בית ביום, עונת 2011/12: הצפון-מערבי

אוקלהומה סיטי מסתמנת כפייבוריטית חדשה במערב, בפורטלנד מתגברים על פציעות, ביוטה על עזיבות ובדנבר על הגירה שלילית, ומינסוטה מנסה כיוון אחר

ערן סורוקה | 22/12/2011 16:15

תגיות: nba, NBA

אוקלהומה סיטי ת'נדר: הלו, דרלינג

בעונה שעברה: 27:55 (מקום 4 במערב, ניצחו 1:4 את דנבר, 3:4 את ממפיס והפסידו 4:1 לדאלאס). אולם: צ'סאפיק אנרג'י ארינה. מאמן: סקוט ברוקס (46, עונה רביעית בתפקיד). באו: הרוקיז לזאר הייוורד (בטרייד ממינסוטה) ורג'י ג'קסון. דקוואן קוק הושאר.

שחקני מפתח שנשארו: קווין דוראנט, ראסל ווסטברוק, ג'יימס הארדן, סרג' איבקה, קנדריק פרקינס, ניק קוליסון, אריק מיינור. עזבו: בי.ג'יי מאלנס (שארלוט), רוברט ויידן (מינסוטה). אליפויות: 1 (מימי סיאטל העליזים).

את עונת 2008/9, הראשונה באוקלהומה סיטי, סיימו הת'נדר במקום ה-13 במערב. את העונה שאחרי, במקום השמיני. את העונה הקודמת, במקום הרביעי. מעליה דורגו הלייקרס שנראים כקבוצה מועדת לנפילה, סן אנטוניו שהשלדה שלה התבגרה עוד קצת, ודאלאס שתגיע לעונה הקרובה שבעה מתמיד. כן, אתם מבינים למה אנחנו רומזים. עוד קפיצה בטבלה נראית לא רק הגיונית, אלא כמעט הכרחית. עד כדי כך גדולות הציפיות מהת'נדר.

קווין דוראנט במהלך ההשבתה. הת'נדר נראים טוב צילום: איי-פי

קווין דוראנט עבר בעונה שעברה את טבילת האש המשמעותית הראשונה שלו בפלייאוף. עונה קודם הוא הראה למה הוא מסוגל, אבל הלייקרס הדיחו אותו בסיבוב הראשון.

לעונה הנוכחית הוא יגיע, כנראה, כשחקן הרעב ביותר במערב. אחרי שנוביצקי, דאנקן וקובי כבר לקחו את האליפויות שלהם, הדור החדש מאוק סיטי רוצה להטביע חותם על הליגה.

ולא מדובר רק בדוראנט: הרכז התזזיתי והאתלטי ראסל ווסטברוק, האיש השישי חסר המנוח ג'יימס הארדן והבלוקר המעופף סרג' איבקה, כולם בני 22-23. אולי פרט לקליפרס, אין קבוצה עם עתיד מבטיח יותר בליגה.

החלק המרתק של העונה יהיה תהליך ההתבגרות, המעבר המנטלי שדוראנט יצטרך לעשות, למרות גילו הצעיר, מאנדרדוג לפייבוריט, מהדרלינג של כולם לאיש עם

המטרה על הגב.

נדיר לראות שחקנים צעירים כל כך מצליחים להגיע לבגרות בשלב כל כך מוקדם של הקריירה. מצד שני, גם נדיר לראות אוסף כשרונות שכזה, שלוקט בקפדנות ובזהירות על ידי המנג'ר הגאון סם פרסטי, גדל יחד ומאיים לשנות את מאזן הכוחות ב-NBA כולה.

העניין החשוב, שבא לידי ביטוי שוב ושוב בסדרות הפלייאוף נגד דאלאס וממפיס, הוא יציבות ומשמעת עצמית, ועוד קמצוץ מהחומר הזה שנקרא באנגלית Savvy. היכולת לשמור על יתרון 15 כשאתה מגיע אליו עם שש דקות לסיום המשחק.

הידיעה שחצי דקה לסיום, כולם מכירים את התרגיל שמשוחק, עומדים במקום הקבוע ויודעים מיד אחר כך אם צריך לעשות עבירה או לא. האפשרות להימנע מדקות ארוכות מדי של איבוד עשתונות ברגעים קריטיים.

רגע שנזכור מההשבתה: קווין דוראנט נמצא בכל מקום במשחקי ראווה; קווין דוראנט עונה לבלוגר הישראלי נועם שילר, שמציין בפניו כי מטעמי מס מותרות יהיה קשה לאוקלהומה סיטי לשמור על הסגל, "אני שונא את זה", וגורם לחשבון הטוויטר של ה-NBA לפתוח נגדו חזית;

קווין דוראנט כמעט חותם בביירוית' הגרמנית, ולנסיה הספרדית ומכבי ת"א בו זמנית; קווין דוראנט, דקות ספורות אחרי המבזק על תום ההשבתה, מצייץ: "אם זה נכון, אני עומד ללבוש חליפה וכובע של הת'נדר ולבכות".

אופטימי: קווין דוראנט מתחפש ללברון בחגיגות האליפות של הת'נדר ומצהיר: "לא אליפות אחת, לא שתיים, לא שלוש..."

פסימי: מתברר שיש כמה זקנים שרוצים להגיד עוד משהו, לפני שמפנים את הבמה לצוציקים.

שלח לי מלאך: חילופי שלטון ב-LA?

קווין דוראנט וראסל ווסטברוק בריקוד נאה. ירקדו גם העונה? צילום: אי-אף-פי

פורטלנד טריילבלייזרס: משככי כאבים

בעונה שעברה: 34:48 (מקום 6 במערב, הודחו 4:2 מול דאלאס). אולם: רוז גארדן. מאמן: נייט מקמילן (47, עונה שביעית בתפקיד). באו: קרייג סמית' (קליפרס), ריימונד פלטון (דנבר), ג'מאל קרופורד (אטלנטה), קורט תומאס (שיקאגו), גרג אודן הושאר, הרוקי נולאן סמית'.

שחקני מפתח שנשארו: למארקוס אולדריג', ג'ראלד וואלאס, מרקוס קמבי, ווס מתיוס, ניקולה באטום. עזבו: ברנדון רוי (פרש, אמנסטי), אנדרה מילר (דנבר), ג'ואל פריזבילה (פרש, לפחות בינתיים), פטריק מילס (שינג'יאנג גואנג הוי). אליפויות: 1.

"ככל שיענונו, כן נרבה וכן נפרוץ", אומר הפתגם המפורסם, ואוהדי הבלייזרס חווים בשנים האחרונות יותר עקיצות ודקירות מאשר בובת וודו ממוצעת. המורשת המקוללת של הקבוצה, שתמיד מגיעה איכשהו בסופו של יום לבעיות ברכיים, מכה שוב ובמלוא עוצמתה.

ברנדון רוי, אחד הסיפורים הטראגיים של השנים האחרונות, נאלץ לתלות את הנעליים לאחר שהתברר שלא נותר לו מניסקוס בברכיים, ושאם ימשיך לשחק, הוא עלול להפוך לנכה. גרג אודן יחזור, במקרה הטוב, בסוף ינואר, ואצל גרג אודן אין מקרים טובים בדרך כלל. ולמארקוס אולדריג' פספס את כל ההכנה, בגלל בעיות בקצב הלב.

אז למה הבלייזרס עדיין צפויים להתמודד על מקום בפלייאוף? כי הם רגילים. לא נעים לומר, אבל העונה האחרונה כבר היתה מבחינתם שנה א' ללא רוי. אכזרי לומר, אבל עצם קיומו של רוי במצבו הבריאותי הנוכחי לא הקל עליהם.

ג'מאל קרופורד. יביא את הקסם לוויזארדס? צילום: אי-פי

הם לא ידעו מתי הוא יהיה כשיר ומתי לא, מתי יעלה מהספסל ומתי יפתח. כמתחרה אדיר, רוי תמיד רצה לשחק, אבל במבט קדימה לשנים רבות, הבלייזרס לא היו בטוחים אם זהו מהלך נכון. הפרישה המפתיעה והמצערת של בי-רוי פתרה להם, מבחינה מסוימת, לפחות את הדילמה הזו.

גם על אודן הם כנראה לא מי יודע מה בונים. 82 משחקים מתוך 328 אפשריים לא ממש מעוררים תקווה, ויכול להיות שעוד קריירה של נבחר 1 בדראפט תסתיים הרבה הרבה לפני המועד המתוכנן.
מרקוס קמבי הקשיש עדיין קופץ לכל ריבאונד (קורט תומאס, קשיש לא פחות, יגבה אותו), ואולדריג' עשה עונת פריצה נהדרת, שהמליכה אותו כסופרסטאר של המועדון החבול הזה.

מסביבו הולך ומתגבש צוות מסייע ומצוין, שבאין גובה, עשוי לנצל את האתלטיות והמהירות כדי לרוץ וליצור הרבה יותר בלאגן ממה שרואים בדרך כלל בקבוצות של נייט מקמילן.

הגעתו של פלטון במקום אנדרה מילר תאפשר לבלייזרס להעלות שני הילוכים בהתקפה. וואלאס, מתיוס ובאטום יכולים לשחק במספר עמדות, שומרים מצוינים ואתלטיים, והם לא יתנו לגארדים שממול רגע של מנוחה. קרופורד, שנמשך לבלייזרס מסיבות מקצועיות ואמוציונליות (תושב סיאטל, שרצה לשחק קל"ב), הוא סקורר נהדר מהספסל.

שיהיה ברור: לא בטוח שכל זה יספיק כדי לעבור את מחסום הסיבוב הראשון בפלייאוף, אותו לא שברו הבלייזרס מאז 2003. אבל עבור קבוצה וקהילה שנאלצים לראות את חלומות האליפות מ-2007 קורסים מול עיניהם, וקבוצה שעדיין אין לה ג'נרל מנג'ר קבוע, גם הנאה זמנית היא סוג של משכך כאבים.

רגע שנזכור מההשבתה: ניקולה באטום הופך לספציאליסט בדאנקים מקו הבסיס. תשאלו את דייויד בלאט.

אופטימי: משחק שביעי בסיבוב הראשון, ברנדון רוי וגרג אודן בטירוף באזרחי על הספסל בשביל התמיכה המוראלית. ג'מאל קרופורד לוקח את הכדור האחרון, עולה לשלשה ו...

פסימי: פול אלן מעביר את הקבוצה לסיאטל. יש גבול לכמות המזל הרע.

בית ביום, עונת 2011/12: האטלנטי

גרג אודן בפוזה מוכרת. כבר לא סומכים עליו צילום: רויטרס

דנבר נאגטס: להקת השגרירים

בעונה שעברה: 32:50 (מקום 5 במערב, הודחו 4:1 מול אוקלהומה סיטי). אולם: פפסי סנטר. מאמן: ג'ורג' קארל (60, עונה שמינית בתפקיד). באו: רודי פרננדס, קורי ברואר (דאלאס), אנדרה מילר (פורטלנד), דמארי קארול (ממפיס), מייקל ראפין, ננה הושאר, והרוקיז קנת' פאריד וג'ורדן המילטון.

שחקני מפתח שנשארו: דנילו גלינארי, טיי לוסון, אל הרינגטון, טימופיי מוזגוב, כריס אנדרסן. עזבו: ריימונד פלטון (פורטלנד), גארי פורבס (טורונטו), מלווין איליי (שארלוט), ג'יי.אר סמית', ווילסון צ'נדלר וקניון מרטין (סין). אליפויות: 0.

על פניו, אין קבוצה שנפגעה יותר מההשבתה מדנבר נאגטס. הפורוורד המצוין ווי'אר צ'יאנ-דלה מוביל את ז'ג'יאנג גואנגשה ליונס למקום השלישי בסין, נכון לאתמול, עם 27.6 נקודות ו-12.5 ריבאונדים לערב. שני מקומות מתחתיו בטבלה תמצאו את שינג'יאנג גואנג הוי פליינג טייגרס, שם קניאנג מאדינג רשם 14 נקודות ו-9.7 ריב' למשחק עד ששוחרר (אבל כנראה ייאלץ להישאר במדינה עד סיום הליגה, לפי החוקים).

הכל אנשים: דמויות המפתח של העונה

וביניהם, בסנדוויץ', נמצא הגארד האימפולסיבי ג'יי.אר שימיסי שקולע 34.5 נקודות למשחק עם 7.8 ריב' במדי ז'ג'יאנג וואנמה צייקלונס. ושלושת שחקני הנאגטס, הלא הם ווילסון צ'נדלר, קניון מרטין וג'יי.אר סמית', תקועים בסין. אולי אפילו עד מארס.

אבל אולי, למעשה, אין קבוצה שנהנתה יותר מההשבתה מדנבר נאגטס. בעוד שלושת השבויים בסין (בטוויטר רץ מיני-קמפיין של #FreeWilson) לומדים לאכול בצ'ופסטיקס ולנגן בכינור גדול, ארבעה שחקני מפתח אחרים שמרו על כושר ברמות הגבוהות של אירופה. דנילו גלינארי צלף במדי מילאנו, בעיקר נגד מכבי ת"א;

רודי פרננדס, בעונה אחרונה ב-NBA לפני שישוב למולדתו, היה הכוכב של ריאל מדריד; טיי לוסון קירטע בקור הליטאי במדי ז'לגיריס; וטימופיי מוזגוב חזר למכורתו רוסיה, שם שיחק במדי חימקי. בנוסף, מהומת כריס פול שיחקה לידי דנבר – יוסטון חלמה על קו קדמי של פאו גאסול וננה, ובסוף הברזילאי היעיל נשאר בהרי הרוקי.

הנאגטס מגיעים לעונה הזו כסימן שאלה גדול, בלי כוכב ברור. בכך חסרונם, ובכך גם יתרונם. עוד דבר ברור – הם ינצלו את הרוטציה המאוד עמוקה (לוסון, מילר, פרננדס, קורי ברואר, גלינארי, דמארי קארול, אל הרינגטון, קנת פאריד, ננה, מוזגוב, כריס אנדרסן) כדי לרוץ בלי הפסקה, כפי שהדגימו 127 הנקודות במשחק האימון הראשון נגד הסאנס.

הרכז החוזר אנדרה מילר אמנם משגשג בקצב משחק איטי יותר, אבל עם אתלטיות ורגליים צעירות בשאר הסגל, אין סיבה שהנאגטס לא ישחקו ב-200 קמ"ש בדרכם להפוך לאחת הקבוצות המהנות בליגה.

עוד בחור אחד שווה התעכבות, וזהו פאריד. פורוורד לא גבוה מדי (2.03 מ'), מאוניברסיטה אלמונית למדי (מורהד סטייט), עם תסרוקת ראסטות ארוכה למדי וגם מוסלמי, מועמד לא רע לחמישיית העונה ברוקיז, והשקעה מצוינת לעתיד.

הוא נבחר רק 22 בדראפט, אבל במהלך שהותו ב-NCAA שבר את שיאו של טים דאנקן לריבאונדים בקריירת מכללות בעידן המודרני (מאז 1973), כשהוריד 1,673 כאלה בארבע עונות. יכול להיות שבקרוב מאוד תשמעו עליו ותראו אותו יותר.

רגע שנזכור מההשבתה: קשה לבחור רגע אחד, אז נכריז על תיקו בין ג'יי.אר סמית' מסתכסך עם המנג'ר של קבוצתו הסינית על רקע פציעה והתעקשות לחזור לארה"ב לערוך בדיקות רפואיות, לבין טיי לוסון מקטר בטוויטר על דברים משונים שקורים בז'לגיריס, ואז מאיים להכות את האוהד פראנאס באלסיס שמציע לו לחזור הביתה אם לא נוח לו. שני מקרים שיקוטלגו בעתיד תחת "למה לשחקני NBA לא תמיד מתאים לשחק בחו"ל".

אופטימי: בחגיגות ההעפלה לחצי גמר המערב, קניאנג מאדינג מביא לכולם דים סאם על חשבונו.

פסימי: כמו שהיה נוהג לומר עדי טלמור זצ"ל: "מה היה לי רע באירופה".

רודי פרננדס. מגיע חם לפתיחת העונה צילום: אי-פי

יוטה ג'אז: טיירונות 2011

בעונה שעברה: 43:39 (מקום 11 במערב). אולם: אנרג'יסולושנס ארינה. מאמן: טיירון קורבין (48, מונה לקראת סוף העונה שעברה). באו: ג'וש הווארד (וושינגטון), ארל ווטסון הושאר, הרוקיז אנאס קאנטר ואלק ברקס, ג'מאל טינסלי. שחקני מפתח שנשארו: אל ג'פרסון, פול מילסאפ, דווין האריס, דריק פייברס, ממו אוקור, ראג'ה בל, גורדון הייוורד. עזבו: רוני פרייס (פניקס), אנדריי קירילנקו. אליפויות: 0.

"המאמן הצעיר ג'רי סלואן דוגל בשיטת הפיק'נ'רול, וייתכן שעם הרכז המוכשר ג'ון סטוקטון ושחקן הפינה קארל מאלון תהיה לו אפשרות לבנות קבוצה לא רעה לשנים רבות" (מתוך פרויקט 'קבוצה ביום 1989/90')

קצת מטריד לומר את זה כעיתונאי, אבל זו בערך הפעם הראשונה מזה 22 שנה שבקידומי תחילת עונה צריך למצוא משהו יצירתי לומר על יוטה, ולא רק לדבר על מאמן שעלה לשלטון חמש שנים לפני שעשה זאת קים ג'ונג איל.

הפרישה של סלואן בעקבות סכסוך עם דרן וויליאמס היתה רגע עצוב, אפילו טראגי לעולם הכדורסל, והראתה כמה ב-NBA של היום השחקנים הם בעלי הבית. מה שכן, הג'אז, בצעד אמיץ, החליטו להיפטר מיידית מוויליאמס ולהתחיל באותו רגע את הבנייה מחדש. את עונת 2010/11 הם סיימו בנפילה חופשית, לצורך עלייה.

העתיד ביוטה נראה מבטיח, אבל מעורפל. פלסטלינה שהמאמן טיירון קורבין צריך לעצב ולגבש לכדי צורה ממשית, איכשהו. ג'פרסון ומילסאפ פורחים בקצב משחק איטי יותר, אם כי האינטנסיביות של מילסאפ בהגנה גבוהה יותר.

פייברס נותן אתלטיות, ריבאונד ויכולת קליעה, האריס היה הבטחה גדולה בדאלאס אבל לא שיפר את הקליעה מבחוץ והתקבע כרכז בינוני עד טוב. מהדראפט הגיעו שתי הבטחות: ברקס, סקורר אתלטי מאוניברסיטת קולורדו, והתעלומה הגדולה קאנטר. טורקי מוכשר מאוד, עם ניסיון אפסי עד מינימלי ברמות הגבוהות. לפחות יהיה לו את אוקור כחונך.

מנג'ר הג'אז קווין אוקונור, שגם הוא בעסק איזה שנה, שנתיים, 117, עשה ביום אחד את מה שלקח לדנבר חצי שנה לעשות, ואת מה שניו אורלינס עשתה רק אחרי התערבותו ברגל גסה של דייויד סטרן: מסר את הפרנצ'ייז פלייר שלו רק אחרי שהבטיח לעצמו משאבים לעתיד.

שוב, עדיין לא ברור איך זה יעבוד, אבל אם מהכשרונות הצעירים פייברס (20), ברקס (20), קאנטר (19) והייוורד (21) יצמחו אפילו שניים שיגיעו לרמה גבוהה – אז יחד עם מילסאפ (26), ג'פרסון (26) וסי.ג'יי מיילס (24) יכולה לגדול ביוטה קבוצה טובה מאוד. פעם, בעתיד. כנראה שלא השנה.

רגע שנזכור מההשבתה: כמעט כלום, אולי חוץ ממשחק הצדקה החביב בסולט לייק סיטי, שאיפשר לאוהדי הג'אז להתלהב בכל זאת מאלק ברקס.

אופטימי: סלאו... סלאן... סלואן? איך אמרתם? תזכירו לנו מי זה?

פסימי: קוב.. קורנ... קורבין? איך אמרתם? תזכירו לנו מי זה?

דרן וויליאמס. גרם לסלואן ללכת הביתה צילום: איי-אף-פי/

מינסוטה טימברוולבס: ריק יגאל

בעונה שעברה: 65:17 (מקום 15 ואחרון במערב). אולם: טארגט סנטר. מאמן: ריק אדלמן (65, עזב את יוסטון והחליף את קורט ראמביס). באו: ג'ייג'יי בריאה (דאלאס), בראד מילר (יוסטון), רוברט ויידן (אוקלהומה סיטי), הרוקיז דריק וויליאמס, ריקי רוביו ומלקולם לי. שחקני מפתח שנשארו: קווין לאב, מייקל ביזלי, ווס ג'ונסון, לוק רידנאור, דרקו מיליצ'יץ', ניקולה פקוביץ', אנתוני רנדולף. עזבו: סבסטיאן טלפייר (פניקס), לזאר הייוורד (אוקלהומה סיטי). אליפויות: 0.

