שכונה ותקווה: פותחים את עונת הכדורסל
בהעדר טיפול השורש שהכדורסל הישראלי כל כך זקוק לו, בכל זאת יש כמה סיבות לצפות לליגה. ירושלים, הפועל ת"א והצעירים למשל
פתח פער בלתי מחיק מהליגה. דייויד בלאט AFP
התחרותיות נמצאת בשפל בשנתיים האחרונות, מאז חזר דייויד בלאט למכבי ת"א; הקבוצות האחרות שלקחו אליפות, חולון וגלבוע/גליל, נענשו באובדן כל כוכביהן; מצב הישראלים רע כל כך עד שמשה מזרחי, שעונתו הטובה האחרונה היתה קצת אחרי שעלה מהנוער של חולון, חותם בגיל 32 על חוזה שמן בסגנית האלופה.
קבוצת האוהדים של הפועל ת"א, ששבה העונה לליגת העל, לא נאלצה להדוף התנפלות של ספונסרים ומעמידה סגל נטול יומרות; הפתרונות שהונהגו כדי לשפר את מצב התחרותיות ומצב הישראלים - הפיינל פור והחוק הרוסי - לא הועילו בדבר; וחמור מכל, העניין הציבורי מחוץ למכבי ת"א שואף לאפס. נאמר זאת בעדינות: אם ערוץ הספורט היה מחליט לוותר על הליגה, ספק אם היה נתקל במחאה ציבורית עיקשת.
מצב חירום דורש תגובה הולמת. לו היינו תמימים, כלומר לולא היינו ישראלים, אפשר היה לצפות לישיבות של ראשי הקבוצות לתוך הלילה, למאמנים שרצים לחפש כשרונות במגרשים פתוחים ולשחקנים שזורקים 500 פעם ביום. אלא שהכדורסל הישראלי מתנהל כמו מרבית מקומות העבודה בעידן השוק החופשי - כל גורם חושב אך ורק על טובתו, וליתר דיוק על הישרדותו הכלכלית.
שימור האשליה
כך למשל, ניתן היה לחשוב שחברי הנהלת מכבי אשדוד מטעם ראש העירייה יביטו בהשתאות על התהליך שעברה קבוצתם בשנים האחרונות: המנהל המקצועי שי האוזמן בנה סגל שהתקדם ממרכז הטבלה בעונת הבכורה לגמר הפלייאוף בעונה השנייה, תוך שהוא מביא זרים מצוינים, מחיה את הקריירה של מאיר טפירו ומסדר לנבחרת מתאזרח נהדר. במקום להמשיך את ההתקדמות, הם הראו לו את הדלת, סתם כי לא בירך אותם בשלום לבבי מדי יום.
כך, למשל, יכולים היו מאמני הליגה להתאסף יום אחד ולהחליט שחייבים לסגור את הפער ההולך ומתעצם בין הכדורסל שמשחקים בישראל לבין שאר העולם. הכדורסל ההתקפי בליגה מורכב מחיקוי דהוי של מה שפיני גרשון שיחק עד לפני כמה שנים - הרבה פיק'נ'רול, רק עם שחקנים פחות מוכשרים מוויצ'יץ' ושאראס - בעוד הכדורסל ההגנתי בדרך כלל נסוג, נרפה ורווי בשטיקים.
למרות זאת, גם העונה כמעט אף מאמן לא טרח להחתים שחקן שעולה על 2.03 מ,' ולא רק בגלל התקציבים הנמוכים, והחמישיות יורכבו ברובן משלושה גארדים ושני פורוורדים נמוכים. זה מה שצריך כדי לשרוד בליגת העל, אבל הכדורסל הזה לא רלוונטי בשום ליגה רצינית באירופה.
בהיעדר טיפול שורש שיביא לשינוי בטווח ארוך, ניתן אולי להתנחם בטווח הקצר: התקווה שהפועל ירושלים המוכשרת תצליח להתחבר לכדי קבוצה שתתחרה באמת במכבי; החזרה של הדרבי והנוכחות של ארז אדלשטיין, שחסר כל כך לליגה; והציפיה להתפתחות ולדקות משחק לצעירים המוכשרים, כמו אור סולומון ושון דאוסן מראשל"צ.
כל מה שחברי הכת התמהונית של אוהדי הכדורסל הישראלי צריכים זה מישהו שיסייע להם לשמר במשך כמה חודשים את האשליה שיש כאן ליגה אמיתית.
הכת התימהונית רק רוצה כדורסל טוב. אוהדי הפועל ירושלים
צילום: דני מרון
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם