
עונש של ליגה ג'
אני יכול לשלוף הבוקר מהזיכרון לפחות עשרה משחקים פרועים ומסוכנים יותר מהדרבי האחרון. בכל אירועי הזוועה ההם לא נפסקו עונשים כמו אלו שנקבעו אתמול בבית הדין של ההתאחדות

הורדת שלוש נקודות, שלושה משחקי בית ללא קהל, סגירת יציעים עד סוף העונה, 12 משחקי הרחקה לשחקן אחד ועוד שישה לאחר - אלו הם עונשים שנפסקים בדרך כלל בליגה ג'. בהחלטה אחת הוריד בית דין קפריזי, שקשוב יתר על המידה לרחוב המבעבע, את ליגת העל שלנו לליגה ג', קיבע לה נורמות ענישה של ליגה ג', ומהיום והלאה ייאלץ גם לעמוד מאחוריהן, אחרת ייתפס כמי שאחז בו שיגעון בלתי נשלט ליום אחד.
כיוון שבשנים האחרונות רבות מפסיקותיו של בית הדין לא מחזיקות מים ונהפכות על פיהן בערעור, סביר שכך יקרה גם הפעם. להבדיל מבתי המשפט בישראל, שנותרו האחרונים שמפרידים בין חיינו כאן לטירוף מערכות של ממש, בית הדין של הכדורגל הישראלי מוכיח כבר שנים, בלי קשר להחלטה אתמול, שאין לו קשר למערכת המשפט כאן.
אין בו את היכולת להתנתק מהפופוליזם ולהשקיף על הכדורגל כאן בסוג של תוגה מושכלת. נראה מפסק הדין כי הדיינים לא החמיצו שום טור מתלהם בעיתון, שום פיליטון ברדיו או בטלוויזיה, בבואם לכתוב את פסיקתם המתלהמת והלא מידתית.
25 שנה אני מכסה כדורגל ישראלי, וראיתי מאות ואלפי משחקים. בלי בעיה אני יכול לשלוף הבוקר מהזיכרון לפחות עשרה משחקים פרועים ומסוכנים יותר מהדרבי לפני
הצינורות בפ"ת, הבריחה לפרדסים, השריפה בבלומפילד כשאוהד ירושלמי רץ חמוש על הדשא וניסה לעצור את רוני קלדרון המהתל בכדור. וסכנין, ונתניה, וב"ש, וקטמון, ונצרת, ושוב פ"ת. אפילו בהלוויתו של אותו ירושלמי חמוש מבלומפילד, הייתי שנים ארוכות אחרי, מלקט ממשפחתו את סיפור חייו. בכל אירועי הזוועה ההם לא נפסקו עונשים כמו אלו אתמול.

ראיתי בליגה הבכירה שלנו שחקנים מכים זה את זה, עולים ליציע לרדוף אחרי אוהד או רודפים אחרי שופט. מטלטלים, מכשילים, מסתערים, דוחפים ודוחקים, מקללים ומה לא. אבל לא צדק חיפשו אתמול שלושת הדיינים, אלא לגלגל עיניים, להתחסד ובעיקר למחוק ביום אחד תחושת קיפוח ורדיפה שמרגישים למשל נציגי בית"ר ירושלים במוסד הזה, שאך אתמול הוקל עונשם בערעורם, וחוזר חלילה.
כאילו ביקשו הדיינים לומר - אצלנו כולם מופרעים באותה מידה. הפועל, בית"ר, לא חשוב מי. אמרו והפילו תחתם את כל השולחן.
והפועל ת"א? לא העונש הזה יפיל אותה. מספיק לראות מי נשלח אתמול להילחם על שמה הטוב, כדי להבין שלא נשאר שם אף אחד.