כדורגל איטלקי: על סקסיות ואסתטיקה
את הסוד המשותף לאלפא רומיאו, חליפות איטלקיות ומכונת אספרסו, גילה מחדש גם הכדורגל בארץ המגף. הצחנה שאפפה את הענף התפוגגה באמצעות הנשק האיטלקי הקדום ביותר: סטייל. פרויקט הליגה האיטלקית
פרויקט הליגה האיטלקית: אבי רצון חוזר לחיים
סן אנטוניו: קונטה פורח ביובה
כתבתי על מנזוני המנוח לפני שנים. בתחילת שנות ה-60 הוא פקק בקופסאות שימורים את פרי קיבתו ומכר אותן לאספני אמנות וגלריות נחשבות. בשנת 2004 למשל, רכשה גלריית טייט בלונדון קופסה כזו בסכום של 35 אלף דולר (ב-93' נמכרה קופסה במחיר שיא של 75 אלף דולר לאספן פרטי). אשכרה פורט-נוקס של הרקטום.
אגב, לפני כשנתיים חשף אגוסטינו בנולמי, שותפו של מנזוני, כי קופסאות השימורים מולאו בגבס פלסטי ולא בצואה אנושית. דובר גלריית טייט הודיע כי לתכולה האותנטית של האמנות אין קשר למהות העבודה. אני חייב להודות שאני מבולבל. מה יותר אמנותי? לרכוש חרא בקופסה או לרכוש כאילו חרא בקופסה? כיוון שאזדקק לגיליון שלם כדי להסביר כיצד הצליח מנזוני במזימה האלכימית שלו ומדוע אמנות פוסט מודרנית היא שרלטנית נסכם ונאמר שגם לקקה יש מוזיאון.
עד לפני שנתיים, נדמה היה שגם הכדורגל האיטלקי פקוק בקופסאות שימורים של חומר אורגני מצחין. שחיתות איומה, כדורגל הגנתי, אלימות אוהדים. עננת צחנה אפפה את הכדורגל האיטלקי ודומה היה שאיבד את מעמדו לאנגליה וספרד באופן סופי.
אחרי הפריחה של שנות ה-90, העשור הקודם היה עד לעליבות הכדורגל האיטלקי, אלא שעתה נדמה שאיטליה חוזרת לעצמה. חרף משבר כלכלי עצום, ממשלת טכנוקרטים, אובדן הזרים המובילים לאנגליה וספרד, הקבוצות האיטלקיות משיבות עטרה ליושנה.
ומה הסוד האיטלקי החדש-ישן? כדי להבינו, שיעור היסטוריה קצר. בזמן שהמורדים ביהודה נלחמו בטיטוס ובאביו אספסיאנוס, ברומא שלחו עבדים לפסגות האלפים במטרה להביא קרח, אותו ערבבו עם פירות ודבש כדי להכין גלידה אותה שהוגשה בפני הקיסר נירון.
אותו רודן סוטה ופסיכופט ששרף את רומא בעודו מנגן בכינור, נהג לערוך משתים ארוכים בהם שר שירים וליווה עצמו בנבל. אם אחד האורחים היה מעז לעצום את עיניו ולו לרגע, היו השומרים מעבירים אותו לחדר סמוך, שם היו מכינים מאשכיו סטייק טרטר. ככה זה, בשעה שהרומאים כבר אכלו גלידות ועשו אורגיות, יהודים אכלו צ'ולנט והתייסרו מטחורים.
זהו הסוד האיטלקי המשותף לאלפא רומיאו, חליפות איטלקיות ומכונת אספרסו.
דמיינו את פירנצה, רומא ונאפולי, ארכיטקטורה עוצרת נשימה, שכיות חמדה אנושיות ולצידם שיכוני עוני, עליבות מוזנחת וגרפיטי על קירות הקולוסיאום. אבל בוא נעזוב את השליליות. שוו בנפשכם, צלחת פסטה מהבילה בצבעים ים תיכוניים מגרים ואת השפה האיטלקית המתנגנת באירוטיות שאין דומה לה.
הקיסר קארל החמישי טען כי אל אלוהים הוא פונה בספרדית, לגברים בצרפתית, עם נשים הוא משוחח באיטלקית ועם הסוס שלו הוא מדבר גרמנית. אכן, הליגה הגרמנית מפציצה שערים ומתח כל עונה אבל יש משהו סוסי, יעיל בגרמנים. חסר להם הטאץ' של הקלאסה האיטלקית. הבדל חמקמק שאני מתקשה להגדירו במדויק.
באופן אבסורדי, היו ימים שהכדורגל האיטלקי נהג באורח גרמני יעיל ואכזרי. אלו היו שנות ההגנה והקישור הדפנסיבי, שנות המכונה, המקבילה הספורטיבית לזרם הפוטוריזם באמנות. בלמים איטלקים היו סוד וסמל להגנה מושלמת.
מי יכול לשכוח את קלאודיו ג'נטילה, המגן האיטלקי שכמעט גרם לזיקו להתאבד במונדיאל 82' בספרד. בקו הביצורים של הסקוודרה אזורה, ג'נטילה המשופם היה קונצרטינה מחושמלת ורוצח צללים אכזרי. ברגעים המתים של המשחק, כשהשופט לא הסתכל, הוא היה פוגע באופן ברוטאלי, ציני וחסר רחמים בלי כדור בשחקני היריב וממאיס עליהם את המשחק.
גם ה"צאר" פיאטרו ויירקובוד, בנו של עריק מהצבא האדום שהתאזרח באיטליה, לא בייש את המסורת. אפילו בגיל 40 הוא המשיך להתחפש לקומביין וקצר כל דבר שזז. מרקו ואן באסטן, היהלום של מילאן, הקדיש ללכלוך שלו ראיון שלם וסיפר כי מעולם לא שיחק מול קוזאק כמותו.
עתה, הכדורגל האיטלקי שואב ממעיינות האסתטיקה הבלתי נדלים, חווה רנסנס מדהים. ארסנל וצ'לסי הלונדוניות מושפלות, נאפולי השתחררה מהנוסטלגיה העבשה של ימי מראדונה ומילאן שבה להיות מילאן. ועדיין, אחרי הכל, יהודי קטן כמוני, יהודי שאסתטיקה עבורו זה להסתיר את הטייר בז'קט עור, יצווח מלוא גרון, לא פורצה איטליה אלא יאללה בית"ר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם