מדליית הכסף: הבזבוז הגדול בערוץ 1
מלונות יוקרה, שידורים מהאולפן ולא מהאצטדיון, שדרנים שנשארים בלונדון גם אחרי שהתחרויות הסתיימו ושיחות סלולריות בתעריפי עתק. רוממה מציגה: הבזבוז הגדול של הכסף הציבורי באולימפיאדת 2012. הרשות בתגובה: "גורמים אינטרסנטיים מעוניינים להכפיש את מחלקת הספורט"
גרטל נותר המום. בנאום הפרידה מהצופים עם תום שידוריו מהבריכה, הוא אמר שרק ביקש "לקדם במעט את שידורי הספורט בכלל ואת השחייה העולמית והישראלית בפרט אל עבר המאה ה-21 ואל החידושים הטכנולוגיים שהביאה איתה.
"חיפשתי להתקרב אליכם, שמתי נפשי בכפי. זה התחיל בטפטוף קיצי, ועוד לפני שהבנתי דבר הפך הטפטוף לגשם שוטף ולאחריו שיטפון שאיים לסחוף הכל, ואז הבחנתי גם בצד המכוער של הסיפור היפה והחדשני הזה. התחילו להגיע אלינו שאלות קנטרניות, אנשים שחתמו במשחקי מילים חולניים, השיטפון העכור כמעט הצליח להטביע אותנו“.
למרבה המזל, השיטפון לא הטביע את גרטל, אבל ההוצאות הכלכליות של שידורי האולימפיאדה, שחלקן נחשפות כאן לראשונה, היו נדיבות כמו שיטפון ביום חורף. כך, להצעת האס.אם.אס של גרטל לצופים היו גם השלכות כלכליות. גרטל, שהזמין את הצופים לסמס לו שאלות ואף ענה עליהן, עשה זאת מטלפון נייד ישראלי. כמוהו, רוב הכתבים של ערוץ 1 השתמשו בטלפונים הישראליים שלהם, בניגוד לעיתונאים מכלי תקשורת אחרים שרכשו כרטיסי סים מקומיים, מה שהוזיל את השימוש בטלפונים בעשרות אחוזים.
"גם אם בערוץ 1 לקחו את החבילה הישראלית הזולה ביותר, היא עדיין הייתה יקרה יותר מחבילות מקומיות“, אומר עיתונאי שסיקר את האולימפיאדה עבור כלי תקשורת ישראלי. "קשה להבין למה ברשות השידור הלכו על האופציה היקרה“.
ברשות אומרים בתגובה ש“לעובדים עם מכשירי טלפון מהרשות הותקנה חבילת שימוש זולה לתקשורת בין מספרים ישראליים, כמו כן נשכרו שמונה מכשירים עם כרטיסי סים מקומיים לצורך תקשורת פנימית, קשר עם המארגנים במרכז התקשורת, אצטדיונים ואתרי תחרויות, לכן היה חיסכון ולא יוקר“.
29 עובדים, עיתונאים, פרשנים, טכנאים, מפיקים, עורכים וצלמים וגם זליג רבינוביץ , העוזר של מנכ"ל רשות השידור, שהיה ראש המשלחת, שהו בלונדון במהלך האולימפיאדה. על פי פרסומי הרשות ההכנסות משידורי האולימפיאדה הגיעו לשישה מיליון שקל.
יואש אלרואי, בעברו מנהל מחלקת הספורט של הערוץ הראשון, חושף בבלוג שלו, יואש טי.וי, שהוצאות רשות השידור על סיקור האולימפיאדה הגיעו ל-14 מיליון שקל. כתשעה מיליון שקל שילמה רשות השידור עבור זכויות השידור מהתחרויות. ההפקה בירושלים ובלונדון עלתה כחמישה מיליון שקל.
"השדרים של ערוץ 1 נראו לי כמו חבורה שיצאה לטיול שנתי מפנק במיוחד“, אומר כתב ספורט שסיקר את האולימפיאדה עבור אחד מכלי התקשורת. "רוב העיתונאים הישראלים שנשלחו ללונדון נאבקו על כל שקל בעוד חברינו בערוץ 1 נסעו במכוניות שכורות, לנו בבתי מלון יקרים יותר מאלה של רוב העיתונאים הישראלים, קיבלו שכר על שעות נוספות ונשארו בלונדון על חשבון רשות השידור גם אחרי שגמרו לסקר בשידור חי את תחרויות הספורט“.
ויורם ארבל. ארבל נשלח ללונדון מטעם רשות השידור
חלק מהכתבים והפרשנים נהנו משהות ארוכה במיוחד בלונדון. יעל ארד, שנשלחה ללונדון כפרשנית ג‘ודו, משה גרטל ששידר מבריכת השחייה וליאן וילדאו ששידר את תחרויות השיט, נשארו בלונדון גם אחרי שהשידורים הישירים שלהם הסתיימו.
"הם סיימו לשדר די מהר אבל חזרו הביתה רק עם תום האולימפיאדה“, אומר אדם הבקיא בהתנהלות של הערוץ הראשון. "מדהים שבתקופה כה קשה לתקשורת, ערוץ ציבורי מממן שהות בלונדון במשך למעלה משבוע נוסף לפרשנים ולעיתונאים“. רשות השידור מוסרת בתגובה ש“הפרשנים המשיכו לתת שירות למערכת בנושאים הקשורים למשחקים בראיונות, סיכומים וכתיבה לאתר האינטרנט של הרשות“.
עבור חלק מהכתבים והפרשנים, כמו משה גרטל, מדובר בשהות מפנקת במיוחד. בעוד רוב כלי התקשורת הישראלים השתדלו לחסוך ושלחו את העיתונאים שלהם ללון בבתי מלון לא יקרים במיוחד בסכום של כ-130 ליש“ט ללילה, גרטל התאכסן במלון סטרנד, לא רחוק מכיכר טרפלגר, בסכום של למעלה מ-200- ללילה.
תגובת רשות השידור: "בחירת המלון לא הייתה תלויה ברשות השידור. הרשות ביקשה מלון בדרגת שלושה כוכבים, והטיפול בהזמנה נעשה דרך איגוד השידור האירופי. ואז ניתן היה לבחור בין שלושה מלונות ונבחר המלון הזול מבין השלושה“.
מלבד בית מלון יוקרתי, רשות השידור אף דאגה לתנאי נסיעה משופרים לעובדיה. מארגני האולימפיאדה עשו רבות כדי שעיתונאים יוכלו להגיע לאתרי התחרויות במהירות, ביעילות ובחינם. עיתונאים נסעו במהלך 16 ימי האולימפיאדה בחינם בתחבורה הציבורית בתוך לונדון.
לאתרים מחוץ ללונדון הוכנה רשת של תחבורה יעילה, אף היא בחינם. שאטלים פעלו 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, במרווחי זמן קבועים שנועדו לאפשר לעיתונאים להגיע לכל תחרות בכל אתר מחוץ ללונדון. בשאטלים הוקצה מקום מיוחד לציוד של הצלמים. נקודת היציאה הייתה בכיכר ראסל, מקום מרכזי ונוח לגישה.
כדי להימנע מפקקי תנועה ולעודד את צוותי התקשורת להשתמש בשירותי התחבורה האולימפיים, מארגני האולימפיאדה קידמו ככל יכולתם את השימוש בתחבורה הציבורית ובשאטלים. הנתיב האולימפי המהיר לאצטדיון ולאתרי התחרויות נסגר לרכבים פרטיים, ובמתקני התחרויות לא היו מגרשי חניה. רוב העיתונאים הישראלים אכן השתמשו בתחבורה הציבורית וחסכו לכלי התקשורת שלהם כסף רב. אבל בערוץ הראשון לא הסתפקו במערכת ההיסעים המשוכללת ושכרו שלושה כלי רכב ל-16 ימי האולימפיאדה בסכום של כמה אלפי שקלים.
תגובת רשות השידור: "הרשות שכרה שלושה כלי רכב בדרגה מינימלית עבור שלושה צוותי האי-אן-ג‘י על מנת לכסות את סיקור השתתפות הספורטאים הישראלים במהלך ימי האולימפיאדה. נכון שהיו שאטלים אבל לא לניוד צוותי צילום שלא יכולים להיות תלויים בלוחות זמנים של הסעות כאלו ואחרות“.
למרות המכוניות השכורות שנועדו לאפשר, על פי תגובת הרשות, ניוד מהיר ויעיל, חלק מהשדרים כלל לא הגיע לאתרי התחרויות אלא שידרו ממרכז השידור בלונדון, נתון שהפחית את הצורך בהפקה יקרה. ובכל זאת, מלבד הכתבים והפרשנים נסעו ללונדון גם זליג רבינוביץ, העוזר של יוני מנחם, מנכ“ל רשות השידור, המפיק יונתן קנלר ושני עורכים של מחלקת הספורט, מאיר בר וטובי גאני.
"לא ידוע לנו על הפקה טלוויזיונית קטנה או גדולה ללא עבודתו של מפיק האמון על תאומים, קשרי חוץ ולוגיסטיקה, על אחת כמה וכמה כשמדובר בשידור בסדר גודל כזה“, אומרים ברשות השידור.
לשיא האבסורד הגיעה הרשות כששלחה ללונדון את פרשן הכדורגל דני נוימן. נוימן שידר את המשחקים מאולפן מקומי ולא מהאצטדיון. עמית הורסקי נשלח ללונדון כדי לכסות את שידורי הכדורגל, הכדורסל, הכדורעף והכדורמים, אבל שידר פעמים ספורות מאתרי הספורט, ורוב השידורים בהנחייתו היו ממרכז הבקרה בלונדון. "לא מובן למה עיתונאים נשלחו ללונדון אם הם שידרו ממרכז הבקרה. את זה אפשר לעשות גם מירושלים, לא צריך לטוס עד לונדון“, אומר עיתונאי ספורט.
תגובת רשות השידור: "רובם המוחלט של השידורים נעשה מעמדות השידור באצטדיונים. אתלטיקה קלה, שחייה, התעמלות, התעמלות אמנותית, ג‘ודו, משחקי כדורסל, טקסי פתיחה ונעילה ושיט. רק חלק קטן מהשידורים נעשה ממרכז השידור כפי שעשרות שדרים מרחבי העולם שידרו כחלק מדפוס עבודה מוכר וקבוע, מהסיבה הפשוטה שאי אפשר לשכור עמדות שידור בכל מקום, מפני שהעלויות גבוהות מדי ולא מוצדקות. עמית הורסקי שידר גם מהאצטדיונים ולא רק ממרכז השידור. מעבר לכך, צריך שדר אחד לפחות שיהיה זמין בזמן אמת לכל צרה בסיקור אירוע ספורט בסדר גודל שכזה“.
למרות התנאים המפנקים, ובניגוד למה שמקובל בכלי תקשורת מסחריים, רבים מהעובדים שנשלחו ללונדון קיבלו עבור עבודתם תשלום עבור שעות נוספות. "שעות נוספות משולמות בהתאם לביצוע בפועל, וזה לא משנה אם עובדים בארץ או בחוץ לארץ“, נמסר מרשות השידור.
ואחרי כל הפינוקים הצליחו בערוץ הראשון להקדיח את התבשיל כשלא שידרו את הניצחון ההיסטורי של צמד הטניסאים אנדי רם ויוני ארליך על רוג‘ר פדרר וסטניסלס ואווינקה, שהיו אלופי אולימפיאדת בייג‘ינג. שינוי מקום המגרש מנע את השידור, הסבירו בערוץ הראשון.
לכל אורך שידורי האולימפיאדה קיבלו שליחי הערוץ באופן קשה את הביקורות, עד כדי כך שיורם ארבל לא התאפק וביום האחרון תקף בשידור חי עיתונאי שמתח עליו ביקורת וכינה אותו "כתב ספורט מתוסכל, פעלולן של מילים שמתעסק בהסתלבטות ובנבירה בזבל“.
תקציב רשות השידור ל-2012 מגיע לכמיליארד שקל, כרבע מתוכו מממן הציבור באופן ישיר על ידי אגרת הטלוויזיה בסכום של 369 שקל לשנה. שאר הסכום, כ730- מיליון שקל, מגיע ממשרד האוצר. רשות השידור, אם כן, היא גוף שתקציבו ממומן למעשה כולו על ידי הציבור הישראלי.
בזבוזים ונהנתנות במהלך 16 ימי האולימפיאדה מקוממים במיוחד מאחר והם נלקחו מתוך כיסיהם של משלמי המסים בישראל. למרות זאת לא אהבו ברשות השידור את השאלות שהוצגו להם במסגרת הכתבה הזאת. "חבל שהעיתון נופל בפח של גורמים אינטרסנטיים בתוך רשות השידור המעוניינים להכפיש את אנשי מחלקת הספורט שעשו עבודה מקצועית, נאמנה והביאו לשידור מוצלח ביותר של האולימפיאדה“, מסרה הדוברת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם