טופ-10: בין הלינסאניטי לעקב אכילס
והיום במדור סיכום השבוע ב-NBA של nrg מעריב: האיש שהוכיח שהוא קצת יותר מנער פוסטר ועל הדרך החזיר את אמריקה לאסיה, האנשים שעקפו את שאקיל אוניל ולארי בירד, האיש שאין לו גיל והאיש שרץ אחורה מהר מדי
התופעה הזו ענקית, בעיקר בגלל המוצא שלו. לין הוא האמריקאי-אסיאתי הראשון מזה שנים רבות ב-NBA. בעונה שעברה הוא עיטר את קצה הספסל של גולדן סטייט, וההרגשה היתה שהוא שם רק בשביל האוהדים. לין גדל באיזור המפרץ (למד בתיכון בפאלו-אלטו), ומשם המשיך להארוורד, ומייצג את האוכלוסיה האסייתית הגדולה שחיה באיזור.
השבוע הוא הוכיח שהוא יותר מנער פוסטר, והתזמון שלו מעולה עבור כל הנוגעים בדבר. אחרי הפרישה של יאו, הסינים לא ממש מוצאים עם מי להזדהות ב-NBA, והפריצה של לין הביאה לפריחה מחודשת של הליגה בסין וסביבתה. אם היה משחק ככה בתחילת העונה, לא היה מפליא אותי אם אזרחי המזרח הרחוק היו שולחים אותו לחמישייה באולסטאר.
9. איזה טעם יש לתוכעס שלי? "תודה שהפכת אותנו לצמד הטוב בתולדות הלייקרס. אני רוצה להודות אישית ללייקר הגדול בכל הזמנים. הוא אמר לי שיהיה כזה כבר בגיל 18, והוא לא שיקר. אני ממש גאה בו" – שאקיל אוניל נשמע קצת אחרת, ארבע שנים אחרי השיר המפורסם שלו, אבל כנראה שהחיים נראים אחרת מהצד השני של התוכעס.
קובי בראיינט עבר אותו השבוע בסך הנקודות בקריירה ועלה למקום החמישי, כך שעכשיו שאק מסתכל עליו מלמטה. בראיינט קובע שיאים כל שבוע, ועוד לא פספס טור אחד העונה, אבל הוא יודע להתרכז בדברים החשובים: "אני רק רוצה את אליפות מספר 6, לא מבקש יותר מדי. רק תנו לי עוד אליפות, לעזאזל".
8. טורפדו צרפתי. הציון הוא 8, אבל לטוני פארקר היה שבוע 10. זה התחיל במשחק בית מול אוקלהומה סיטי, כשפארקר מוביל את הספרס לניצחון על מובילת הליגה עם 42 נקודות ו-9 אסיסטים. באותו משחק פארקר גם הפך לשחקן שמסר הכי הרבה אסיסטים עבור הספרס. זה המשיך ב-37 נקודות ו-8 אסיסטים, כשהוא סוחף את הספרס לנצחון בפילדלפיה, באחד האולמות הביתיים ב-NBA, והסתיים בבחירה לאולסטאר.
הספרס מדורגים במקום השני במערב, שלושה משחקים מאחורי אוקלהומה סיטי, וכל זה כשהם רוב העונה ללא מאנו ג'ינובילי, ועם מאמן שמגביל את דקות המשחק של טים דאנקן. כרגיל ב-13 השנים האחרונות, אי אפשר להתעלם מהנוכחות שלהם בצמרת המערב.
7. האמת שניה רק להונדו. הסלטיקס בכושר טוב, למרות ההפסד ללייקרס, ופול פירס הוא אחת הסיבות המרכזיות. פירס התחיל את העונה מאוחר עקב פציעה, ולקח לו זמן להיכנס לכושר. עד שזה קרה, הסלטיקס דשדשו. עם פירס בכושר והגנה חזקה הם מצליחים לטפס בחזרה למקומם בצמרת המזרח.
השבוע פירס קיבל חותמת רצינית על הקריירה שלו כסלטיק, כשהוא עבר את לארי בירד הגדול, במספר הנקודות במדי הירוקים, והוא כרגע מדורג שני, אחרי ג'ון האבליצ'ק. כשברקע יש שמועות על שינויים עתידיים בסגל של הסלטיקס, צריך לזכור שפירס הוא הרבה יותר משחקן בסלטיקס. הסמל הכי גדול, ללא ספק, מאז עידן בירד.
6. הילד בן 30 (וקצת). מזל טוב לסטיב נאש שחגג 38, ומשחק כאילו הוא בן 25. זקנתו של נאש לא מביישת את נעוריו, והוא ממשיך לתת עבודה כל ערב, עם 15 נקודות ומעל 10 אסיסטים למשחק, כשהוא קולע ב-45% מהשלוש, וב-57% מהשדה. המספרים לא נעלמו גם מעיני אנשי המקצוע ב-NBA, שבחרו אותו לאולסטאר, למרות חוסר הצלחה קבוצתי.
נאש חגג את יום ההולדת בסל ניצחון על מילווקי, ומראה שגם בגילו הוא עדיין מסוגל להכריע משחקי NBA. עם הפריחה שלו, של היל, והקאמבק של מייקל רד, אפשר להכריז רשמית על פניקס כעיר מרפא, ועל הצוות הרפואי של הסאנס, כטוב בליגה. לא שחשבנו אחרת.
5. ישחקו הילדים לפנינו. עד השנה משחק הרוקיס-סופמורס היה צפוי ומשעמם למדי. לרוב הנסיון של שחקני השנה השנייה גבר על האנרגיה של הרוקיס במשחק חד צדדי. השנה מצפה לנו משחק איכותי יותר, ובעיקר בידור גדול יותר: צ'ארלס בארקלי ושאקיל יהיו המנג'רים, אבל במקום שכל אחד יקבל קבוצה מוכנה, הם יעשו דראפט (ביום חמישי הקרוב) מתוך רשימת 18 השחקנים שפורסמה למשחק. בהחלט שינוי שיהפוך את המשחק למבדר, מעניין ומרתק.
אני יודע מי שני השחקנים הראשונים שאני הייתי בוחר לקבוצה שלי, רק בשביל לראות את רוביו מרים את גריפין לאלי-הופ. את מי אתם הייתם בוחרים? אירווינג או וול? קאזנס או מונרו?
4. הדוור שולח תלונה. הכדורסל ביוטה מדשדש, ואין זמן טוב מזה להתעסק בסיפורי פיפי-קקי. קרל מאלון התלונן שהג'אז לא מכבדים אותו, ושהוא צריך לקנות כרטיס מספסר בשביל לראות משחק. הבעלים של הג'אז קרא לו שקרן, ואמר שהוא מוכן לותר על הכסא שלו באולם בשביל מאלון.
זו היתה רק יריית הפתיחה, ואחריה גרג מילר פתח ג'ורה רצינית. לטענתו מאלון תמיד דרש הרבה תחזוקה, רק שעכשיו הוא לא נותן לג'אז שום תמורה בחזרה. מכאן זה רק מידרדר: מאלון לא מוותר על אור הזרקורים שמאיר אותו פתאום, ומביע את דעתו על עזיבתם של סלואן ודרן וויליאמס. לפחות סלואן שומר על שקט, מגיב עניינית, לא מנסה לפגוע באף אחד, וזוכר חסד לקבוצה בה אימן 23 שנה.
3. שופטים באדום. טעויות שיפוט הן חלק מכל ספורט כמעט, אבל חוסר אחידות? פורטלנד נגד אוקלהומה סיטי השבוע: 15 שניות לסיום, הכדור יצא החוצה, השופטים רצים למוניטור כדי לראות, ונותנים את הכדור לת'נדר. 11 שניות לסיום, אותו סיפור. 6 שניות לסיום, סיפור אחר.
דוראנט חדר לסל, חטף גג מאולדריג', השופט הרחוק מהמהלך קבע שהכדור פגע בלוח לפני שאולדריג' נגע בו, ולכן אישר סל. ההילוך החוזר הראה שהחסימה היתה חוקית לחלוטין, אבל דווקא עכשיו השופטים אפילו לא יכולים לבדוק את המהלך, כי אסור להם לפי החוקה: מותר לבדוק רק כדור חוץ, ומיקום שחקן במגרש. ה-NBA הוציאה הודעה שהשופטים טעו בהחלטה, אבל זה ממש לא מנחם את פורטלנד שהפסידה בהארכה.
2. הגנה מתפרצת. ג'אוייל מקגי מוושינגטון הוא השחקן הראשון שיורדים עליו בגלל שהוא רץ מהר מדי להגנה. הכל התחיל מזריקת וו של מקגי שלא נכנסה נגד טורונטו, והריבאונד חזר עד ניק יאנג שמסר לג'ון וול קרוב לעיגול החצי. מקגי התאושש מההחטאה, והתחיל לרוץ להגנה, כשאמיר ג'ונסון רודף אחריו, אבל שם לב שהכדור אצל וול, ועצר. מקגי המשיך לרוץ ועבר ליד וול, שלא הצליח להבין לאן מיהר חברו לקבוצה.
בסופו של דבר החבר'ה בוושינגטון מצליחים להסב את תשומת לבו של מקגי לעובדה שהם עדיין בהתקפה, והוא חוזר, אבל זה בהחלט אחד הקטעים המצחיקים והמוזרים של השנה. מי שרוצה, מוזמן לראות את התמונות עם תיאור מפורט יותר בלינק הזה.
1. צ'ונסי בילאפס. הסיפור העצוב של השבוע הוא הפציעה של בילאפס. השחקן בן ה-36 קרע את גיד אכילס, פציעה קשה שתשבית אותו לשמונה חודשים לפחות. כשעדיין שיחק בדנבר בילאפס אמר שיפרוש אחרי תום החוזה שלו, לקריירת אימון, אבל השבוע, כשנראה לרגע שפרק המשחק תם, בילאפס נשמע אחרת.
כנראה שהמשחק בקליפרס ליד פול וגריפין עורר את היצר התחרותי שלו, ובילאפס הבטיח שיחזור לקליפרס בעונה הבאה. אני מאוד מקווה שיצליח, כי יהיה עצוב מאוד לראות את השחקן הענק הזה פורש בצורה כזאת. וכן, זה בהחלט קשור לעומס ולעונה המקוצרת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם