כל כך ניינטיז: ליגת הכדורסל ברטרו
העונה הקרובה מזכירה במובנים רבים את הליגה הישראלית לפני 20 שנה, ולמען האמת זה ממש לא רע. עם שידרוג של האולמות, הרגשה יותר נעימה להגיע, ישראלים מבטיחים וזרים צעירים, אולי נצליח לבנות כאן משהו שיחזיר לנו את השמחה שהיתה פעם. בהצלחה
אם זוכרים שאז קבוצות שאינן מכבי ת"א הביאו שחקני NBA מוכחים כמו ת'רדקיל, ספנסר, בנקס ותומפסון, ואת סדרות הפלייאוף המצוינות והיריבויות הלוהטות, זה לא כל כך רע. אבל גם אם לא נוכל לנסוע אחורה במנהרת הזמן, יש כמה סיבות להיות אופטימיים בתחילת העונה.
ברד ליף וגליל עליון. הזכייה שגרמה לנו להאמין בכדורסל הישראלי צילום: עדי אבישי
הבשורה הראשונה של העונה היא אולם רוממה בחיפה. זה בדיוק הבית שקבוצות ישראליות צריכות: מספיק גדול ועדיין אינטימי, חדיש ונעים לצפייה ושידור. בשנים הקרובות אמורים להצטרף אליו הארנה בירושלים, האולם החדש בחולון והאולם המובטח של הפועל ת"א, ולהגשים סוף סוף את מה שכולם יודעים - אם תיבנו את זה, הם יבואו.
המשימה של קברניטי הקבוצות האלה תהיה למלא את האולמות, בתחילה בכרטיסים זולים ומבצעים ובהדרגה ביותר ויותר כסף. זה המפתח הראשון לתחרותיות.
אודי הירש מקווה ליותר תקווה משכונה
את הבשורה השנייה, צריך לקוות, הביאו ליאור אליהו, גיא פניני, יוגב אוחיון ומורן רוט ביום חמישי במלאגה. מעמדם של הישראלים של מכבי ת"א הוא דוגמה מצוינת ליחס הפרדוקסלי של האוהדים, וחלק מהמאמנים והתקשורת, לשחקנים המקומיים: כולם מדברים על זהות והזדהות, אבל בפועל נוטרים לשחקנים הישראלים, מזלזלים בהם ומאשימים אותם בהפסד ובכישלון. אליהו, הלפרין או בורשטיין יכולים לספר לכם לא מעט על היחס הזה.
הצטיינותם של ארבעת הישראלים של מכבי בנצחון היורוליג היפה שלה, והידיעה שהעונה תצטרך הקבוצה להישען עליהם יותר מבעבר, חוברות למציאות של כל הליגה בעונה שעברה: עם ארבעה זרים או חוק רוסי, יכולתם של הישראלים, בדרך כלל רכזי המשחק, היא שקבעה פעמים רבות מי ינצח. יזרעאלי וחג'ג' באשדוד או טפירו ולימונד בירושלים יהיו במעמד דומה גם העונה. וככל שהישראלים
יבלטו יותר, באמת ולא כמס שפתיים, כך טוב לליגה.
ההכרח הוא אבי ההמצאה, והקשיים התקציביים, שגורמים לכך שכל זר מצליח בישראל נחטף לאירופה - לא רק זרי מכבי ת"א שניקנו על ידי קבוצות עשירות ממנה, אלא גם שחקנים כמו טיוס ובריאן רנדל שישחקו העונה ביורוליג - הכריחו את מאמני הליגה לחדש ולהתחדש.
רובם הלכו על זרים צעירים, על פוטנציאל ולא על קבלות, לפי משחקי קדם העונה לא מעטים מהם פגעו. חיפה, אשדוד, אילת וראשון, אם למנות ארבע קבוצות שראיתי, הביאו לכאן זרים שעשויים להלהיב.
וזה בסך הכל מה שאנחנו מבקשים: שיהיה נעים ללכת למשחק, או לראות אותו בטלוויזיה. שנראה על המגרש שחקנים שמתאמצים, מאמנים שמעזים, קהל שמח. אחר כך יבואו אולי גם הדברים האחרים מלפני שנים, כולל פנתינאייקוס באילת, סאבוניס נגד הפועל ת"א והרצליה לוקחת גביע.
הפועל אילת פותחת עונה. יצליחו לשמח את הדרום?
צילום: הפועל אילת
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם