יוצרי מסורת: ק"ש בונה מורשת
גם במגרש לא ביתי, מול איצטדיון כמעט ריק ובפיגור 1:0, הצליחה עירוני קרית שמונה להניח את היסודות האירופאיים שלה. אך החשיבות האמיתית של הניצחון על ז'ילינה היא האיתות ליריבות בישראל: אנחנו עדיין כאן
הערב (שלישי) הניחה עירוני קרית שמונה את המדרגה הבאה, את הנדבך הבא לדבר הזה שנקרא מסורת, מורשת או סיפור של מועדון. להגיע לגומלין במגרש הלא-באמת-ביתי שלך, מול איצטדיון כמעט ריק, ואחרי פיגור 1:0 מול קבוצה אירופית מנוסה בהרבה כמו ז'ילינה, השאיר לקרית שמונה משהו כמו 30 אחוז סיכוי מול האלופה הסלובקית, לא יותר, ולעבור לשלב הבא.
כמו במשחק הראשון בסלובקיה, קרית שמונה שיחקה ללא מורא, תקפה, הגיעה למצבים, אבל למרות שיש לה שחקנים התקפיים ומיומנים, יכול להיות שהמעמד גרע מהריכוז ומהדיוק, והוסיף מעמסה רגשית .
זה חזר על עצמו ככל שעברו הדקות. הסטטיסטיקה של קבוצות ישראליות במוקדמות ליגת האלופות מלמדת שרק במשחקים מעטים במיוחד הצליחה אלופה ישראלית להתגבר אפילו על פיגור מינימלי, לכבוש שער ראשון בדקה 70, שהוא כבר שלב של עייפות ותשישות מנטלית בשלהי משחק שני, שמסתנן לו גם שמץ של תסכול, אחרי שלא תרגמת את האיכויות שלך לשערים.
כניסתם של רביד גזל ואחמד עאבד במקום דרקו טאבסקי ואדריאן רוצ'ט, לחצי שעה אחרונה ולעשרים דקות, דחפו את האלופה לפיניש המיוחל שכמעט איחר להגיע. הפקידים באופ"א הופתעו לקבל את התוצאה הזאת מחיפה. על ז'ילינה הם שמעו. היא שיחקה כבר בשלב הבתים בליגת האלופות. על קרית שמונה הם שומעים רק עכשיו.
2. כשמאמן מגיע לקבוצה שעברה עונה גרועה, הוא בדרך כלל מדבר על אדמה חרוכה שהשאירו לו. רן בן שמעון השאיר לגילי לנדאו יופי של קבוצה - מאוזנת, קבוצתית, נטולת אגו שמתנהלת בקולחוז הצפוני של ישראל, שאף אחד בין מקבלי ההחלטות בממשלת ישראל לא ממש סופר.
לנדאו היה מספיק חכם לשמור את המסגרת ולא לחפש הרפתקאות בכוח, רק כדי להוכיח טביעת יד ורגל. הניצחון הערב הוא אולי החשוב ביותר בתולדות המועדון. לא בגלל האופק הכלכלי שהוא יאפשר אם וכאשר תעבור קרית שמונה עוד שני שלבים ותנחת בשלב הבתים, אלא משום שמעבר על משוכה משמעותית כמו ז'ילינה הוא אספקה אדירה של בטחון ואיתות ליריבות בישראל, שהאלופה מתכוונת לתת קרב ולא לוותר על הישגיה בעונה שעברה.
ועדיין, בניגוד ליריבותיה הגדולות, מדובר בישות
האליפות הזאת, שהושגה בעידן הכסף הגדול אפילו במונחים ישראלים, נחשבת לאירוע דמיוני גם ברמה הבינלאומית. היום אין כמעט קבוצות בסדר קוטן כזה, שזוכות באליפות בארצן. אלקמאר, עיר דייגים הולנדית, עשתה את זה לא מזמן, אבל יש בה בכל זאת 70 אלף תושבים. ומה כאן? בקושי 20 אלף.
למרות התקרית עם בן שמעון, שירצקי יודע לנהל בני אדם, והתמהיל שבנה בטווח המשקפות של הצופים בנו מעבר לגבול, הוא כזה שעוד ילמדו אותו בכל בתי הספר לניהול.
3. בשבועות האחרונים מתנהל במספר כלי תקשורת מסע סולידי אבל רצוף ומתמשך של שיסוי ודה-לגיטימציה לגילי לנדאו. חלקו עטוף דברי חלקלקות אבל רובו רשעות וצרות עין. חלק מהמבקרים טענו כלפי שירצקי שלקח יס-מן, כזה שחייב לו עכשיו את החייאת הקריירה שלו. חלק טענו שעל נחמדות וחיבת שחקנים לא מקבלים את משרת מאמן האלופה ואחרים, צדקנים בגרוש, תבעו את עלבון עזיבתו את הפועל פ"ת, וציטטו כל מיני חצופים, שכל עוד לנדאו היה שם לא הרימו ראש.
ועכשיו מרשים לעצמם לשחרר הבלים. אומרים על לנדאו שהוא חיה משונה בכדורגל הישראלי, אבל אם הוא משונה, אז בבמובן הטוב של המילה. בסוף העונה שעברה הגיע הכדורגל כאן לשאול תחתיות, ובלי אנשים כמו לנדאו, אין לנו תקוה ותקומה. הדרמה המשמחת הלילה אולי מוכיחה כי לנדאו ראוי לקרית שמונה, כפי שהיא ראויה לו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם