שדים מן העבר: מכבי פותחת עונה
המשחק האמיתי של מכבי ת"א הוא מול ההיסטוריה של המועדון, ואת ההתמודדות הזאת היא מתחילה מעמדת נחיתות משמעותית. השאלה היא מה יקרה כשיפנימו זאת אוהדיה
הבעיה הראשונה קשורה למרכיב הכישרון. קבוצות גדולות באירופה נבנות סביב שלושה מרכיבים התקפיים מרכזיים - יכולת אחד על אחד, משחק עם הגב לסל וקליעה מבחוץ. מכבי של העונה שעברה נהנתה מעוגנים בכל אחד מהתחומים הללו: פארמר ולאחר מכן לנגפורד סיפקו את היצירתיות, שחורציאניטיס משך תשומת לב מההגנה בצבע, ובלו צלף. כל אחד מהשחקנים הללו הפחיד את ההגנות גם בימים פחות טובים - ובמקרה של סופו, היו כאלה לרוב.
אם להסתמך על משחקי האימון, אין במכבי של השנה אף אופציה רצינית שיכולה לקבל את הכדור לשתי נקודות בטוחות ברחבה. הנחיתות בצבע תורגש כבר הערב, מול סוללת הגבוהים של מלאגה, שעליה נמנים שלושה מעשרת החוסמים הטובים ביותר ביורוליג בעונה שעברה - גיסט, ואסקס ופרוביץ'.
בגזרת האחד על אחד, השחקן המאיים היחיד הוא דייויד לוגאן, והקליעה תלויה בין השאר בשיגיונותיו של ניק קיינר מדלי, שמצטייר כשחקן פחות טוב ופחות מגוון מבלו, שהפך בשנים האחרונות למפלצת של שמירה על גבוהים וריבאונד. אין דרך לטשטש זאת: מכבי נחלשה.
אימון מכבי ת''א. נחלשה
אתר מכבי ת''א
הבעיה השנייה, והחמורה יותר, קשורה לכריזמה. לאורך 12 השנים האחרונות הצליחה מכבי ת"א להעביר את המכביזם מליגיון זרים למשנהו באמצעות חוט מקשר כלשהו: פעם אלו היו השלשות הקריטיות של שארפ, אחר כך הסלים המטורפים של בלו ובתווך הווינריות של שחקנים כמקדונלד, האפמן, פארקר, שאראס ופארגו. חלקם, חשוב לציין, הגיעו עם רזומה לא מרשים בהרבה משל ריקי היקמן, למשל. עם זאת, הקבוצה הנוכחית מצטיירת כרגע כנטולת פוטנציאל דומה, פרט אולי לשלשות הקסם של לוגאן
מול חיפה ואשדוד והיהירות של פניני בדקות המעטות שהוא מבלה על המגרש.
הסיבה לסגל הבעייתי שבנתה מכבי כפולה: היא מסרבת להוציא סכומי עתק גם כשמסתמן שבניית הקבוצה לא עלתה יפה; מעבר לכך, השחקנים נבחרו כמעט ללא מעורבותו של דייויד בלאט. השלטון החדש, בראשות דני פדרמן, מביט קדימה, לעידן חדש של ניהול קר ושפיות תקציבית. מכבי, כך נדמה, הפנימה שאינה מסוגלת להתחרות בסטנדרטים הגבוהים מההיסטוריה שלה. השאלה היא מה יקרה כשיפנימו זאת אוהדיה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם