שקיפות, קהילה: החשיבות של העמותות
אבי רצון שלח אותנו, האוהדים, ללמוד מהמודל הגרמני. זה בדיוק מה שאנחנו עושים. נמרוד בוכמן משיב לרצון
התפיסה של רצון, לדעתי, היא בדיוק אותה התפיסה שהרסה את הכדורגל הישראלי.

אבל הקיץ השתנינו. אוהדי הכדורגל הפסיקו להיות הפראיירים שמשקיעים ממיטב כספם רק כדי שמישהו אחר ינהל בצורה חובבנית את קבוצתם האהובה ויקבע את גורלה. אוהדי הכדורגל הבינו שאם אין אני לי, מי לי? הם החליטו לקחת אחריות על גורל קבוצתם. כשרצון שולח אותנו ללמוד מגרמניה, איך שם מתנהלת קבוצת כדורגל, הוא לא מבין שזהו בדיוק המודל אליו אנו שואפים.

אנחנו לא מבקשים לקבוע את ההרכב, בטח שלא לעשות את החילופים (את זה נצעק ביציע למאמן), אנחנו בהחלט רוצים את המודל הגרמני - מודל שמבטיח נציגי ציבור בהנהלה, שמבטיח שקיפות בה האוהדים יודעים לאן הולך כספם, ואנחנו רוצים קהילה. כן, קהילה בה האוהדים מרגישים חלק בלתי נפרד מהמועדון ומגיעים למשחקי הכדורגל בהנאה ולא רק מתוך התמכרות מייאשת.
תמיד הכי קל לעמוד מהצד ולבקר, ויש כאלה שעושים זאת כבר שנים. הרבה יותר קשה לקום ולקחת אחריות, לעשות מעשה. אוהדי הפועל ת"א ראו לנגד עיניהם כיצד מחריבים את קבוצתם האהובה. אך במקום לאמץ את המנהג הישראלי של לבכות ולרטון, הם בחרו לצאת
רצון הוא חלק מאותו דור ישן, זה שמצד אחד אומר שהכל פה רע, אבל מצד שני אומר שאסור לחלום. "אין דבר כזה שקיפות וקהילה בכדורגל המקצועני, זה טוב לאגדות", הוא אומר. אבל לא צריך להפריז בחלומות כדי לראות שממש כאן, בליגת העל של הכדורסל הישראלי, עומדת קבוצה שהמילים "שקיפות" ו"קהילה" הן חלק בלתי נפרד מהוויתה.
קבוצה של אוהדים שעשו מעשה, לקחו אחריות והצליחו. לקבוצה הזו קוראים הפועל ת"א. עשינו זאת בכדורסל, אין שום סיבה שלא נעשה זאת גם בכדורגל.