כת הזלאטן: מות הרומנטיקה בכדורגל
בן אדם עם חזון יכול היה לעשות מפ.ס.ז' בונבוניירה של מועדון. העיר שתמיד היתה חבית נפץ דמוגרפית, נפלה בידי חביות הנפט והופכת למפלצת של מנשקי סמלים וכדורגל מפלסטיק
זלאטן הוצג: "אני פה כדי לנצח"
את המשחק הראשון בפארק דה פרינס ראיתי בחורף 1982, כשנאסר אל-חליפי, הנשיא הקטארי, היה ילד בן תשע. הוא בטח לא זוכר וגם לא שמע איך הקבוצה היתה אז תמימה והביאה כרכש את האלג'יראי מוסטפה דאלב כדי שימשוך לאיצטדיון את המהגרים מהפרברים, שאלה ימלאו את היציעים החצי ריקים.
פריז היא היום עיר בת 12 מיליון תושבים, שעברה שינוי חד מאז אותן שנות ה-80 הרחוקות. היא אמנם חבית נפץ דמוגרפית שבה עוני ועושר וזהות לאומית מתערבבים עד כדי סיכון, אבל דווקא בן אדם עם חזון היה יכול להקים בונבוניירה של מועדון.
תקלטו איזה שחקנים גדלו באיזור הקרוב, שבו אין קבוצות אחרות, רק פ.ס.ז' קיימת. תיירי הנרי מלס-אולי, מרחק של 23 ק"מ משער הניצחון. לסאנה דיארה מריאל מדריד נולד ממש שם. ניקולא אנלקה, חתאם בן-ערפה, לואיס סאהה, אבו דיאבי. זו לא לונדון בה ארסנל וטוטנהאם רבות אחת עם השנייה וצ'לסי ממתינה בצד.
לכדורגל הצרפתי יש את כל האפשרויות להתפתח עם צעירים אתלטים וטכניים, רק צריך סבלנות ותוכנית. אבל בשביל אל-חליפי כסף הוא לא הבעיה, ובשביל מה צריך סבלנות אם שם המשחק הוא הצלחה ואפשר לקצר אליה את הדרך.
212 מיליון יורו שפך הטייקון בשנתיים האחרונות על 15 שחקני רכש, רק שלושה מהם צרפתים. המאמן איטלקי, המנהל המקצועי ברזילאי, הבעלים קטארים. איזה מסר זה משדר לכישרון הענק שצומח עכשיו בפרברים ובסוף ימצא עצמו בליל ויחזור לפריז, בעוד כמה שנים, תמורת כסף באמת גדול?
אני בטוח שלא מעט אוהדים נמצאים היום בקונפליקט. מצד אחד בחלק נכבד משנות האלפיים הקבוצה הציגה כדורגל איום. אני הלכתי לראות אותה כשהאיצטדיון היה מלא, האווירה מסביב חשמלה וכל מיני קבוצות קיקיוניות, עם 100 אוהדים, היו עושות לה בית ספר.
מצד שני, היו גם שנים נפלאות עם אלן רוש ופול לה גוון ודויד ז'ינולה וראי הברזילאי וקצת רונאלדיניו והרבה לואיס פרננדס. זו לא היתה הקבוצה הטובה ביבשת, אבל היא היתה ג'ינג'ית עם אופי. אחת שמציתה את הדמיון.
עכשיו, לטעמי, זה יהיה כדורגל מפלסטיק. הרים של יומרות, שמאחוריהם מסתתר זלאטן איברהימוביץ' בתפקיד המשיח. ואם לא הוא, אז יבוא פלקט אחר שינשק את הסמל, וכשהעסק יתמוטט יעבור לבית אחר.
הרי הקריאה ביציעי האיצטדיון תמיד היתה מאיימת על אוהדי היריבה: C'est Paris ici, כאן זו פריז.
ועכשיו תבוא השאלה המתבקשת. "האמנם?".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם