טופ-10: מהאמפייר סטייט עד לתחתית
מדור סיכום השבוע ב-NBA של nrg מעריב: מלו בכושר שיא, אינדיאנה רותחת, מירוצים צמודים, כינויים מתחלפים, בעלים מנותקים וקבוצה אחת שלא שייכת לליגה
כשהניקס הביאו את כרמלו אנתוני לניו יורק, הם חלמו על הכרמלו של השבועיים האחרונים. שימו לב למספרים שלו בשלושת המשחקים האחרונים השבוע: 42 נקודות ו-9 ריבאונדים בהפסד למיאמי, טריפל דאבל נאה של 35 נקודות, 12 ריבאונדים ו10 אסיסטים בנצחון על הסלטיקס, ו-33 נקודות ו-7 ריבאונדים בנצחון על ניו ג'רזי. ההפתעה הגדולה מגיעה
עם כרמלו בכושר הזה, אמארי שחוזר כנראה הלילה, טייסון באמצע, וסמית' את נובאק הפגזות בע"מ מהספסל, נראה שלניקס יהיה מה למכור גם בפלייאוף (כנראה מול מיאמי). עדיין לא יזיק אם יהיה להם רכז נורמלי, בתקווה שלין יחזור כשהניקס עדיין בחיים.
לוח המשחקים סידר לנו שני מפגשים של מיאמי ושיקאגו, שנייה לפני הפלייאוף, ואנחנו יכולים להתחיל להזיל ריר על מה שצפוי אם שתי הקבוצות האלה ייפגשו שם. בשיקאגו הבולס חזרו מפיגור לניצחון בזכות החמישיה השניה והגנה גדולה. למשחק במיאמי ההיט הגיעו אגרסיביים יותר (ויש שיאמרו אלימים), ובאו להצהיר כוונות.
שיקאגו מובילה על מיאמי במשחק וחצי, אבל יש לה לוח משחקים קשה יותר, עם מפגשים מול דאלאס ואינדיאנה. כשלמיאמי יש משחק קשה בבוסטון, אחד מול יוסטון, ושניים קלילים מול הוויזארדס. מיאמי מנצחת השבוע חמש פעמים למרות רוטציית המנוחה של השלישייה. שיקאגו רשמה הפסד מפתיע לוושינגטון, וסימן שאלה גדול על הבריאות של דריק רוז לקראת הפלייאוף.
כנראה המותח מכולם. פניקס ויוטה צמודות, כשלפניקס יש את היתרון הפנימי ביניהן, והיא מחזיקה כרגע במקום השמיני והאחרון לפלייאוף. יוסטון רק משחק אחד מאחוריהן, כשלכל השלוש נשארו עוד שלושה משחקים לסיום העונה.
ליוסטון נשאר משחק בית מול גולדן סטייט, משחק חוץ כעבור לילה במיאמי, וסיומת בבית מול ניו אורלינס. לפניקס יש את דנבר וסן אנטוניו בבית, ליוטה את אורלנדו ופורטלנד בבית, והמשחק שכנראה יכריע את ההתמודדות יהיה קרב ישיר בין פניקס ויוטה בשלישי בסולט לייק סיטי. אף קבוצה לא מוותרת, אף קבוצה לא חושבת על הלוטרי. הקרב יתמקד בין העבר לעתיד: הזדמנות אחרונה מול התחלה של בניה, הזקנים של הסאנס מול הילדים של יוטה.
הפייסרס לא נחים, למרות שהבטיחו יתרון ביתיות במזרח (תיאורטית, אטלנטה עדיין יכולה להדביק אותם במספר הנצחונות). פרנק ווגל ממשיך בהרכב הרגיל, ולא נותן מנוחה יזומה לפני הפלייאוף. מול מינסוטה, למשל, זה התבטא ביתרון 64:30 בחצי, וניצחון קליל.
צריך לזכור שלאינדיאנה יש סגל רחב שמאפשר לשחקנים לנוח במשחקים ולא שוחק אותם יתר על המידה. גריינג'ר ודארן קוליסון, הפצוע היחיד המשמעותי בסגל (במפשעה, בספק לפתיחת הפלייאוף), הם שני השחקנים היחידים שעוברים את 30 נדקות בממוצע למשחק. בנוסף, מדובר בקבוצה צעירה מאוד, כשהשחקן המשמעותי היחיד שרואה את ה-30 מהצד הלא נכון הוא דייויד ווסט. האוהדים יכולים להיות מרוצים.
גם כאן צמוד. הספרס מובילים על הת'נדר בחצי משחק. לספרס משחקים קשים מול הלייקרס בבית ופניקס בחוץ, ושלושה מול קבוצות לוטרי. לת'נדר יש את הלייקרס בלוס אנג'לס, פעמיים נוספים מול סקרמנטו, ומשחק סיום עונה מול דנבר.
אבל בזמן שבמירוצים האחרים יש אקשן ומלחמה, כאן שתי הקבוצות לוקחות את הזמן. לספרס פשוט יש דברים מעניינים יותר בראש, כמו לתת לווטרנים לנוח ולהגיע לפלייאוף רעננים. במקרה של הת'נדר המצב פחות ברור – חמישה הפסדים באפריל, גם אם הגיעו מול קבוצות שנלחמות על מקום בפלייאוף, הם קצת יותר מדי מול מי שמתיימרת להיות הקבוצה הטובה בליגה.
נותרנו עם ליגה עלומה במזרח התיכון, בה הקומישנר של הליגה הוא גם בעלים של קבוצה (השוואה מחמיאה נוספת לאחים לוזון, בהמשך). טום בנסון הוא הבעלים החדש של ההורנטס, וכצעד ראשון הוא רוצה להחליף את הכינוי של הקבוצה שהגיע בירושה משארלוט. הוא היה שמח להחזיר את השם שיוטה ירשו מניו אורלינס, ושארלוט ישמחו לקבל בחזרה את הכינוי שלהם.
יוטה לא מתכוונת לותר על הכינוי שלה (וגם דייויד סטרן איתה), למרות שהקשר בין ג'אז ויוטה הוא בערך כמו הקשר המקרי בהחלט בין הלייקרס ממיניאפוליס ולוס אנג'לס, למרות המלצתי על הכינוי רוקס, שמתאים יותר לאיזור (הסלעים של דרום יוטה). האוהדים בשתי הערים יתנחמו בהחזרת הכדורסל לאיזור שלהם.
כמו כל סאגה טובה, הווארדיוטי ("שגעון לין" תפס, אולי גם טמטום הווארד יתפוס) מקבל טוויסט מפתיע לכיוון לא צפוי. הסנטר שלא חווה פציעה רצינית כל הקריירה מסיים את העונה עם פריצת דיסק.
כולם מפסידים מהמצב הזה. אורלנדו, שבמידה ותבחר להשאיר את ואן גאנדי ספק אם תראה את הווארד משחק במדיה שוב, ומצד שני תתקשה למצוא תמורה הולמת עבורו לטרייד בקיץ. הווארד שיכול להפסיד כמה עשרות מליונים שירדו מהחוזה הבא, ואן גאנדי שבכל מקרה לא נראה שימשיך במג'יק, הנטס שגם הטוויסט הזה לא יעזור להם לשמור על דרן וויליאמס ואפילו נבחרת ארה"ב לאולימפיאדה שאיבדה סנטר לא רע. במבט לאחור, נראה שביינום על הווארד יכל להיות גניבת המאה וכרגע, נראה שהלייקרס אומרים תודה שלא עשו זאת.
ב-11 במארס השלימו הפרשים מקליבלנד שלושה ניצחונות רצופים. מאז הם מנצחים רק אם הם ממש חייבים. 18 הפסדים, וארבעה ניצחונות בלבד, וגם אלו הושגו רק כי מישהו היה צריך לנצח (מול וושינגטון, שארלוט, טורונטו וניו ג'רזי). השיא הגיע השבוע בהפסד לדטרויט 116:77, כשאת הרבע הרביעי דטרויט פתחה ביתרון 50:100.
אין מה להאשים את השחקנים שרובם שיחקו בדי ליג עד לפני חודש, או את המאמן שלא מכיר את כל השחקנים שיושבים לו על הספסל. זהו טאנקינג, ילדה, זהו טאנקינג. בפעם שעברה זה הביא להם את לברון. האוהדים יצטרכו להסתפק בזכרונות של הקרבות בין הקאבס לפיסטונס לפני שנים ספורות, ולקוות לעתיד ורוד יותר.
"להתעסק איתם זה כמו להתעסק עם צפון קוריאה - אבל להם יש פחות יכולת. בעולמם עובדות הן דמיון, אמיתות הן חצאי אמיתות, והבטחות הן הבטחות מופרות. לעיר שלנו מגיע יותר מזה".
הנה ההבדל העיקרי בין מכבי פ"ת, לסקרמנטו קינגס: שתיהן מייצגות ערים אפורות, ובראשן אחים דומיננטים. לאחת יש אצטדיון חדיש, לשנייה יש אוהדים. לאחר שהיה נראה שהרומן בין האחים מאלוף לסקרמנטו פורח, ושהקינגס יקבלו אולם חדש, הכל מתפוצץ ועתיד הקינגס בסקרמנטו לא ברור, אם בכלל. את הפרטים המלאים על הפיצוץ, אתם יכולים לקרוא כאן, ורק נציין שכרגע יש נתק מוחלט בין הצדדים, וייאוש גדול אצל האוהדים.
יש רע, יש גרוע יותר, ויש את הבובקאטס. כמה רעים הבובקאטס? לג'ון שומן, פרשן של NBA.com, הספיקו שלוש המילים מהכותרת כדי לתאר את הקבוצה.
שארלוט שוברת שיאי עליבות. הפסד תשיעי העונה בהפרש גדול מ-30 נקודות, אחד פחות משיא הליגה שהושג בעונה מלאה. במידה ולא ינצחו יותר עד סיום השנה, יסיימו עם אחוזי ההצלחה הנמוכים מאז ומעולם, 10.6% לעומת 10.9% שהשיגה פילדלפיה 1972/73 עם מאזן 73:9. ואפילו לא הזכרתי את הבעיות מחוץ לפרקט: מאמן שדוחף שחקן בחדר ההלבשה ובעלים מיואש. עצוב שה"פרס" על עונה כזו יכול להיות אנתוני דייויס. פשוט לא מגיע להם. או לו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם