מצביעים ברגליים: ערב מאכזב בר"ג
הכדורגל הישראלי נוזל לנו בין האצבעות יותר מהר ממה שאנחנו חושבים אפילו. חצאי גמר תמיד היו כרטיס הביקור של ההתאחדות לכדורגל, אפילו יותר מגמר הגביע עצמו. המספרים אתמול היו מבהילים, הנמוכים ביותר למעמד הזה ב20- השנה האחרונות
טוטו תמוז חוגג עליה לגמר, אמש. איפה הקהל? צילום: דני מרון
תמיד היו אלו שהסתובבו עם הסטיפות של הכרטיסים בכיס, שאהבו שכולם עולים אליהם לרגל. דדש כזה או אברם לוי. הם היו הגדולים מכולם, עם ניצוץ של חצי גמר גביע בעיניים.
כולם נלחמו עוד לפני שנה שנתיים על החלום להשתחל לאיזור המכובדים, לבופה של בויקו, להרגיש אוויר פסגות ולחשוב שאירופה זה כאן. היה גם האוהד ההוא של בני יהודה דודו, המכונה דודו השמן. נחמד כזה. דודו תמיד רצה כרטיס גם כשבני יהודה לא הופיע למעמד הזה, אבל אתמול גם לדודו לא היה שום סימן. אתם חושבים שהוא פראייר?
2. הכדורגל הישראלי נוזל לנו בין האצבעות יותר מהר ממה שאנחנו חושבים אפילו. חצאי גמר תמיד היו כרטיס הביקור של ההתאחדות לכדורגל, אפילו יותר מגמר הגביע עצמו. המספרים אתמול היו מבהילים, לדעתי הנמוכים ביותר למעמד הזה ב20- השנה האחרונות. פחות מ16- אלף במשחק הראשון, פחות מ20- אלף במשחק השני, וזה כששתיים מארבע הגדולות שלנו - הפועל ת"א ומכבי חיפה - שיחקו כאן. מה זה אם לא הצבעת מחאה ברגליים?
הפועל הביאה את הקהל הכי גדול, אבל רובו לא בא לעודד אלא למחות. שלשום ניגש אלי טביב לשוטר שהגיע סמוך לביתו ודרש ממנו לעצור את האוהדים שעמדו שם. השוטר ביקש מטביב לעמוד בצד ולהציג תעודת זהות. אמרנו כבר שמדובר פה בהישרדות בלי .VIP
ההתפרקות של הכדורגל מתבטאת בהתנהלות הכללית. כל מחנה אוהדים לנפשו. אף אחד לא ממש מתעניין ביריבות, בקושי בקבוצה שלו. פעם ארגנו לפני משחקים ריקודים או לפחות את תזמורת המשטרה. אתמול לא הצליחו להרים אפילו את תזמורת מכבי האש.
דלה ימפולסקי חוגג, אתמול. מה קורה בכדורכל הישראלי?
צילום: ערן לוף
3. אפשר להגיד על אייל ברקוביץ' כל מיני דברים, אבל אי אפשר לקחת ממנו את היושרה שלו. ברקוביץ,' להבדיל מרוב כוכבי הכדורגל כאן, אמנם רוצה להשיג קיצורי דרך ולהיות כבר מחר מאמן נבחרת, אבל גם אם המחאה שלו לא צוברת תאוצה, היא לא באה ממקום פופוליסטי. מי שהקים בית ספר לכדורגל ועובד שם בעצמו עם מאות ילדים, עושה את זה מהמקום הכי אמיתי שיש, וכל הכבוד לו.
4. כשניצן שירזי
חתם בהפועל, הוא אמר שהאליפות בהישג יד, אבל אחרי חודש הפער מקרית-שמונה נשק ל20- נקודות. המיקום בטבלה והגעה לגמר שישי בשבע שנים, הם הישג נחמד לשירזי ברמת התוצאה, אבל מבחינת איכות והשראה, הפועל של שירזי היא צל חיוור לעומת הפועל של גוטמן. 14 שנה לא השיגה מכבי חיפה גביע, ואין ראוי מאלישע לוי לסכם את העידן המוצלח שלו שם עם הנפה על הפודיום. הכי מגיע לו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם