טוב. מאמן בקבוצות בוגרים מקבל מאות אלפי דולרים, אבל מאמן נוער צריך לעבוד בארבע קבוצות כדי להתפרנס, ואז ברור שבחלק מהעובדה הוא מחפף. וזה בנוער, שם העבודה צריכה להיות קדושה".
- תסביר את הכישלון של מכבי ת"א בכדורגל.
"במשפט אחד, מוטי איווניר היה צריך לבחור יותר בקפדנות את הצוות שאיתו הוא עובד. אם הוא לוקח תחתיו סטאז'ר ולא מישהו רציני שאפשר גם ללמוד ממנו, וגם כזה שיכול לדחוף את מוטי למעלה, זה סימן לחוסר ביטחון, וזה לא טוב".
- ומה איתך, בסופו של דבר?
"בסופו של דבר אני סוג של טעות סטטיסטית. יכול להיות שההתמודדות והקשיים שבהם נתקלתי בילדות, הביאו אותי להילחם כי ידעתי שאשיג את הדברים רק במו ידי. היום, כשהילדות שלי רוצות אופניים, אני רץ לקנות ותוך שתי דקות יש להן. כשאני רציתי אופניים, לא היה מי שיקנה לי. זה מה שחישל אותי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם