יידע כל אוהד: על עונשי ביה"ד
עונשי גזענות ובקרה חייבים לרדת לדשא. הורדת נקודות, בפועל ועל תנאי, היא הפתרון לאלימות, שכבר לא מה שהיתה פעם

בעבר הרחוק והבינוני היתה האלימות מצד האוהדים קשה בהרבה מהיום. זכורים שני מקרים עם עונשי שיא. ב,1974- במגרש הישן בפ"ת, פוצץ רבע גמר הגביע בין הפועל פ"ת ובית"ר ירושלים.
אירוע זה זכור כליל הצינורות. הייתי בהרבה משחקים, גם כאלה שלא הגיעו לסיומם החוקי, אך פרעות כאלה, מצד שחקני בית"ר באלה של הפועל פ"ת, לא ראיתי. פוגרום אמיתי.
עד היום חולם בוריס נורמן על הבריחה לפרדס הסמוך שהצילה אותו ממכות ופציעה גופנית. העונש היה בהתאם: חצי עונת רדיוס. בית"ר קיימה את העונש במגרשה של מכבי חדרה.
בעונת 1982/83 נערך משחק גביע בבלומפילד בין הפועל ת"א ובית"ר. שני שערים של משה סיני הספיקו לקהל הירושלמי, שהפסיק את המשחק. שוב חצי עונה רדיוס מימק"א.
אלה טעימות ממה שהיה בעבר ואיננו עוד. עד הדרבי האחרון. אמנם המשחק לא הופסק, אבל האווירה שהוכתבה על-ידי אוהדי הפועל ת"א איימה על שלום השותפים לו.
במשחק נכח גם יו דאלאס, בכיר בוועדת השיפוט של אופ"א, שראה משהו בחייו. ניכר ההלם בפניו ממה שראו עיניו מאוהדי הפועל. כאורח בעל תרבות בריטית, אמר דאלאס "הדרבי הזה הזכיר לי דרבים אחרים בהם שפטתי."
דאלאס, בעבר מבכירי השופטים באירופה, ניהל דרבים בסקוטלנד, בין סלטיק וריינג'רס, וגם נפגע ממטבע בראשו. הוא גם ניהל פעמיים את הדרבי של קהיר, בין אל-אהלי וזמאלק, במסגרת הסכם בין ההתאחדות
הגיע הזמן שבהתאחדות ישנו את החשיבה. ענישה שטובה בגלל גזענות או אי עמידה בתנאי בקרת התקציבים, כלומר הפחחת נקודות גדולה, טובה גם למה שקורה על הדשא.
כך ניתן יהיה להתגבר על כמות ענקית של העמדות לדין משמעתי, ולחזור לשפיות. למעלה מ50- אחוז מהעמדותיה של בית"ר ירושלים לדין 34 - פעמים - היו בשל ענייני גזענות או בקרת התקציבים.
האלימות הפיזית, בגדול, מזמן נעלמה בליגות הבכירות. עתה חייבים להילחם בעבירות האחרות שגם הן מזיקות לכדורגל, בנשק החדש שעבר כבר את שלב הפיתוח: הפחתת נקודות בפועל או כמות נכבדה על-תנאי.
כך אוהדים יבינו שלא שווה לגרום נזק לקבוצות שלהם. זו חובה, גם אם לקבוצות עונש זה אינו נוח. אגב, למעשה אין עונש שמקובל על הקבוצות.
