כבודו: פרויקט ליונל מסי
כשכל ההגנות סוגרות אותו, מסי פשוט לועג לחוקי המשיכה והכבידה ועושה מה שבראש שלו. אברם גרנט על השחקן שהיה רוצה לאמן
רומן אברמוביץ שאל אותי פעם מי יותר טוב, ליאו מסי או כריסטיאנו רונאלדו. "את מי
היום גם קשה יותר לשמור. פעם היו מפרקים את הכוכבים, אני זוכר ב-־1966 מה עשו לפלה בגביע העולמי באנגליה, והיום, עם הצהובים והאדומים, השופטים מגינים על הכוכבים ושומרים עליהם כדי שהקהל ייהנה. ואחרי כל זה, אני חושב שהרביעייה של כל הזמנים כוללת את פלה, קרויף, מראדונה ומסי, ומתוכם, לא לפני היסוסים רבים ודילמה ענקית, הייתי בוחר בו, בארגנטינאי הקטן והחייכן הזה, בליאו מסי.
לא קשה להסביר למה. מסי הוא השחקן האינדיבידואלי הכי קבוצתי שהיה אי פעם. הוא חלומו של כל מאמן, הוא משדרג כל קבוצה, הוא רבגוני, היכולת שלו פשוט בלתי נתפסת. אפילו דברים שהוא לא יודע לעשות, הוא עושה. הרי הוא לא נוגח, ויש לו גולים נהדרים בנגיחה, כמו הגול ההוא נגד יונייטד.
כשרואים אותו בפעולה, קשה להסביר מקצועית איך הוא עושה את הדברים שהוא עושה. היום, כשכל ההגנות סוגרות אותו וכשהיכולת האתלטית של השחקנים הגיעה לרמות שיא, הוא פשוט לועג לחוקי המשיכה והכבידה ועושה מה שבראש שלו.
מדברים על ההבקעות שלו, שוכחים את הבישולים. האיש מבשל ללא הרף. בקלאסיקו האחרון, למשל, כשההגנה של ריאל מסודרת פיקס בשיטת מוריניו, כולם במקום, והוא מ־30
כן, מראדונה היה ענק ועשה דברים ברמה שמסי עושה, אבל אצל מראדונה זה היה פיזי, זה היה בדם ויזע, בכוח, ומסי עושה את הכל בקלילות, בחיוך, בשלווה. קשה להאמין שהילד הזה הגיע לנוער של ברצלונה במצב של תת גדילה וקיבל הורמונים כדי שיצמח איכשהו ויקבל ממדים של כדורגלן.
אבל יש לו עוד יתרונות, שבכדורגל המודרני מקבלים משמעות חדשה. מבין כל השחקנים הקדמיים בעולם, מסי הוא זה שמפעיל את הלחץ הכי חזק והכי אגרסיבי. בתחום הזה אין כמוהו. כשאני מדבר עם השחקנים שלי כאן בבלגרד ואני רוצה לתת להם דוגמה ללחץ הגנתי של שחקני התקפה בחצי של היריב, אני מראה להם את מסי.
זה מזכיר לי את מייקל ג'ורדן. בזמנו היה ברור שג'ורדן לא מקבל אפילו סנט אחד בשביל הגנה, ועדיין בכל עונה הוא היה נבחר לשחקן ההגנה הטוב ביותר. מסי הוא פשוט פנומן בתחום. הלחץ וההגנה שלו מעידים על תשוקה למשחק, על רצון לנצח, הם מקרינים על כל הקבוצה, ברגע ששחקן אחד בקבוצה מזייף בלחץ אז כל המודל מתפרק, ומסי נותן דוגמה אישית, הוא לא נח ולא עוצר שנייה אחת, הוא ווינר בנשמה, וזה מקרין על כל הסביבה שלו וזה סוד הכוח שלו ושל הקבוצה.
כי בסוף, למרות שברצלונה היא קבוצת ההתקפה המושלמת והנעת הכדור שלה זה דבר שטרם נראה כמוהו, אנשים לא מודעים לזה שבארסה היא קבוצה לוחצת בצורה בלתי רגילה, כל הזמן בכל מקום, ומי שמוביל את זה הוא מסי. כן, בהתקפה הם נראים כמו חלק ממשחק פלייסטיישן, אבל בהגנה שלהם הם בעצם בונים את היסוד.
אם ניקח לדוגמה את רונאלדו, הרי שלמרות היתרון הפיזי הגדול שלו על מסי, הוא רחוק מלהשקיע בהגנה מה שמסי משקיע. ולכן, בסופו של דבר, כשצריך לבחור, אני בוחר אותו. בגלל היכולת המדהימה, והטאץ' הנדיר בכדור, והכישרון והאופי, וגם כי הוא שחקן קבוצתי בלתי רגיל, שחי ונושם בשביל הקבוצה, ורק אחר כך בשביל עצמו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם