פותחים שולחן 2011/12: מערב ה-NBA
11 שחקנים שזוכים למעקב צמוד, שישה לוזרים שונים, חמישה סוסים שחורים, שלוש החתמות משובחות וקונצנזוס כמעט מוחלט רק לגבי הקבוצה הכי צעירה במערב. שישה כותבים, חמש שאלות, עונה אחת שנפתחת ביום ראשון. חלק ב'
אודי הירש: לוס אנג'לס קליפרס. התשובה הסולידית היא אוקלהומה סיטי: קווין דוראנט גדל בשנה, ראסל ווסטברוק נהנה מאתלטיות כמעט בלתי נתפסת,
רוצים לעקוב אחרי ערן סורוקה וה-NBA?
נכון, פרט לרנדי פוי אין לדל נגרו שחקנים טבעיים בעמדה מספר 2, אבל עם פול, בילאפס, וויליאמס ובלדסו, העומק בעמדת הרכז יחפה על כך. קארון באטלר הוא השחקן השלישי בטיבו בקבוצה, בעוד בעונה שעברה הוא היה השחקן השני בחשיבותו (לפני שנפצע) בקבוצה שעתידה לזכות באליפות.
דל נגרו אמנם אינו המאמן המבריק בליגה, אבל יש לזכור שבסדרת הגמר ביקרו לאורך השנים גם שמות כמו רנדי פפאנד, ביירון סקוט ומייק בראון. אם הקליפרס יהיו בריאים - היד רועדת כשמילים אלו נכתבות - הם יכולים להיות האיום הגדול ביותר על מיאמי.
אורן יוסיפוביץ: סן אנטוניו תנצח לא מעט משחקים בעונה הסדירה, ושוב תהיה תלויה בסידן של חבריה המבוגרים עד כדי קמטים. ממפיס תלהיב, הקליפרס יתחברו, הלייקרס יגוועו ודאלאס - בכל זאת, אמר פעם רודי אגדתי ש"אין להמעיט בלב של אלוף". אבל הטים טו ביט באיזור היא ללא ספק אוקלהומה סיטי. אם דירק לא היה בשנת ייעוד בעונה שעברה, הת'נדר היו מתמודדים מול מיאמי בסדרת גמר אש ותמרות עשן.
אל דאגה, לשתי הקבוצות לא חסר זמן. אחת מהן תהיה גם שושלת. כשרואים את דוראנט, הארדן, ווסטברוק (בכוונה בסדר הזה), איבאקה, פרקינס, ספולושה וקוליסון, הסיכויים מראים דווקא על אוק סיטי. בונבוניירת המערב.
מיכה להב: אוקלהומה סיטי. אם יש קבוצה אחת שתושפע באופן דרסטי מיצור הכלאיים שבראה ועדת לוח המשחקים של הליגה לעונת 2011/12 זו הת'אנדר (שאלה צדדית: למה אין להם ס' בסוף השם? אין ברקים באוקלהומה סיטי? נוצר ברק אחד בכל חורף? אולי הם נקראים על שם א. ברק?). זו קבוצה צעירה מספיק, מוכשרת מספיק ועמוקה מספיק כדי לעשות את הקפיצה כבר העונה. במיוחד אחרי השיעור שקיבלו בפלייאוף האחרון.
פותחים שולחן: מי תפציע מהמזרח?
זאת הסיבה שאוק סיטי תצליח, ועכשיו נעבור לסכנה. אם העונה תסתיים בכישלון, יהיו לו שלושה אבות: דוראנט, ווסטברוק וברוקס. מערכת היחסים הנפיצה של השחקנים מספר 1 א' ו-1 ב' עלולה לגרום לכל העסק להתמוטט, והאחריות תיפול גם על המאמן. אם הכל יעבוד, עוד נראה את ג'יימס הארדן בסדרת הגמר. ואני לא יודע מה עם שאר חברי הפאנל, אבל זקן מפואר ומיוזע בחום של חודש יוני עוד יהפוך ללהיט של הקיץ.
ערן סורוקה: אוק סיטי. יש במערב מספר מנג'רים מצוינים, מדריל מורי ביוסטון עד נלסון בדאלאס, אבל מה שסם פרסטי מהת'נדר עשה בשוק הקטן ביותר ב-NBA, כשהוא צעיר בשלוש שנים מג'ייסון קיד(!), נשמע כל כך פשוט שזה כואב.