הכדורסל השכונתי ששיחקו הוולבס בעידן קורט ראמביס – רשמית זה היה אמור להזכיר התקפת משולש, ובפועל נראה יותר כמו מטומן שונה-צלעות – הוליד בעיקר דבר חיובי אחד: קצב משחק מהיר והמון המון המון החטאות, שאיפשרו לקווין לאב לקחת כמות בלתי הגיונית בעליל של ריבאונדים.

15.2 למשחק, ליתר דיוק. בהתחשב בחוסר האתלטיות היחסי שלו, ובכמות הזמן שהוא מבלה בכל התקפה על קשת השלוש, הנתון מרשים עוד יותר. האיש הוא פשוט חיית ריבאונד, עם חוסר פרופורציות בין המראה החיצוני לבין סטטיסטיקות, שכמוהו לא נראה מאז צ'ארלס בארקלי.

כאן, למרבה הצער, נגמרו גם הדברים הבטוחים במינסוטה. זו קבוצה שמגיעה לעונה הנוכחית עם שלושה רכזים (רידנאור המתודי, בריאה התזזיתי ורוביו החידתי), המון פורוורדים צעירים מוכשרים (לאב, ביזלי, וויליאמס, רנדולף) ושלושה סנטרים (מיליצ'יץ', פקוביץ' ומילר) שספק אם מישהו מהם היה פותח בקבוצה אחרת. לריק אדלמן, מאמן שקבוצותיו תמיד שיחקו כדורסל אסתטי, חכם, יעיל ומנצח, יש הרבה עבודה.

רוביו הוא נקודת פתיחה מעניינת. לאחר שהמנג'ר דייויד קאהן השקיע בהבאתו ובשכנועו של הרכז הספרדי קילומטראז' ותקציב טיסות שלפעמים מספיק לשגרירות שלמה, החליט ריקי לעזוב סוף סוף את ברצלונה, רק כדי לקבל את ההשבתה לפרצוף.

כעת יש לו הרבה פחות זמן הסתגלות, והוא יעבור כמעט מיד מקצב של שני משחקים בשבוע לקצב של ארבעה, כולל טיסות אינסופיות. הידיים הארוכות והאינטליגנציה מבטיחים שיהיו הרבה רגעים מבריקים, כמו שכבר נראו במשחק האימון הראשון; מבנה הגוף הפיזי וחוסר יכולת הקליעה מבטיחים גם הרבה רגעים של תסכול.

במקביל, רוביו הוא ממש לא הרוקי הכי טוב של מינסוטה. התואר הזה הולך לדריק וויליאמס, אחד המועמדים הראשיים לתואר רוקי העונה. הוא הגיע ממינסוטה עם משחק התקפי מגוון, שכולל אחוזים נדירים לשלוש, אתלטיות, יכולת כדרור וסיום, פשוט החבילה השלמה.

הוא יצטרך לדחוק החוצה את ביזלי כדי להשתלט על עמדה מספר 3, אבל ברגע שיצליח לעשות זאת, בהחלט יהיה לקווין לאב ולרוביו מישהו לרוץ איתו – גם אם, עבור האיש בגופיה מספר 42, התוצאה המצערת תהיה פחות החטאות של קבוצתו, ופחות הזדמנויות לריבאונד. לאב ממילא היה מחליף את כל הריבאונדים האלה בכיף בסיכוי להתמודד על משהו. ולכן אדלמן הגיע.

רגע שנזכור מההשבתה: דייויד קאהן מפר את האיסור של הליגה ומדבר על שחקנים בשמם במסיבת עיתונאים; קווין לאב עושה הסבה לכדורעף חופים ומופיע עם בלייק גריפין בפרסומת ה"לוקאאוט פרופשיונלס".

אופטימי: המזל לא מאיר פנים להורנטס: הוולבס פתאום נראים כמו קבוצה, והבחירה שהיתה שייכת למינסוטה, שניו אורלינס קיבלה מדייויד סטרן בטרייד עם הקליפרס, מתבררת כמקום 11-12 בדראפט הקרוב.

פסימי: רוביו קופא, מחוץ למגרש בגלל הקור ועל המגרש בגלל שנותנים לו שלושה מטר לזריקה, אדלמן לא מצליח לעשות סדר בהיררכיה והצעירים דורכים אחד לשני על האצבעות. נו טוב, עוד עונה של 15 ריבאונדים לערב לקווין לאב. שיהיה.