מיומנו של בבון: מי מצטדק פה?
רשמים ומחשבות על הנאורים, ההומניסטים והטובים שבאוהדי ישראל
אני לא הומו, אני בבון. אני מצטט מתוך ההגדרה: "הבבון הוא סוג של קוף ממשפחת הבית"ריים. מיני הבבונים השונים נפוצים בעיקר בירושלים ודרומה, אך ניתן למצוא אוכלוסיות מבודדות גם בבית שאן וצפונית לה. הבבונים דומים אחד לשני, גופם שעיר למדיי (למעט הבבון הסיבירי), לנקבת הבבון מאפיינים דומים אך משקלה כפליים מבבון זכר.
אף שהבבון מזכיר את האדם המודרני, שכלו דומה יותר לשל האדם הקדמון. הבבון משמיע בעיקר את הקולות "או-או-או-או", אולם ברגעי התרגשות הוא משמיע צעקות שמזכירות במקצת ערבית". עתה, משהתבררה לי זהותי החייתית, רווח לי. כבבון מצוי היתה לי הזכות העצובה להיות חלק ממעמד טרגי ומרגש: 2002, בית"ר מארחת את מכבי ת"א. מני לוי מתמוטט במגרש. בשעה שפרופ' ריבקינד (בבון המתמחה בכירורגיה וטראומה) ביצע בו החייאה, עמדתי עם אחיי הקופיפים ובצוותא עם אוהדי מכבי קראנו בדבקות "מני לוי".

רגע עצוב ויפהפה של אחדות גורל, של הומניזם (במובן של בבוניזם, כמובן) הטהור ביותר. אהבת קופים חוצה גבולות ומגבלות. מעומק לבי אני מאמין ומקווה שגם אם שחקן ערבי היה מתמוטט באותה שעה על הדשא, רוב רובם של אוהדי בית"ר היו מוצאים בלבם הקופי את המקום שמתעלה ומתגבר מעל שנאה דתית, גזעית או ספורטיבית למען רגע אנושי.
אבל מתברר שבניגוד לקופים, דווקא טובי האוהדים בישראל, בני אנוש לובשי אדום שחרטו על דגלם "איזמים" רבים - הומניזם, סוציאליזם, אנרכיזם - ידעו לשים את המקרה של מני לוי במקום הראוי לו. כבני אדם הגיוניים, רציונליים ונאורים הם לא קנו סנטימנטליות זולה, קיטש דביק. הם הבינו שמעבר למידת הרחמים, החמלה וההשתתפות מדובר הרי במכביסט. לכן היו מהם שכתבו כתובות הלועגות למצבו, ואחרים, שנונים ומבריקים כאוסקר וויילד, אף הגדילו לעשות והביאו לדרבי עציצים שהיה רשום עליהם "מני לוי".
כעת לאירועי הדרבי. לא אני האיש להצדיק את העונש שהוטל על הקבוצה - הרי אני בבון מוטה - אם כי סבורני שבית הדין הקל עמה בכך שקבע את העונש לעונה הנוכחית,
אולם מכיוון שעמיתיי אוהדי הפועל עסוקים בהצטדקות למרחקים ארוכים, מסבירים את עצמם כמי שלא יכלו לעמוד באי הצדק (טביב, השופט וכו') ויש מי מהם שתוהה על העליהום המתחסד, ועוד מצד בבונים - מצאתי לנכון להזכיר קורט מקרים מהעבר, קמצוץ ממש, לא כולל שימוש באמצעי חבלה.
עונת 2001: האדומים המופלאים מביעים שמחה פומבית לאידו של איציק קמרי, מעסה של מכבי ת"א, על מות בתו עדי בהתרסקות מטוס, כולל שירי זימה; גם לאחר פיגוע קטלני בירושלים הובעה שמחה בפורומים. למרות זיכרונם החלש של חלק מחבריי, גם עימותים עם שוטרים הם לא עניין חדש.
2008, משחק מול הפועל פ"ת בבלומפילד - התפרעות בעקבות החלטת שיפוט גררה התערבות יס"מ. בתגובה החלו החבר'ה הטובים לשיר את שירם הידוע "בא לי לדחוף שוטר לפסי רכבת". אגב, בסיום אותו המשחק הודיע טביב על כוונתו לרכוש את הפועל.

עונת 2009: שוטרים מותקפים לאחר משחק נגד הפועל קרית שמונה. כמה שוטרים נפצעו, אחד מהם מאבן שפגעה בראשו. כתבי ופרשני הספורט העדיפו כמובן לגנות את המשטרה, כי הם פשוט לא מסוגלים לעשות הפרדה בין אהדתם לקבוצה ובין המציאות. בכותרת אחד העיתונים הופיעה המילה "פוגרום" לתיאור התמודדות המשטרה עם אוהדי הפועל.
גם שימוש אינפלציוני בשואה, כולל במשחקי נוער, הוא חלק מהרפרטואר. בערב יום השואה 2004, בדרבי נוער באוסישקין, שרו אוהדי הפועל "מכבי אושוויץ" ו"מחר חג שמח". יש ביניהם גם מי שנוהג להצדיע במועל יד, אם כי באחד הפורומים שלהם הבהיר אוהד שיש הבדל עקרוני - הצדעה במועל יד נעשית בציניות, הקריאות "מוות לערבים" לא. ציניות או לא ציניות, כנסו להציץ בתמונה הבאה – ילדים אוהדי הפועל מצדיעים במועל יד.
אכן - אנרכיזם משובב נפש, השראה אדירה לנוער. ככך צריכה להיראות מהפכה חברתית אמיתית: שירי משרפות ושנאה טהורה כדלק למהפכה. צדיק בסדום נמצא בעיתון "הארץ". אוהד הפועל והכותב המחונן אלון עידן תהה על פשר הדגל הענק שנפרס ביציעים 5-4, ונכתב בו באנגלית "אנחנו מונעים בידי שנאה טהורה".
"מה זה הקשקוש הזה", הקשה עידן, "האם הם אכן מונעים משנאה טהורה? האם חבורת הילדים-צעירים-מתלהבים הזאת, שרובם מגיעים מבתים בורגניים בגוש דן, יודעים בכלל מה זאת שנאה טהורה? האם אדם שמונע משנאה טהורה מודע לכך שהוא מונע משנאה טהורה? ואם הוא מודע, האם הוא מתגאה בזה? ואם הוא מתגאה, האם הוא משקיע כ"כ הרבה משאבים כדי לכתוב את זה על דגל כזה גדול? ואם הוא כבר כותב, אז למה באנגלית? מה קרה, הוא מונע משנאה טהורה רק באנגלית?".
השנאה היא דלק המכלה את בעליו, ולכן מתועבות בעיניי גם הקריאות הגזעניות של אוהדי בית"ר. יסלחו לי אוהדי הפועל שאני לא שונא אותם מעבר ליריבות הספורטיבית. אפילו הזדהיתי ותמכתי בהם בראשית המאבק בטביב. אבל הם לכלכו ביג טיים. יש בבונים עם לב אדם, ויש בני אדם עם לב של חרא.