מצא לך סופרסטאר צעיר (דוראנט), הקף אותו בשחקנים שמתאימים לסגנון המשחק שלו (ווסטברוק, הארדן) ופועלים שקטים שמשלימים אותו (איבקה, ספולושה), חזק בקצוות עם כמה וטרנים מתחת לסל (פרקינס, קוליסון) וצלף שלשות לקינוח (קוק), הכנס לתנור לכמה שנים, וקבל אלופה עתידית. ט-דה!
שגיא רפאל: אוקלהומה סיטי יסיימו את העונה הרגילה במאזן הטוב במערב. האם הם יצאו עם היד על העליונה גם בפלייאוף זו שאלה אחרת, אבל לפחות לעונה המקוצרת יש להם את כל מה שצריך. העונה הקרובה הולכת להיות מאוד עמוסה, ובשביל לשמור על הכוחות של השחקנים שלך אתה חייב עומק, אנרגיות צעירות, וכמובן כשרון. כשמוסיפים לזה שבועיים בלבד להתגבש, גם חיבור קודם ישפיע.
לאוקלהומה יש את הכל, ויש לה יתרון גדול על המתחרות שלה בחלק מהקטגוריות. הספרס, דאלאס, והלייקרס יסבלו מהגיל של השחקנים המובילים, ולקליפרס ייקח חודש-חודשיים בשביל למצוא את החיבור, מה גם שכרגע מאחורי גריפין וג'ורדן אין הרבה. כאמור, זה לא אומר כלום על הפלייאוף; ב-1999 הניקס הגיעו לגמר מהמקום השמיני. הקבוצות הגדולות ירצו להגיע לפלייאוף, ומשם הכדור עגול, והכל יכול לקרות.
ערן שור: בטח לא הלייקרס, שאחרי הדרך המשפילה בה סיימו את העונה הקודמת היינו מצפים ליותר ממסירת אסיסט לדאלאס בדמותו של אודום והבאת ג'וש מקרוברטס ה"וורסטילי". דאלאס? הם אמנם נהנו מהאסיסט אבל רשמו גם חמישה איבודים של שחקני רוטציה ועוד לקחו את וינס קרטר, שזה אומר הכל לגבי הציפיות שלהם מהעונה.
הקליפרס? עד שהם ילמדו לשחק יחד, העונה תיגמר. אולי ב-2013. ממפיס? אם באטייה היה נשאר, היה על מה לדבר.
באוקלהומה סיטי מסתכלים ימינה ושמאלה ושואלים את עצמם, למה לא אנחנו? למה לא עכשיו? אז זהו, שאין סיבה למה הקבוצה שכמעט פגשה את ההיט בגמר העונה שעברה לא תעשה זאת השנה, עם אותו צוות, רק מנוסה יותר, בריא יותר ורעב יותר.
2. מי שני השחקנים שהכי תעקבו אחריהם השנה במערב?
הירש: ריקי רוביו וסטיב נאש. במשך שנים מסתובבים באירופה אנשים שטוענים שריקי רוביו גאון. במקביל, אחרים טוענים שהוא בלוף. השנה החידה תיפתר. לרוביו יהיה קל יותר במינסוטה מאשר בברצלונה - הסגנון יהיה משוחרר יותר, ההתקפות קצרות יותר וההגנות של היריבות יתמקדו בו פחות מאשר באירופה. הוא אפילו לא יצטרך לפתח קליעה כדי להצליח - רונדו הצליח להפוך לכוכב גם בלי זה. מצד שני, ייתכן שיתברר שהוא אכן הגיע לשיאו בגיל 15.
נאש מתחיל עונה מייאשת למדי בפניקס נטולת הכלים, אבל גם הוא, בדומה להווארד, מסיים חוזה ועשוי להיות, אחרי טרייד אפשרי, החתיכה החסרה בקבוצה שרוצה אליפות.
יוסיפוביץ: קובי ברייאנט. מרוב שזה פופוליזם לבחור בו, זה כבר נהיה אנטי פופוליזם. ולכן אפשר לבחור בו. מודה, ממש מעניין אותי לראות מה הוא יעשה העונה.
פסילת הטרייד עבור כריס פול החלישה, הטרייד-עבור-כלום ששלח את אודום לדאלאס אולי הרג. קובי מסתכל לאחור ורואה בית רעוע עם גאסול וביינום. אם הווארד לא מגיע, זה אפילו לא פלייאוף. אם הווארד בא, לכו תדעו - בכל זאת, גם השבוע המלאכים דורגו שניים בסוכנויות ההימורים. ועדיין - פשוט מסקרן לראות איזה קובי נראה השנה. כמה יקלע, איך יתנהג, מתי יפטר את מייק בראון.
דירק נוביצקי. כי אם הספורטאי הכי טוב בהיסטוריה של העולם לא יעניין, מי יעניין?
להב: אותי דווקא מעניינים שני פאוור פורוורדים שעשו את הסיבוב הראשון של הפלייאוף האחרון: זאק רנדולף וטים דאנקן. רנדולף סוף סוף הוכיח מול הספרס שכל מה שאמרו עליו נכון, ואכן מדובר על אחד הגבוהים המשובחים בליגה. העונה כבר יבקשו ממנו להפוך לכוכב-על לגיטימי. לפני שתגידו שזאת לא קפיצה אלא דילוג קטן במעמד, אני רוצה להזכיר לכם את הלקח שלמדנו משחקן אחר במצב דומה. כל היודע על מקום הימצאו של אלטון בראנד, שייגש למשטרת פילדלפיה.
דאנקן עומד בצומת מרתק בקריירה. לפי הדיבורים מסן אנטוניו, המצב שם מתחיל להיות נפיץ. טוני פארקר לא עושה טוב בלב לשום שחקן נשוי, מאנו ג'ינובילי שווה לפחות שתי פציעות חמורות בעונה ובואו נודה שהצוות המסייע לא משהו. כאן עולה השאלה אם טימי יכול להפוך למנהיג ווקאלי, מהסוג שיגבש את הקבוצה ויתרום מהניסיון שלו כדי לעשות ריצה אחת אחרונה. רק נזכיר שיש שחקן פעיל אחד שזכה באליפות בעונת 1999 המקוצרת. הוא לובש 21 בשחור-אפור.
סורוקה: ג'יימס הארדן וג'ימר פרדט. הרשו לי להשוות את עצמי לרגע לעמית גל. המנכ"ל של גלבוע גליל לקח שתי אליפויות; אני הבאתי אחת להפועל חולון כשיצאתי מהמגרש בפיגור 8 בגמר 2008 בידיעה שאיתי באולם הם לא יקחו אליפות. עמית גל ניגש לגרג אודן בליגת הקיץ והציע לו חוזה של 80 אלף דולר בגלבוע; ואני ראיתי בפעם הראשונה את הארדן במשחק של אריזונה סטייט וחשבתי שיהיה נחמד אם פורוורד כזה יגיע לחולון.
הארדן מצא קבוצה קצת גדולה יותר, ובפלייאוף האחרון היה אקס-פקטור מרשים עם פוטנציאל ג'ינוביליסטי של ממש. אתלטי, חזק, לוקח כדור עד הטבעת ומוציא עבירות, ובעיקר בלתי צפוי במובן הטוב. עם הדקות והביטחון, הארדן יכול להיות שחקן נהדר.
פרדט הוא סיפור מרתק במיוחד של אדפטציה מהמכללות למקצוענים, בגלל אופיו והרקע שלו, ובגלל הקבוצה אליה הגיע. לקינגס אין באמת מאמן, כך שפרדט עוד יכול ליהנות מעונת פריצה מוצלחת בזכות נטייתו לעשות דברים בלתי הגיוניים שמערבים השלכת כדור מאמצע המגרש ומסתיימים בסל. חוץ מזה, זה רק עניין של זמן עד שאליל בנות צפון קליפורניה יזכה לקליפ על שמו, "Moves like Jimmer".
רפאל: הראשון יהיה קוואמי בראון. גם אני רוצה לדעת, איך בלי שום כישרון, יכולת או קבלות, אני יכול לדרוש ולקבל 7 מליון דולר לעונה מקבוצת NBA. ואחרי שהוצאתי את תסכולי האוהד העני שבי, אני מניח שאעקוב אחרי השניים שכל הליגה תעקוב אחריהם בעונה הקרובה, כריס פול, ובלייק גריפין. מצד אחד המוסר הכי טוב ב-NBA, מצד שני המסיים הכי מדהים כרגע ב-NBA. מצד שלישי, רגע, מה זה הגופיות האלו שהם לובשים? קליפרס? דונלד סטרלינג? הגיעו ימות המשיח. סוף סוף יש דרבי אמיתי ב-NBA!
הקליפרס אמורים השנה למשוך את תשומת הלב שמשכו מיאמי בעונה שעברה, ובוסטון ב-2008, הם הקבוצה שכולם מחכים שתתחבר, הם מאיימים על ההגמוניה של הלייקרס, הם אלה שצריכים להוכיח שאין עליהם קללה.
שור: שניהם משחקים בלוס אנג'לס, וכן, ניחשתם נכון: קובי בראיינט ופאו גאסול. כשקואץ' מייק בראון החליף את פיל ג'קסון, קובי לא יצא מגדרו מרוב התלהבות, כשכריס פול לא הגיע ללייקרס הוא לא יצא להגנת דייויד סטרן בלשון המעטה, וגם כשלמאר אודום עזב ליריבתו השנואה הוא לא בירך את ההנהלה.
תחברו את כל אלה לגירושים מאשתו בשבוע שעבר, ואפשר לומר שקובי לא פותח את העונה במצב רוח מרומם. ההשלכות עשויות לבוא בצורה של נסיונות לקלוע 40 נקודות לערב ולעזאזל כל השאר, או לגלות בגרות ולתת את המקסימום עד שתגיע העזרה, על מנת שהעסק לא יתפרק.
גאסול מתחיל את העונה במעמד שונה ביחס לעונות הקודמות בלייקרס. אם בעבר הוא היה "אנטאצ'בל" בטריידים, באו הפלייאוף הגרוע מהעונה שעברה והאופציה להשיג את כריס פול והראו לגאסול שלכל שחקן יש תג מחיר. איך האיש הגדול יגיב לתובנה הזאת? על כל ועוד, בעונה הבאה של סיפורי L.A .
3. מי ההחתמה הכי טובה במערב?
הירש: כריס פול, כמובן. דריק רוז אתלטי יותר, דרן וויליאמס חזק יותר, אבל פול הוא הרכז הטהור הטוב ביותר ב-NBA. סגנון המשחק שלו הוא הגשמת הדרישה האמורפית משהו של מאמנים מרכזיהם "לשלוט בקצב המשחק": לפעמים מהר, לפעמים לאט, לפעמים לוקח את הכדור לטבעת, לפעמים זורק מבחוץ, לפעמים מוסר. אחרי שהצליח להפוך אפילו את טייסון צ'נדלר לשחקן התקפה מרשים, ההתאמה שלו לבלייק גריפין נראית מושלמת.
יוסיפוביץ: ב-1966 בחור חביב בשם דייויד ג'ואל סטרן מונה כיועץ חיצוני לארגון הכדורסל הלאומי של ארה"ב. 45 שנה לאחר מכן, הוא האיש שלכאורה או לא (הוא תובע דיבות בכלל?) ביטל את הטרייד של כריס פול והלייקרס, ואישר את הנחתת ה-רכז של הליגה אצל היריבה האומללה. דייויד סטרן, 1966, החתמת השנה של עונת 2011/12 ב-NBA.
להב: בסדר, אז יש תשובה אחת וקוראים לה כריס פול. אני מציע טרייד של שלושה על אחד (נתון לאישור של דייויד סטרן): קחו את הברכיים הקורסות של 3CP ותביאו את למאר אודום, וינס קרטר ודלונטה ווסט.
כמעט בלי ששמנו לב, האלופה שינתה כיוון בחודש האחרון, והחליפה בכמה ימים את ג'ייג'יי בריאה, טייסון צ'נדלר, קארון באטלר ופג'ה סטויאקוביץ'. אני לא בטוח אם דאלאס התחזקה במהלכים האלה, אני גם לא יודע איך המאניה-דפרסיה של דלונטה, הקרדשיאניות של אודום והלוזריות של קרטר ישתלבו בהרכב סביב דירק נוביצקי. מה שכן, המאבס הביאו חבורה של שחקנים מנוסים ורעבים. זו הנוסחה המתאימה לאלופה שמתחילה עונה בה כל הליגה תסמן אותה כמטרה.
סורוקה: כריס פול שינה את מאזן הכוחות, אבל אני מבסוט דווקא מהדרך בה הקליפרס שמו את ידם על צ'ונסי בילאפס. האיש נחתך מהניקס עם חוזה של 14.2 מיליון דולר, היה עצבני ואיים להבריז לכל מי שינסה להפריע לו להפוך לשחקן חופשי.
לא רק שהקליפרס הימרו עליו למרות הכל, הם אפילו שמו עליו הצעה נמוכה במיוחד: 2,000,032 דולר. למה 32? בלייק גריפין, מספר המזל שלהם. סיפור אמיתי. הימורים כאלה, וכמו ההחתמות המצוינות של קארון באטלר ורג'י אבאנס, יכולים לתת לניל אולשי האלמוני את תואר מנהל השנה.
רפאל: האם תרצו לקבל את השחקן השישי של העונה בעבר, עם שתי טבעות אליפות, שחקן גבוה שיודע להוביל כדור, מסוגל לקלוע מבחוץ, להיכנס לסל, ומוריד ריבאונד בספרות כפולות? מה המחיר אתם שואלים? חינם אין כסף. וכן, הוא מגיע לקבוצה שהיא כבר האלופה.
למאר אודום מגיע לדאלאס, וכנראה שהגיעו ימות המשיח 2, כיוון שיש טרייד של הלייקרס שמארק קיובן מוכן לאשר. לא ברור מה גרם ללייקרס לותר על אודום בקלות כזו מעליבה, אבל כמו שמכירים את הלייקרס איכשהו זה ייגמר לטובתם.
אודום יתקל את נוביצקי בתמורה לחוזה חדש בלוס אנג'לס בעונה הבאה. קיובן שקל להביא גם את קריס האמפריז, לאיחוד של הקרדשיאניות, אבל לשמחתו הוא יוכל לאחד אותם בלי לשלם לקריס האמפריז.
שור: אין מה להתלבט. כריס פול הוא הרכז מספר אחד בעולם כיום. הציוות שלו עם גריפין הוא חלומה הרטוב של כל מחלקת שיווק של קבוצת ספורט. בניו אורלינס עוד טענו כי העסקה כמעט לא יצאה לפועל בגלל שהקליפרס לא רצו לוותר גם על אריק גורדון וגם על בחירת דרפט מהסיבוב הראשון של מינסוטה. האמת היא שבשביל להשיג סופרסטאר בליגה הזו קבוצות מוכנות לוותר על הרבה יותר משחקן טוב ובחירות דראפט. בקיצורף עשו עיסקה מצוינת. ואף מילה על אמונות טפלות.
4. מי תהיה הסוס השחור במערב?
הירש: דאלאס נחלשת, סן אנטוניו זקנה, הלייקרס במשבר וחצי קבוצה של דנבר משחקת בסין, אבל דווקא המצב של פורטלנד גרוע פחות משנהוג לחשוב. ברנדון רוי לא באמת היווה פקטור בעונה שעברה, פרט להבלחה אחת בסיבוב הראשון מול דאלאס, וגרג אודן הרי לא באמת נחת מתישהו באורגון. עם למרקוס אולדריג', ג'רלד וואלאס, ווסלי מתיוס, ריימונד פלטון וג'מאל קרופורד, הבלייזרס מאוזנים ומוכשרים מספיק כדי להשתחל איכשהו לסיבוב השני.
יוסיפוביץ: הם לובשים שחור, כבר חצי עבודה. ג'ינובילי נח, דאנקן הרזה, פארקר זה פארקר, כל החבר'ה מסביב אמורים לסייע. והכי חשוב – עונה קצרה. הלחם והחמאה של סן אנטוניו קשישא. אל תתפלאו אם הם יהיו בפיינל פור של המערב. אל תתפלאו אם מעבר.
להב: ובמקום הרביעי במערב עם 41 ניצחונות, דנבר נאגטס. בעונה צפופה, הסגל המאוד רחב של דנבר יכול להיות יתרון. לנאגטס יש כל כך הרבה עומק שהם יכולים להרשות לעצמם לתת לשחקנים מנוחה ולאפשר לאחרים לקחת פיקוד.
יום אחד גלינארי יפציץ ויום אחר יגיע תורו של אפללו. רק תחשבו על השמות: ננה, רודי פרננדס, אל הרינגטון, טיי לוסון, אנדרה מילר, ווילסון צ'נדלר (אם יחזור), טימופיי מוזגוב וקורי ברואר. ומעל כולם אחד המאמנים המנוסים בליגה, ג'ורג' קארל, שיידע לסחוט כל טיפה מהשחקנים שלו. רק חבל שבפלייאוף, כשכוכבי על מנצחים סדרות לבדם, הם יודחו כבר בסיבוב הראשון.
סורוקה: פניקס זו הקבוצה השנייה שלי אחרי הלייקרס מאז גמר 1993, ומשהו בי עדיין רוצה לראות אותם יוצאים למסע אחרון אל הפלייאוף, ומאמין שזה אפשרי באיזור כל כך פתוח. עונה אחת בלי סטיב נאש בפלייאוף היתה יותר מדי, ויש לידו פוטנציאל שיכול להתפוצץ לעונת 35-38 ניצחונות. גורטאט הוא דאבל-דאבל שמחכה לקרות, ושאנון בראון בעונת פריצה בפוטנציה, ושניהם יכולים לאפשר לרכז הנפלא הזה עוד הופעה אחת בחודש מאי.
רפאל: ממפיס זה כל כך שנה שעברה, אבל אין שום סיבה שמה שהצליח בעונה הקודמת, לא יצליח גם בעונה הקרובה. מלבדם הייתי מסמן את מינסוטה. הזאבים הצליחו לרכז כמות כישרון נאה, אבל רמביס התעקש לשים רגל לשחקנים שלו. עם אדלמן על הקווים אנחנו אמורים לראות מינסוטה אחרת, למרות שהסגל לא ממש השתנה.
מייקל ביזלי הכפיל את עצמו עם וויליאמס (נקווה שרק את סגנון המשחק, בלי האישיות), ולוק רידנאור הכפיל את עצמו בגרסה הספרדית, אבל רק במראה. מעשית רוביו ורידנאור משלימים היטב אחד את השני, לראשון אין יכולת קליעה, לשני אין יכולת שמירה.
אבל כל זה לא משנה, מה שחשוב זה החיבור של אדלמן ללאב, שהולך לקחת על עצמו יותר השנה. אדלמן ישתמש היטב בכמויות הבשר שיש לו בסנטר כדי לעזור ללאב בהגנה, ובהתקפה ייתן לביזלי ולאב יד חופשית לעשות מה שהם רוצים. לא בטוח שזה יספיק לפלייאוף, אבל האולם במינסוטה לא יהיה כל כך אדיב לקבוצות אורחות השנה.
שור: פורטלנד. עם כל ההתלהבות מהקבוצות מאל.איי וטקסס, נשכחו כמה קבוצות "קטנות" יותר, ואחת מהן שיכולה בהחלט להגיע עד לגמר המערב היא הבלייזרס. ברנדון רוי כבר לא היה פקטור בחלק גדול מהעונה שעברה, ולעומת זאת המחליף שלו, הרכש מאטלנטה ג'מאל קרופורד, כן צפוי להיות כזה.
אולדריג' ימשיך בהתקדמות והפעם יקבל סיוע מג'רלד וואלאס כבר מתחילת העונה. על הקווים מנווט את הספינה ביעילות נייט מקמילן, אחד המאמנים הפחות מוערכים בליגה, שיודע להוציא את המיטב משחקניו בעיר שמשוגעת על כדורסל.
5. מי הלוזר הגדול של המערב?
הירש: יוטה היא התשובה המתבקשת, אבל הירידה של הג'אז מנכסיהם היא מהלך מתוכנן של קבוצה שבדרך כלל הוכיחה את עצמה כממולחת, בדרך לבנייה חדשה דרך הדראפט. למינסוטה דווקא יש קבוצה נחמדה, וריק אדלמן הוא מאמן נהדר שלא ראוי לגלות למקום הקפוא הזה. הבעיה היא שדייויד קאן, הג'נרל מנג'ר התמהוני של הטימברוולבס, תמיד יהיה לוזר.
האיש שהשווה בין דארקו מיליצ'יץ' לכריס וובר באוזניו של האחרון, ושכל שיטת הניהול שלו מבוססת על רכישות כפולות של שחקנים באותה עמדה (אחרי שהמתין שנים לרוביו, הוא שיבץ על המשבצת שלו גם את ג'יי ג'יי בריאה), יעשה בשלב מסוים משהו שיקלקל את הסגל המבטיח. הוא לא יכול אחרת.
יוסיפוביץ: יוסטון. הרוקטס כבר חלמו על תאומי מגדל הדור הבא, על טילים תוצרת ספרד. אבל הכל התפוצץ בפנים, ובינתיים הטקסנים תקועים עם קווין מרטין. תשאלו את כספי, זה לא כיף גדול. אז נכון, שחקנים נחמדים לא חסרים שם – מסקולה דרך היל דרך ת'אביט, לורי, טרנס וויליאמס. אבל לפחות הקיץ - הם המפסידים הגדולים. ובדיוק בשביל זה יש להם את החורף הזה – להראות לעצמם, ולעולם, שגם להם יש על מה לדבר. ואם אפשר, גם להצליח עם טרייד או שניים.
להב: יכול להיות שהעונה הקרובה תהיה גרועה יותר בשביל קובי בראיינט מאשר 2003/04? אשתו כבר לא איתו, גם אודום עזב ופיל ג'קסון עובד על לכלוכים בספר פרישה חדש, שכולנו יודעים שיגיע. כריס פול וגריפין הזיזו אותו מהמקום על הכוכב במדרכה בהוליווד, מטא וורלד פיס הוא בדיחה לא רק בשם ודרק פישר רק הפך לשחקן עצוב.
אם זה לא מספיק, אז הלייקרס מבזבזים את סוף הקריירה של הממבה ומביאים לו חבורה של שחקני חיזוק לבנים, כאילו פאו גאסול אחד לא מספיק. גם אם דווייט הווארד יצטרף לקסט של לה-לה לנד, מי כאן רואה טבעת שישית על האצבעות של קובי? העונה? בכלל? מישהו?
סורוקה: מייק בראון. מאמן הלייקרס נראה לי כמו קברניט מוכשר וצעיר שמוזעק להחליף את הקפטן הוותיק על ספינת פאר, ורק כשהוא מגיע, לובש את המדים, מתייצב על ההגה ומכניס את המקטרת לפה בשביעות רצון, מתברר לו שהספינה שלו שטה אל קרחון ענק.
רפאל: גולדן סטייט ווריירס. הקבוצה עשתה הרבה רעש בכיוון של כריס פול, כבר סגרה עם טייסון צ'נדלר ואיבדה אותו לניקס, החתימה את דיאנדרה ג'ורדן כדי לראות את הקליפרס משווים את ההצעה, והסתפקה לבסוף בקוואמי בראון במחיר מבצע, 7 מיליון דולר לעונה. בין לבין היא אימנסטה את צ'ארלי בל וה-4 מיליון דולר שנשארו בחוזה שלו, כשעל הספסל יושב אנדריס ביידרינש עם 27 מיליון לשלוש שנים.
הבעלים הצהירו על שינוי, הוציאו כספים, הביאו מאמן בעל שיעור קומה, ניצחו בקרב על מייק מאלון, העוזר המוערך של ההורנטס, על ידי הפיכתו לעוזר המאמן הכי יקר בליגה, אבל בגזרת השחקנים עדיין רחוקים מאוד מלהוות מוקד משיכה. בינתיים הם מתחילים את ה-CBA החדש בתור הסיבה להשבתה הבאה.
שור: הבעלים הבא של ההורנטס. הם לא הצליחו למלא את האולם גם עם כריס פול ודייויד ווסט בשנים בהן השניים היו בשיאם והובילו את הקבוצה להישגים; הליגה כבר שנה מחפשת אחר בעלים שיסכים להשאיר את המועדון בעיר.
ללא שחקן שדומה לאולסטאר בסגל, ועם אופציה להידרדר עד מספר חד ספרתי של נצחונות, סביר להניח שפחות צופים יגיעו העונה ל"כוורת" מאשר בימי שבת בנוקיה. בתנאים האלה קצת קשה לראות מישהו שם 300 מיליון דולר על המועדון, אלא אם קוראים לו גומא אגייאר, או שמדובר בסתם תייר ששתה קצת יותר מדי משקאות בבורבון סטריט.
בית ביום, הפרויקט המלא:
הבית האטלנטי
הבית המרכזי
הבית הדרום-מזרחי
הבית הפסיפי
הבית הצפון-מערבי
הבית הדרום-מערבי
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם