גדולים ביפן: האיפון של נבחרת הדייויס
להבדיל מהכדורגלנים שלנו, נבחרת הדייויס של ישראל עשתה הרבה דברים בחייה, וממשיכה לקרוא תיגר גם על ענף הכדורסל. וינטרוב, אנדיוני וסלע קיבלו בצדק רב את כסא הכבוד של הספורט הישראלי
להבדיל מהכדורגלנים האלה, גם נבחרת הדייויס של ישראל עושה הרבה דברים בחייה, וממשיכה לקרוא תיגר על הכדורסל מי מביניהם יחזיק בכסא הכבוד של הספורט הישראלי. עכשיו, אחרי טוקיו, זה קיבל תפנית לכיוון הטניס. כתבנו הבוקר שישראל בטניס משולה לנבחרת יוון בכדורגל. חוטבי עצים ושואבי מים שלא נגמרים לעולם, מכובדים, מכבדים וראויים לתהילה.
הם נסעו לטוקיו לעולם אחר, לתרבות אחרת, וחוזרים עכשיו עם נצחון כמעט דמיוני. בדייויס בדרך כלל לא מתיישרים עם הקודים הסולידיים של ווימבלדון. צועקים בין הנקודות, מוחאים כפיים בסרב לרשת, ובעיקר מפריעים ליריב להתרכז. זה קורה בעיקר בדרום אמריקה וברמת השרון, אבל לעולם לא ביפן.
בטוקיו היריבים ידעו שאמיר ויינטרוב חוגג היום יומולדת, והניחו בחדרו מתנה. אין אצלם מלחמה פסיכולוגית גם ברגעים הכי קשים, אפילו כשגו סואדה, 53 בעולם, עמד להתמוטט מול ישראלי שמדורג 150 מקומות נמוך ממנו. אבל לא היו פה חסדים, כי מי שהיתה ראויה לנצח, ירדה מהמשטח מאושרת וחזרה לבית העליון, שוב אל 16 הגדולות.
זה מדהים כשאתה מסתכל על 'העומק' של השחקנים אצלנו. בכל דור מחזיקים פה את הטניס שחקן אחד שמגרד את המאייה הראשונה, עוד אחד שמופיע בדרך כלל רק בדייויס - והזוג. עד לפני שש שנים השחקן השני היה נדרש לעזור לגנוב שני משחקים, ועכשיו יש לנו את אנדיוני שהם לרוב נקודה בטוחה, גם כשרם לא עומד על הרגליים במשך שלוש מערכות, ועדיין מנצח עם יוני.
כתבתי הבוקר לגוטמן שיעיר את אלה שהוא מאמן אותם, ויזעיק אותם לטלוויזיה לראות את זה. בטח התקשו להתעורר. לפחות שיביא את הדיסק לאסיפה הבאה, לקראת לוקסמבורג. אולי זה יעשה עליהם רושם. כנראה שלא. שום דבר לא מרשים אותם. אולי הקארטייה החדש.
2. נגזר עלינו להשלים שדודי סלע, מי שבגיל נוער היה בין השלושה הגדולים בעולם, ירכב לנצח על רכבת הרים. דודי הוא הרי שחקן של ריגושים. אם הוא היה צריך לפגוש היום יפני מדורג 80 בעולם, סביר להניח שהיה מפסיד בשלוש מערכות קלות, אבל מרגע שהבנו שיעמוד מולו קאי נישיקורי, 16 בעולם, היה ברור שהם יעשו את המוות זה לזה. מוות איטי, אכזרי, שנקבע, כמו באיגרוף, בהחלטת שופטים. כמו שדודי הפסיד, הוא היה יכול לנצח.
ואז אתה פוגש את הוינטרוב הזה. נער חמודות בן 26. גבוה,
סאודה לקח את השלישית ודהר על גבו של המומנטום, אבל וינטרוב היה ברגעים האלה כל מה שכדורגלן ישראלי הוא לא – קר רוח, דופק אפס, מדויק, נושם עמוק, ווינר. בקיצור לא רואה את היריב שלו ממטר. בג'ודו קוראים לזה ביפנית איפון. גם בטניס. רק שחקני הנבחרת והקפטן שרצו אליו בסוף, נשכבו עליו והצמידו את כתפיו למשטח, יכלו ביום הזה לעצור אותו.
אקו"ם