אצל הלייקרס, הזמן הוא עכשיו
בניגוד לקבוצות שמרכיבות שושלת ומתרסקות לעבר השקיעה, בלוס אנג'לס מוכיחים לאורך השנים כי שיטת העבודה שלהם עובדת. עכשיו מגיע לשם סטיב נאש על מנת לנסות ולפזר את הקסם שלו על קבוצה שצריכה שינוי
השיטה של הליגה, מהדראפט ועד תקרת השכר, מבטיחה שאחרי שושלת גדולה כמעט תמיד תבוא שקיעה, שתיתן הזדמנות למישהו אחר. לבוסטון לקח עשור וחצי להתאושש מפרישת לארי בירד וממותם של לן ביאס ורג'י לואיס;
דטרויט חיכתה 15 שנה בין הקבוצה של איזייה לזו של צ'ונסי בילאפס, שיקאגו העבירה בירכתיים את העשור שבין מייקל ג'ורדן לדריק רוז. הלייקרס? הם לא מוכנים לקבל בינוניות.
יכול לאחד את השורות? סטיב נאש
צילום: AP
כששאקיל הלך וקובי התחיל לעשות רעשים של עזיבה, קנתה אל.איי את פאו גאסול בנזיד עדשים ובנתה אלופה לעוד שנתיים. ועכשיו היא שוב הקדימה את כולם. כל הליגה היתה משוכנעת שהלייקרס ינסו לסחור בגאסול, שנראה לא מרוצה בעליל בסיום העונה הקודמת.
אבל עכשיו, כשאת הקבוצה יוביל הפוינט גארד הכי גדול של העשור האחרון, עדיין קטלני בגיל 38 (עם 10.7 אסיסטים למשחק ו53- אחוז שדה בעונה האחרונה, נתון הקליעה הטוב ביותר שלו בחמש השנים האחרונות), מי ירצה לעזוב.
מי יודע, אולי הקבוצתיות המופלאה והמנהיגות האינטליגנטית של נאש אפילו יחברו חזרה את קובי, שנראה בשלהי העונה הקודמת כמי ששוב לא סומך על אף אחד, חזרה לקו הקדמי המשובח של הקבוצה. עם נאש, הכל אפשרי.
המבקרים כבר
אומרים שהלייקרס רק נהיו יותר מבוגרים ויותר כבדים בהגנה. אבל באל.איי פשוט חושבים אחרת. בניגוד לחבירה של לברון-ווייד-בוש, המהלך נתפס באופן חיובי, כי אין מי שלא אוהב או מעריך את נאש, ורצונו שלו להשיג את הטבעת שחמקה ממנו 16 שנים נתפס כטבעי.
הוא משדר לקובי שהלייקרס יעשו הכל כדי לאפשר לו להשיג את האליפות השישית, שתעמיד אותו בשורה אחת עם מייקל ג'ורדן. גאסול או ביינום עדיין עשויים לעזוב, אבל זה יהיה במחיר מלא ועם העיניים על תמורה מיידית, אולי דוויט הווארד.
זה מה שקורה באל.איי, להבדיל מרוב קבוצות הליגה: הזמן הוא תמיד עכשיו, המטרה היא אחת. השאלה היחידה שנשארה היא איך מייק בראון, מאמן בינוני במקרה הטוב, יוביל את כל החבילה הזו. אבל עם נאש על המגרש, אולי לא צריך מאמן.
קובי בראינט. יצליח לשים את המחלוקת בצד?
צילום: איי-פי
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם