רואים רחוק, רואים שקוף
בתי הקברות מלאים שחקנים, יו"רים ובעלים שהיה להם תחליף. אבל כשהקהל נעלם, מתפוגגת הקבוצה. הבעלות הפרטית היא בלוף וכדי להחזיר את המושכות לאוהדים, נישא עיניים למודל הגרמני ותאמינו או לא, לכנסת
"זה ייגמר באסון" הוא אמר. חשבתי שהוא מגזים, שהפסימיות החולנית שלו מעבירה
כותבי דעה נוהגים להשתמש במונח "לעניות דעתי", מין צניעות מתוקה, פלבול עיניים עניו ומתחסד. אגלה לכם סוד, לא צניעות ולא נעליים, ענווה של כותב מקבילה בערך לגניחות תשוקה של פרוצה. טכניקה זולה ולא אמינה בעליל. לכן, עניות דעתי בתחת שלי. צריך לומר את הדברים ללא כחל ושרק, הכדורגל הישראלי מצוי בבעיה טרמינלית. הבעלות הפרטית דרדרה קבוצות לפי פחת.
מכבי חיפה וק"ש הן היוצאות מן הכלל שאינן מעידות על הכלל. בית"ר ירושלים נושמת עצמונית בקושי עם בעלים נוכח נפקד ומתנהלת כמו חילזון על תער, חיה מהיד לפה כשסכנת הפירוק מרחפת עליה. הפועל פ"ת כבר שם. בני יהודה איבדה את חזי מגן. דניאל יאמר זרק את נתניה. סכנין ניצלה בשן ועין מפשיטת רגל. הפועל ת"א בבעלות אלי טביב, שלהזכירכם כבר ריסק את הפועל כפ"ס, מדממת ומצחינה במלחמת הכל בכל. ובינינו, אי אפשר לבטל את האפשרות שגם גולדהאר ינטוש לאנחות את מכבי ת"א.
פעם אחר פעם מופיע המשיח עם הסטיפות וקונה את לב האוהדים בהבטחות ואשליות. להבדיל אלף אלפי הבדלות, הבעלים החדש, השש לפזר את כספו, הוא כמו דילר המחלק סם חינם. כשבעל הממון מסתלק לענייניו מתוך ייאוש שמדעת או שלא מדעת, הקבוצה עומדת מול שוקת שבורה והאוהדים נרקומנים בקריז מטפסים על הקירות וצווחים ככרוכיות על העוול.
על עובדה אחת אין עוררין, הרגולציה על בעלי מועדונים בכדורגל הישראלי היא פיקציה. הבקרה התקציבית היא בלוף בכל הקשור לחובות עתידיים. ההתאחדות היא בדיחה עצובה בכל מה שקשור לשמירה על עתידן הפיננסי של קבוצות. ואינטרס האוהדים הוא הס מלהזכיר בממלכת לוזון.
והרי כל קבוצת כדורגל היא אורגניזם שהאוהדים הם הבסיס, הליבה, המסד והטפחות. האוהדים הם הנתון היחיד במשוואה שאינו מתחלף או מתכלה. בתי הקברות מלאים שחקנים שהיה להם תחליף. גם יו"רים ובעלי קבוצות. אבל כשהאוהדים נעלמים, מתפוגגת הקבוצה.
צריך
הבשורה אולי תגיע מהכנסת. ח"כ יריב לוין (ליכודניק שלמרבה התמיהה אוהד הפועל ת"א) בצוותא עם הח"כים דב חנין, שי חרמש ואיתן כבל, הגישו הצעת חוק לפיה בעלי קבוצות ספורט יחויבו לחשוף החלטות והתנהלות כספית עם הציבור.
לוין הסביר שמטרת החוק היא למנוע מצב שבו הבעלים משתמש בקבוצה לצרכיו הפרטיים, ולאחר מכן עוזב ומשאיר אותה בסכנת קריסה. "קבוצת כדורגל שייכת בראש ובראשונה לאוהדיה", אמר לוין. "אסור לאפשר מצב שבו ניהול חסר אחריות יביא לפירוק הקבוצה".
כאן המקום לאזכר - ולו מתוך הכלל של "המביא דבר בשם אומרו כאילו הביא גאולה לעולם" - את ההצעה שמקדם העיתונאי אוריאל דסקל (כלכליסט). לפיה, ראוי לבחון את אימוץ המודל הגרמני - הקואופרטיב. בגרמניה, 50 אחוז מהבעלות על המועדון פלוס מניה נוספות שייכת לאוהדים, ויתר המניות לבעלים הפרטי.
בהקשר זה מותר לקחת דוגמה מגרמניה האחרת. הבונדסליגה היא ההוכחה שמודל זה הינו הצלחה שאין עליה עוררין. מודל נטול הרפתקנות פיננסית שסופה בכי.
אבל חברים, האחריות מוטלת גם עליכם, על האוהדים. במציאות הכלכלית הנוכחית אי אפשר לדגור ולצפות מאחרים שיעשו לכם את העבודה. בכדי להשלים את המהלך להבראת הכדורגל הישראלי, ולהחזיר את הקבוצות לאוהדים, יש להקים עמותות שישדרגו את דגמי קטמון, אוסישקין וקביליו. עמותות שיגייסו כסף ונציגיהן יצטרפו כשותפים לבעלים הפרטיים כגורם מפקח, שבזמן אמת יוכל לנטר ולנטרל התנהלות שתסכן את עתיד המועדון.
יש מי שלומד מהניסיון, ויש כאלו שלומדים רק אחרי שהם משתינים על הגדר החשמלית. אבל יש רק דבר אחד כואב מאשר ללמוד מניסיון וזה לא ללמוד ממנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם