מני פאר: פאקיאו מחכה לבראדלי
מני פאקיאו הוא המתאגרף הכי נחמד שתפגשו מחוץ לזירה, וחיה רעה בין החבלים. הקרבה לדת גרמה לאנשיו לתהות האם הרוחניות תרגיע את הרצח בעיניים. טימותי בראדלי יגלה את התשובה על בשרו
השופט הסכים איתו והפסיק את קרב האליפות במשקל סופר נוצה בסיבוב השלישי, אז בנובמבר.2006- פאקיאו (2-3-54) שמר על התואר. אותו מבט של מוראלס מספר הכל על הקילר הפיליפיני בן ה:33- אתה לא רוצה לחזור לשם. אתה לא רוצה להיכנס לזירה איתו.
טימותי בראדלי, אמריקאי בלתי מנוצח (0-28) בן ,29 כן רוצה. עבורו זו הזדמנות של פעם בחיים. "ב9- ביוני תראו את חלומותיי מתגשמים," הבטיח לקראת הקרב בין השניים, בשבת בMGM- גראנד בלאס וגאס. "כל הקריירה חיכיתי לזה. פאקיאו לא מכיר אנשים כמוני ולא ראה אנשים כמוני. אני אכסח אותו, בשבילכם."
אל תבנו על זה.
כשמני פאקיאו היה בן ,14 הוא עבר לחיות ברחובות מנילה. אבא עזב את הבית ולאמא לא היה כסף להחזיק אותו. הוא החל להתאגרף תמורת 2 דולר ליום, ראה כי טוב והצטרף לנבחרת הפיליפינים.
"לא היתה לי יכולת ולא כישרון," סיפר בראיון ל,HBO- "פיציתי על זה בנחישות." בגיל ,16 בגובה 1.49 מטר, פאקיאו החל לתת בוקסים באופן מקצועני. בגלל ששקל 44 ק"ג - כשניים מתחת למינימום - הוא שם משקולות בכיסים כדי לרמות את דרכו לביזנס. בינואר '95 נלחם לראשונה כמקצוען, ניצח וסלל את האוטוסטרדה להיכל התהילה.
יוני .2001 ללוהונולו לדוואבא הדרום-אפריקאי חיפש יריב לתואר האליפות
במארס 2005 החלה הטרילוגיה עם מוראלס, כשהמכסיקני ניצח את פאקיאו - האחרון שעשה זאת. בגומלין, כבר אחרי חצי שנה פאקיאו שבר את מוראלס, שקיבל נוק-אאוט ראשון בקריירה. את סוף הפרק השלישי אתם כבר מכירים.
החיסולים של באררה, מארקס והאטון עמוק בפנקס, אבל אם תשאלו את פאקיאו, הוא כנראה ידלג ל,2008- לקרב המפורסם מול אוסקר דה לה הויה. פק-מן גרם אז לאמריקאי-מכסיקני, אחד הגדולים בהיסטוריה, להיראות כמו סבא של מתאגרף. זה נגמר בנוק-אאוט. לדה לה הויה נגמרה הקריירה.
אבל פאקיאו אלה לא רק הקרבות, ואליפויות עולם בשמונה משקלים שונים - הראשון שעשה זאת. הוא נבחר לקונגרס הפיליפיני, הקים מפלגה משלו, משרת כחייל מילואים, משחק בסרטים, מנחה תוכניות, מבקר תדיר אצל ג'ימי קימל. הוא הגיע מהכלום לשכר הכי גדול בספורט העולמי ב50) 2011- מיליון דולר.(
בפיליפינים, אלוהים הוא הסגן שלו. בכל קרב הוא מקבץ 110 אחוז רייטינג, ועל הצוואר שלו אפשר למצוא כל תואר כבוד אפשרי. "הוא גדול מהחיים," אומר עליו האמרגן שלו, בוב ארום, והרבה מסכימים: "הוא הגרסה הפיליפינית של מוחמד עלי."
לפני כשמונה חודשים הוא התקרב עוד יותר להשוואה, כשהתחבר לדת, ובגדול. האלכוהול, הבחורות וההימורים הומרו בחזרה למוטב, בלימודי תנ"ך ובתפילות. והכל בשאנטי. אם לא היתה לו פרארי, היינו קוראים לו נזיר.
"הוא מאמן בישועה נצחית," כתב עליו טים דהאלברג ב,AP- "זה לא גימיק אלא שינוי ענק בחיים שלו." וזה בדיוק מה שמדאיג את הפמליה, זה בדיוק מה שמדאיג את התקשורת. שהרוחניות החדשה הזו תעלים את הרצח בעיניים.
שלשום, חייכן ורגוע, הוא הגיע לMGM- לביקור לפני הקרב. במבטא שלומי ארבייטמני הוא שרבט "כיף לחזור," "תודה לאל" ו"אני נרגש." בקיצור, ההפך מהגישה הלוחמנית של בראדלי. פאקיאו כבר צוטט רבות כשאמר שהוא לא מאמין בטראש טוק. את הזבל הוא זורק בזירה. "הוא המתאגרף שהכי כיף לראות," טוען בחוסר אובייקטיביות מאמנו פרדי רואץ.'
אז הנה, באובייקטיביות: הוא המתאגרף שהכי כיף לראות. אם פלויד מייוות'ר (0:43) מדהים מחוץ לזירה ויעיל עד כדי שיעמום בתוכה, פאקיאו הוא ההפך. נחמד כמו הילד של השכן, אבל בין חבלים? תשאירו את הילדים בבית. מופרע, מסוכן, לא אחראי. קטלני. 38 נוק-אאוטים, אנד קאונטינג.
בשבת, פאקיאו לא נלחם רק נגד בראדלי. הראש יהיה בכלל כמה קילומטר משם, בבית הכלא שבו מוחזק מייוות'ר. על היריבות הזו כבר קראתם, גם פה, ולכן נסכם את זה בוויכוחים על בדיקות סמים וחלוקת רווחים שמונעים מהעולם לראות את הקרב הכי מסקרן ביקום. בעוד כשלושה חודשים פלויד יוצא מהכלא (הואשם בתקיפת אם ילדיו), ואנחנו נמשיך לפנטז.
אלא אם בראדלי יביך את פאקיאו. קרב חלש, אפילו אם ייגמר בניצחון של מני, ידלל עוד יותר את הסיכויים הקלושים למלחמת עולם מול פלויד. קרב חלש, ואולי פק-מן יתלה את הכפפות. "אם הוא ייראה רע, הוא יפרוש," הבטיח רואץ.' ופאקיאו סיכם: "אני רוצה להוכיח שאני עדיין צעיר, שאני עדיין יכול להילחם."
בשבת התשובה, ולא משנה מה היא תהיה, היא תהיה כואבת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם