בלתי נסלח: על ההפסד לאסטוניה
רק עיוור לא יכול היה שלא לראות את זה מגיע. אחרי שני משחקים שהיו כבר בידיים, נבחרת הכדורסל שוכבת על הקרשים ונמצאת עכשיו בעמדת נחיתות רצינית. אצל בלאט זה לא היה קורה
תוך פחות משבוע הציגה הנבחרת בעיית אישיות חמורה, שלא לומר אובדן דרך. יודעי כדורסל דווקא דיברו טובות על הנבחרת הנוכחית, והיו שהישוו אותה לפוטנציאל של הנבחרת הגדולה מגוריציה-טורינו 79'.
אבל אחרי שני משחקים שהיו כבר בידיים, נבחרת הכדורסל שוכבת על הקרשים ונמצאת עכשיו בעמדת נחיתות רצינית, מרוסקת מבחינת ביטחון וזה רגע לפני שהיא יוצאת לקרב של להיות או לחדול, לא תאמינו איפה. באיסלנד!!! (בטח ניזכר לנצח שם 20 הפרש).
אתה מסתכל על סגל השחקנים של הנבחרת ויכול להבין למה נזכרים בנבחרת ההיא של רלף קליין. כל מי שצריך לשחק, בפנים. סגל מוכשר, מרשים. חוץ ממורן רוט או טפירו, כולם בפנים. כמה באמת אפשר למשוך כבר עם טפירו.
ויש יוגב אוחיון, ויותם הלפרין, יש שחקן NBA ועוד אחד שרואה את עצמו מועמד לשם. שחקנים בכירים ונבחרים. במכבי, בהפועל ירושלים. היתרון בכישרון של ישראל באה לידי ביטוי כבר אחרי רבע אחד.
13 הפרש. 12:25. גם הרבע השני שבו כל השחקנים, אבל כולם, לא היו מסוגלים לחבר עוד עשר דקות סבירות פלוס, השאיר עדיין את הפער על דו-ספרתי בגלל אי הופעתם של האסטונים. אבל מפתיחת המחצית השנייה השתלט על המשחק הישראלי אותו ריקבון אישיותי, שמייצגו
זה קורה לפניני וחבריו כאן, בעיקר במשחקים מהסוג הזה, שנראים בקלות כאלו שהולכים לכיוון ה-25 הפרש. מתחילים להשתעשע, למסור על עיוור, לבדוק אופציית הלי הופ ובעיקר לזלזל ביריב במקום לגמור את המחצית עם 25 הפרש, מפסיקים לכבד את המקצוע, שוכחים שיש קהל ובעיקר מעבירים את הזמן ומפסיקים לחשוב.
אני מוכן להסתכן ולומר שמה שקרה בראשל"צ, לא היה יכול לקרות לעולם אצל דייויד בלאט. ישראל של בלאט היתה מנצחת את אסטוניה בין 25 ל-32 הפרש. ראיתי בלונדון מה בלאט עשה לשחקנים הרוסים שלו, שקצת יצאו מהמסגרת, במשחק שלא קבע דבר מול אוסטרליה.
פניני וחבריו של הרבע השני, לא היה רואים מגרש אצל בלאט.
אבל במקום לראות מולו מאמן עם קצף על השפתיים וטירוף בעיניים, פניני ראה את אריק שיבק ועודד קטש, היפים והנעימים. שיבק בעיקר עמד ובהה, לא זיהה את הקטסטרופה המתקדמת לאיטה, לא הבחין באותה הגנה מגוחכת שנתנה לאסטונים לקלוע מתי ומאיפה שרצו.
רק עיוור לא יכול היה שלא לראות את זה מגיע. ישראל הפסידה בחייה לנבחרות גרועות מאסטוניה, אבל כפי שהדברים התגלגלו אמש, מה שקרה הוא בלתי נסלח. הוא מעבר להפסד, הוא פגיעה אנושה בבסיס האמון של הנוגעים בדבר. אני לא משוכנע שהמסגרת המקצועית הזאת יכולה להמשיך לרוץ יחד מכאן והלאה. אין לי גם מושג מה יותר קשה עכשיו - שהשחקנים יסתכלו לשיבק בעיניים, או ששיבק יסתכל על עצמו במראה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם