בר מוח: פרויקט ליונל מסי
התכונה הבולטת ביותר של מסי איננה פיזית, אלא מהירות התגובה שלו. בכל זאת, איי-קיו של גאון. חיים רביבו על הפרעוש
ליאו מסי הוא שחקן יוצא דופן בראש ובראשונה בגלל משהו שיש לו ואין להרבה
זה לא משהו פיזיולוגי, זה אפילו לא ממש קשור לכדורגל. כשהוא נמצא עם הכדור, יש לו יכולת להסתכל מהר ברדיוס של כמה מטרים סביבו, ולקבל מיד את ההחלטה הנכונה. זה משהו שנולדים איתו. למעשה, במאבק שבין כוח למוח, מסי מוכיח שהמוח הוא הדבר הכי חשוב.
קשה לקבוע אם מסי הוא הגדול בהיסטוריה, כי זה דורש מאיתנו להשוות בין נתונים שלא ניתן להשוות ביניהם. לדעתי, ההשוואה היותר מעניינת היא בין מסי לבין כריסטיאנו רונאלדו. בעצם, השחקן המושלם פיזית הוא רונאלדו.
אם היה צריך לבנות משחק פלייסטיישן של הכדורגלן האידאלי, הייתי בונה אותו לפי הממדים והתכונות של רונאלדו: הבעיטה בשתי הרגליים, כישרון הנגיחה, מבנה הגוף. אבל לרונאלדו אין את מהירות התגובה יוצאת הדופן, וחסר לו משהו נוסף: האופי של מסי.
הצניעות
עד שהוא עצמו לא יבקיע את השער, הוא לא באמת מפרגן. יש לו שחצנות בסיסית - שאמנם יש לה סיבה - אבל היא לא תמיד מועילה לקבוצה, כי אצלו זה קודם כל הוא. מסי, לעומתו, משתמש ביכולת של השחקנים שסביבו, צ'אבי או אינייסטה, בצורה הרבה יותר טובה ויעילה. הם מצדם מאפשרים לו להפגין את מלוא הכישרון שלו.
בשנים האחרונות הכדורגל העולמי ירד בדרגה אחת מבחינת האיכות שלו. יותר מדי כסף מסתובב, והתחרות על שחקנים פוגעת למעשה ביכולת שלהם; מספיק שהם מצליחים להבקיע כמה שערים ומיד קופצים עליהם, אין להם זמן להתפתח. לפני עשור היו הרבה כוכבים בכדורגל העולמי - זידאן, טוטי, דל־פיירו, הנרי, רונלדיניו - והיו קרבות אמיתיים בין קבוצה לקבוצה. היום אנחנו בתקופה של יובש יחסי, אז ברור שכישרון כמו של מסי בולט אפילו יותר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם