על רברבנות: אראל סג"ל צדק
אל לו לאדם לפאר את עצמו אלא להניח את הדבר לאחרים. וכשאחרים לא עושים את עבודתם, נותר להזכיר: הקריאה כאן להחזיר את השריף לבית"ר הוכיחה את עצמה. וקל להתקיף את דנה אשכנזי, הרבה יותר קל להתעלם מההקשר שבו נאמרו דבריה
אגב, דומה שהיה זה שבוע הנקרופילים הבינלאומי. בפרלמנט המצרי עלתה הצעת חוק המתירה לקיים יחסי מין עם נשים מתות. "יחסי מין של פרידה", כונתה ההצעה של אחת המפלגות האסלאמיות. ואם הייתי רוצה לחטוא בחוסר תקינות פוליטית, לוגיקה עקומה ועיוות עובדתי, הייתי טוען שיש מדינות בהן הצעת החוק המצרית, עלפיה מותר לבעל לקיים יחסים עם גוויה, מוגשמת בעוד הגוויה בחיים. זו כמובן תהיה הצהרה שוביניסטית נבובה וחסרת אחריות, כי תתפלאו, פולניות נהנות.
ועתה לענייני המדור הכרוכים בספורט, או ליתר דיוק בגאווה מקצועית וסיפוק רברבני. המדען האמריקאי שמצא את נקודת הג'י עומד לפרסם את תגליתו בירחון מדעי מפורסם. הוא יתבשם בהצלחתו, יוזמן לתוכניות בוקר ואולי בעתיד אף יזכה במחווה שמית. שהרי אם נקודת הג'י עצמה קרויה על שמו של ד"ר ארנסט גראפנברג, אולי ראוי לקרוא לתהליך הידני הקשור במציאת הנקודה, "חפירת אוסטרזנקי".
בספר משלי מציע שלמה המלך "יהללך זר ולא פיך, נכרי ואל שפתיך". דהיינו , אל לו לאדם לפאר את עצמו אלא להניח את הדבר לאחרים. ואכן מידת הגאווה, ההיבריס היווני, הנרקיסיזם, היא מידה דוחה למדי.
על גנרל מונטגומרי, "מונטי" הדגול, המצביא המהולל שניצח את רומל הגרמני (" שועל המדבר") בקרב אל-עלמיין אמר צ'רצ'יל כי "היה עשוי בלי חת בנסיגות, בלתי מנוצח בהתקדמות ובלתי נסבל בניצחונות". ואם הגאווה מתלבשת בקושי על מצביא דגול כמו מונטי, קל וחומר במקרה של עיתונאי. אין דבר דוחה מעיתונאי הדוחף לקוראיו "אמרתי לכם" ומטרחן בהתפארות עצמית. זה תמיד דביק ומיוזע, נטול חן וקלאסה.
אלא מאי, לפעמים יש יוצא מן הכלל. כיוון שגם החתם סופר וגם המהרש"א פרשו את הפסוק ממשלי במובן - שאם אין זר להללך אזי עשה זאת בשיטת "איקאה" והלל את עצמך, מצאתי את השבוע כמתאים למידה קטנה של גאווה על ראיית הנולד בעקבות רצף שבעת הניצחונות של בית"ר, ההצלחה הפנומנלית של אלי כהן ועוזרו ז'אן טלסניקוב והרכב השחקנים שהיו מי שכינו אותו רק לפני שלושה חודשים "סוסים מתים".
כאן במדור זה, ובתוכנית "שער השבת" בערוץ הספורט עלתה לראשונה הקריאה להחתים את השריף. אז, הסתכלו על המציע כעל אדם הזוי הראוי לבדיקה מהזן הדורש התערבות של כותנת לבנה ושני אחים גברתנים. יובל נעים, המאמן הקודם של בית"ר, אף הרהיב עוז ובראיון בתוכנית תהה בבוז אם כהן עדיין חי. אז כן, מסתבר שאלי כהן חי ונושם, והקבוצה תחת הדרכתו בועטת ואפילו מבקיעה.
נאמנים עלי הדברים המיוחסים של וולטר, על פיהם גם אם אין אני מסכים לדעתך אלחם על זכותך וכו'. לפיכך מחאת אוהדי הפועל ת"א כביטוי לחופש הדיבור והתאגדות אוהדים התקבלה על דעתי כעניין לגיטימי ואף
העובדה שתקשורת הספורט עטה כמוצאת שלל רב בעקבות דבריה המטופשים של דנה אשכנזי, לפיהם היא תפרק את הפועל, בד בבד כשהיא מתעלמת לחלוטין ומדחיקה את הקונטקסט, מעידה על צביעותינו.
מחד אנו מזדעזעים מאלימות ומאידך, איש לא טרח להתעקש עם הצלם החובב על צילומי הרגע שלפני ההתפרצות. מה נאמר לגברת אשכנזי קודם לדבריה, אולי היא חשה מאוימת בשעה שאוהדים צרו על רכבה בו שהתה עם בתה הקטנה. מה לעזאזל קשורה אשכנזי ועסקיה למחאת האוהדים, בשם איזה זעם קדוש וצדקני מעזים אוהדי הפועל להתנכל לה.
אינני מכיר את מר טביב ואת רעייתו, אבל לטעמי יש בהתייחסות התקשורתית הסלחנית למחאת אוהדי הפועל אלמנט מביש. אני מניח שרוב רובם של אוהדי הפעול מבכים ומגנים את ההסתה שקדמה לרצח רבין ז"ל. את הדה הומניזציה שנעשתה, את השנאה העיוורת. בקיצור, טלו קורה מבין עיניכם. אם אינכם מבינים, תעשו גוגל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם