143 UFC: ממשולש אוהבים לרומן זוגי
קרלוס קונדיט וניק דיאז הולכים לספק קרב עתיר פיצוצים במלחמה על התואר הזמני במשקל מעורב, בסיומו רק אחד מהם יזכה בהזדמנות לפגוש את ג'ורג' סיינט פייר. השני כבר משתוקק להפחיד את האלוף
143 UFC: יותר מרק קרב אליפות
זה יקרה בלאס וגאס, שם יעלו שניים מהלוחמים הכי בני זונות בעולם היום לאוקטגון
הם לא יעצרו לנוח, הם לא ימשכו זמן, הם לא ינסו להשתמש בהיאבקות כדי להאט את הקרב ולהרוויח נקודות אצל השופטים כמו שעושים המון לוחמים היום ב-UFC. מה שהם כן יעשו זה ללכת מכות בצורה הכי בת זונה וכיפית לצפייה שיש היום בעולם.
אני מדבר על הדבר הכי קרוב שאפשר לפייט קלאב, או לקרב מחתרתי באיזה מרתף עם אוליגרכים ששמו עליו מיליונים בהימורים, או אפילו על קרב רחוב לחיים ולמוות. רק שבמקרה הזה הקרב יהיה תחת חוקי ועדת האתלטיקה של מדינת נוואדה, ושני החברה האלה הם ספורטאים ואתלטי על שיתחרו על התואר הזמני בקטגוריית המשקל המעורב (77 ק"ג) של ה-UFC. ולבני זונות קוראים ניק דיאז וקרלוס קונדיט.
החדים שביניכם כבר בטח שמו לב שאני משתמש בביטוי "בני זונות" כבר פעם שביעית בערך. אז לא, אין לי טורט, למקרה שתהיתם. כשמדובר בקונדיט ובעיקר בדיאז, מילים כמו טוב, מהיר, מוכשר, קשוח ושאר שמות תואר לא באמת קולעות למי שהם, לא כלוחמי MMA ובמקרה של דיאז גם לא כבן אדם.
זאת אומרת הם גם כל אלה, אבל הם אולי מהבודדים בין הלוחמים שמדורגים כל כך גבוה ושמועמדים לתחרות על תואר האליפות - המנצח יילחם באלוף ג'ורג' סנט פייר (GSP - מי שלא יודע מה פירוש צירוף האותיות, בבקשה להפסיק לקרוא ולפתוח ערוץ לייפסטייל כלשהו), שכשהם באים לקרב הם באים לקרב. וזה שזה קרב אליפות שעלול לשנות להם את החיים ואת הקריירה לא ישנה את הדרך שבא הם רגילים להילחם, ולא יהפוך אותם לזהירים יותר או טקטיים יותר.
גם קונדיט וגם דיאז עולים לזירה כמו שני פיטבולים בקרב כלבים. שניהם מסוגלים לחטוף כמויות בלתי נתפסות של מכות, להמשיך להילחם עם צלעות שבורות או פרצופים מדממים ומלאים חתכים, כשבכרטיסי השופטים הם מפסידים את הקרב והיריב שלהם נראה כמו חדש, רק כדי לעלות לסיבוב האחרון עם נחישות מטורפת ורצח בעיניים ולסיים את היריב בנוקאאוט אכזרי או סדרת מכות שתגרום לו חשק עז להסבת מקצוע.
לא מאמינים לי? בבקשה צפו שוב בקונדיט נגד רורי מקדונלד או ג'ייק אלנברגר, ובדיאז נגד... מי שאתם רוצים בערך. פול דיילי, בי.ג'יי. פן, טאקנורי גומי ועוד רבים וטובים. כמובן שגם היו להם קרבות שהם חיסלו את היריבים מהר ובלי מלחמות 100 השנה לפני, אבל זה לא מה שמבדיל אותם משאר הלוחמים ב-UFC.
עכשיו שלא תטעו, זה לא רק עניין של לב גדול ולסת חזקה. זה עניין אחר, חמקמק יותר, קצת קשה יותר להגדרה, אבל אני אנסה בכל זאת - הבני זונות אוהבים ללכת מכות. הם מתים על זה והם לא יכולים אחרת. לשם השוואה, GSP האלוף המכהן ואחד משלושת הלוחמים הטובים ביותר P4P בעולם, ומי שיהיה פייבוריט מובהק נגד כל אחד מהשניים האלה, לא אוהב ללכת מכות.
כן הוא נלחם באוקטגון כמוהם. אבל הוא ספורטאי שבא להתחרות בענף שבמקרה מרביצים בו. הוא מתאבק טקטיקן שכל הקרבות האחרונים שלו היו משעממים. הוא ניצח בהם בזהירות תוך שהוא מנצל את הכישורים האתלטיים הפסיכיים שלו כדי לקבל נקודות ולקחת החלטות. בקיצור -באההה.
עכשיו לגבי קונדיט ומה מניע אותו להיות כזה אני לא ממש יודע. סה"כ בחיים הוא בחור טוב שבא ממשפחה עם כסף, נשוי ואב לתינוק. אבל בכלוב הוא עובר מטמורפוזה וזה מה שחשוב. לעומת זאת דיאז זה כבר סיפור אחר והרבה יותר מעניין. דוגמה? בבקשה, באוקטובר האחרון ב-UFC 137 נלחם דיאז בפן האגדי בקרב המרכזי.
הקרב הזה היה אמור להיות בכלל נגד GSP על החגורה, רק שדיאז לא הופיע לשתי מסיבות עיתונאים ולא טרח להודיע שהוא לא מופיע (למה? כי לא התחשק לו, מה למה?). דיינה וויט העניש אותו ונתן את המקום שלו לקונדיט. רק שאז GSP נפצע בברך ופרש וברגע של השראה דיינה שם את דיאז נגד פן כקרב מרכזי במקום.
עכשיו הקרב עצמו היה קרב דיאז טיפוסי. פן הגאון נתן בו מכות רצח בסיבוב הראשון, ואז שדיאז כבר היה מספיק מנופח הוא התעורר ושינה לפן את הפרצוף, עד כדי כך שהוא הכריז בראיון אחרי הקרב שהוא לא רוצה שהבת שלו תראה אותו ככה יותר והוא פורש (אמרתי לכם שלדיאז יש את היכולת הזו, לגרום ללוחמים לרצות לפרוש).
אבל כל זה רק הרקע לסיפור שממחיש את תאורית ה"דיאז בן זונה" שלי. מיד בראיון הניצחון שאחרי הקרב, וכשהפרצוף שלו מנופח ושותת דם, דיאז צרח למיקרופון "איפה אתה מתחבא ג'ורג'??!". למראיין ג'ו רוגן אמר שהוא לא מאמין ש-GSP פצוע, אלא פשוט מפחד להילחם בו. עכשיו אצל כל לוחם אחר מיד היה עולה החשד למה שנקרא יצירת "הייפ" לקרב עתידי. לא אצל דיאז. הוא אומר את האמת ובתכלס הוא גם צודק.
GSP באמת מפחד ממנו. לא מאמינים לי? אין צורך, סנט פייר מודה בזה בעצמו. הוא סיפר לפני כמה ימים לתקשורת שכל השבוע של UFC 137 הוא הסתובב עם אגרופים קפוצים במלון בלאס וגאס מוכן ללכת מכות; שכל פעם שדיאז נתקל בו עם הפמלייה שלו הוא רצה להתחיל מכות כאן ועכשיו; שהוא לא יכל לרדת במעלית של המלון רגוע כי כשהדלת נפתחה הוא פחד שדיאז יקפוץ עליו.
"האיש משוגע", סיכם הקנדי. לא יודע מה איתכם, אבל אם אני אלוף ה-UFC הבלתי מעורער במשקל שלי, אני לא מפחד מאף אחד. רוצה מכות במעלית? בוא! תלחץ קומה 30 וכשתפתח הדלת נראה מי ייצא. אבל זה אני וניק דיאז, לא GSP. (טוב לא באמת אני, אם קופצים עלי אני מעדיף תמיד את הטכניקה הידועה " תראה, ציפור!", אבל הבנתם את הקטע).
ואם מישהו עוד חושב שסנט פייר מגזים תרשו לי להעלות באוב את הקרב של דיאז עם ג'ו ריגס ב-UFC 57 מ-2006. אחרי שלושה סיבובים של מכות של החיים ניצח ריגס בשל החלטה שנויה במחלוקת. שני הלוחמים פונו לבי"ח לטיפול ובדיקות, רק שדיאז קלט בחדר מיון שריגס לידו ומיד קפץ עליו לסיבוב רביעי. ריגס שנפל, יצא מהברכיים להטלה על הקיר והתחיל לתת ברכיות לפנים של דיאז ואז הגיעו השוטרים. מבאסים האמריקאים האלה. מה מפריע לכם? גם ככה הם כבר בבית חולים.
יש עוד המון אירועים כאלה בקריירה של דיאז, ואתם לא צריכים אותי בשבילם, יש ויקיפדיה. רק תבינו שאם דיאז, גמור מת ממכות אחרי קרב MMA, בוחר להמשיך להלחם בחדר מיון, מארב מעליות כשהוא טרי ורענן, ועם יתרון הפתעה משמעותי, הוא בהחלט אופציה שיש לקחת אותה בחשבון.
תוסיפו לזה את העובדה שהאיש הוא אולי הלוחם עם הסיבולת לב-ריאה הכי טובה בענף, כזה שבמסגרת אימוניו עושה טריאתלונים בשביל הכיף והאתגר, ותבינו ש-25 דקות בכלוב לא עושות עליו רושם גדול, להפך. הוא יודע שיש לו יתרון מנטלי על רוב הלוחמים האחרים. "רובם מפחדים מהכושר, הם שונאים את זה, אני מת על זה והם יודעים שאני בחיים לא אתעייף", אמר וצדק.
אם מישהו מכם מקבל את הרושם שאני מתלהב מלוחם שמקלל, שם זין על עיתונאים, יחסי ציבור, ובכלל שכל הקטע הזה של לנסות להוכיח לעולם ש-MMA הוא ספורט לגיטימי לכל דבר מעניין לו את התחת, אתם לגמרי צודקים. אני מת עליו. למה? כי הוא לוחם גדול ברור, אבל בעיקר כי הוא אמיתי. הוא לא מזייף ולא מתיפייף ולא משנה את התנהגות שלו בשביל אף אחד. ובעולם שבו הגבולות בין תחרות ובידור מיטשטשים מיום ליום, דיאז הוא אחרון הלוחמים האמיתיים.
כמי שגדל בסטוקטון קליפורניה, בסביבה ענייה ומוכת פשע, ללא אבא שיגדל אותו, ויכל בקלות להצטרף לכנופיות שזיהו את הקשיחות שלו וניסו לגייס אותו שוב ושוב, דיאז בחר להשקיע את הזמן שלו במכון לאמניות לחימה. גם היום, כשהוא עשיר ומפורסם, הוא מתאמן באותו מכון של סיזר גרייסי. וגר באותה עיר, שם הוא ואחיו הקטן נייט מחזירים לקהילה ומלמדים את הילדים שלה BJJ (ג'יו ג'יטסו ברזילאי).
אז כן אני מת עליו, ואני לא לבד, הפופולריות של דיאז הולכת וגוברת עם כל תצוגה שהוא נותן בכלוב ובשערוריות שהוא מספק מחוצה לו. וזה תפס את האלוף שלנו ג'ורג'י בוי לא מוכן. גם סיינט פייר גדל בסביבה קשה ובעוני, גם הוא היה בקרבות רחוב ונאלץ גם לפנות זבל לפרנסתו, אבל בניגוד לדיאז הוא יצא מהשכונה והוציא את השכונה ממנו לחלוטין.
עד לא מזמן, בימים בהם ה-MMA נאבק בחירוף נפש על תדמיתו ומבקרים רבים ירדו עליו כספורט ברברי ולא לגיטימי, GSP היה הגו טו גאי של ה-UFC. נראה טוב, מנומס להפליא, נחמד שחבל"ז ומלא בכבוד ליריבים שהוא מנצח בקלות רבה. היאיר לפיד של הארגון. כולם אוהבים אותו. ואכן הדימוי הזה השתלם לו מאוד. הוא היה הראשון מלוחמי ה-MMA שקיבל חסויות מספונסרים גדולים וחצה את הגבולות למחוזות המיינסטרים, כשהענף עדיין היה בשוליים.
אממה מה, היום ה-MMA כבר לא שוליים. חתימת חוזה שידורים לשבע שנים עם רשת FOX העניק ל-UFC את חותמת הכשרות של ספורט לגיטימי. ועכשיו מי צריך ילדים טובים בענף ספורט מיינסטרימי ועוד של לחימה? אף אחד. אנשים תמיד יעדיפו לראות ילדים רעים. ודיאז הוא ילד רע. הכי רע שיש.
כך מצא את עצמו האלוף בשוליים ומחוץ לפוקוס. גם פצוע וגם פחות רלוונטי. הוא נאלץ לשמוע את דיאז יורד עליו שוב ושוב בתקשורת, קובע שאינו לוחם אלא כולה מתאבק עם כוח. או את המאמן של דיאז אומר שאם GSP וניק יכנסו לסמטה חשוכה לכולם ברור מי ייצא ממנה.
שומע וחורק שיניים. הוא יצא בהצהרות לכל מי שרצה לשמוע שהוא מת שדיאז ינצח בשבת כדי שיוכל להשתיק אותו אחת ולתמיד בקיץ, שהוא בחיים לא רצה ככה קרב. דיאז פטר גם את זה ואמר שהוא לא קונה את זה. "זה לא ג'ורג' האמיתי, עדיף שלא ינסה לשחק בלהיות מה שהוא לא", סיכם.
בכל מקרה משולש האהבים הזה בקטגוריית המשקל המעורב של ה-UFC בין דיאז-GSP-קונדיט עומד להפוך לרומן זוגי בלבד אחרי שבת. הימור שלי - חמישה סיבובים של מלחמה שבסופה דיאז ינצח בהחלטת שופטים. גם הוא וקונדיט יפונו לבית חולים, מקווה שהם יהיו באותה מעלית בדרך למיון.
תבלו, חולירות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם