ראשי » ספורט » כדורסל » כדורסל עולמי

קבוצה ביום, סן אנטוניו: נגד השעון

פרויקט פתיחת עונת ה-NBA של nrg מעריב: הספרס השאירו את כל הסגל שהפסיד בגמר המערב לאוקלהומה סיטי, ומקווים שטימי, מאנו וטוני יכולים להושיט יד ולגעת בגביע אחרון

מה מי מו
עונה 46 למועדון הטקסני, לשעבר דאלאס וטקסס צ'פראלס ב-ABA. מאמן: גרג פופוביץ' (בן 63, מאמן בספרס מאז 1996/7, ניצח רק בעונתו הראשונה בפחות מ-60 אחוז ממשחקי העונה הרגילה). בעלים: ראסל הולט. המרוויח הגדול: מאנו ג'ינובילי, 14.1 מיליון דולר.

צבעים: שחור, כסוף ולבן. מקור הכינוי: הצ'פראלס, סוג של רוד-ראנר (ביפ-ביפ!), נקראו כך על שם מועדון לילה בו ישבו מקימי הקבוצה המקומית. עם המעבר לסן אנטוניו, נבחרו הדורבנים בנעליים, ממסורת המערב הפרוע. שלוש מלים על העונה שעברה (מאזן 16:50, ובפלייאוף 0:4 על הג'אז, 0:4 על הקליפרס, 4:2 מול אוק סיטי): ההפתעה היתה מושלמת.

סורוקה סופר את הימים לתחילת העונה, כנסו

שחקני מפתח שנשארו: טים דאנקן, מאנו ג'ינובילי, טוני פארקר, דני גרין, קוואי לאונרד, בוריס דיאו,

טיאגו ספליטר, גארי ניל, סטיבן ג'קסון, דוואן בלייר, מאט בונר, פאטי מילס. רכישות בולטות: ננדו דה קולו (ולנסיה). עזיבות בולטות: אין.

כלום.
נו, ברצינות.

כלום. שום דבר. הידעתם שמתוך 30 קבוצות הליגה, 29 עשו טריידים בפגרה הזו, ואתם קוראים כרגע על היחידה שלא?
נו, יאללה כבר

הלו, אתם קראתם לקטגוריה הזו "מה חדש". תעלו פיסקה אחת למעלה, תראו כמה הסגל השתנה. איפה אתם רואים פה חדש? לננדו דה קולו אתם קוראים חדש? הרי כבר יש להם גארד צרפתי אחד עם חוש להתעלות בקלאץ', אז הביאו עוד אחד והוא כבר קולע סל ניצחון במשחק הכנה. מה? מה חדש פה?

שהם שוב מצליחים להחתים שחקנים על חוזה הרבה יותר נמוך משוויים האמיתי, כמו גרין ודיאו שירוויחו יחד 8.5 מיליון דולר לעונה? שדאנקן שוב מוכיח שמעבר לכל דבר הוא מודל לחיקוי כאדם שמוכן להקריב למען ההצלחה הקבוצתית, כשחתם על הארכת חוזה צנועה של 30 מיליון דולר לשלוש שנים וירוויח העונה פחות מסטיבן ג'קסון? ברצינות, מה חדש? איך אתם רוצים למלא פה עוד 577 מלה? מה, לתת לשחקנים לכתוב יומן "מה עשיתי בחופש הגדול?".

יומני היקר. פעם סיפרו לי ששחקנים בסן אנטוניו יכולים להיפצע מחוץ למגרש רק כאשר ספר פרוזה נסגר להם על היד, או כאשר הטלוויזיה נופלת עליהם בזמן שהם רואים "מבט". לכן, רבה היתה הפתעתי כאשר ישבתי במועדון לילה ולפתע שני זמרי מוזיקת ראפ החלו מתקוטטים ביניהם, וחתיכת זכוכית עפה אליי לעין וכמעט סיימה את חיי.

החתיכה הזו לא פגעה בראייה בסופו של דבר, אבל כן הצליחה לפגוע בהופעתי בלונדון 2012, בה קלעתי בקצת יותר מ-40 אחוז מהשדה ורשמתי יחס של 19 אסיסטים ל-15 איבודים. סיימנו במקום השישי, לא מדליה, לא נורא. הלכנו לשתות ולפי דיווחים באתר רכילות, הוצאנו 20 אלף דולר על אלכוהול וחגגנו עם כדורעפניות מגרמניה (יכול להיות ששיחקתי יותר מדי מול דירק?). אני לא זוכר את העניין הזה. כנראה השמפניה באמת היתה טובה. ובכל מקרה, דיאו שילם. הוא תמיד ידע להיות XL.

מממ... מה שטוני אמר.

יומני היקר. היה לי קיץ מוזר. הייתי באולימפיאדה בלונדון ופתאום פגשתי מישהו מוכר. ניסיתי להיזכר, אבל היו לו משקפיים משונים על העיניים. אחרי המשחק כולם אמרו לי שזה טוני פארקר ושבפעם הראשונה שיחקנו אחד נגד השני. שאלתי למה יש לו משקפיים, אמרו לי שהוא נפצע בעין בגלל קטטה במועדון לילה. חחח. מצחיק. ממש.

אחר כך הגענו רחוק יותר מהנבחרת של המוזר עם המשקפיים, אבל הפסדנו לרוסיה בקרב על הארד ובעוד עיתונאים מהמזרח התיכון קופצים על המאמן של רוסיה (הוא אמריקאי, לא?), ראינו את דור הזהב של הכדורסל הארגנטינאי מסיים, כנראה, את ההופעה האחרונה שלו באולימפיאדה. היה עצוב. לפחות סיימתי עם 19.4 נקודות למשחק בלונדון.

אחר כך סיפרתי בראיון לאתר ההיספאני של ESPN שכשאפרוש, ארצה לתרום מזמני וממרצי לשיפורה של הליגה הארגנטינאית. אבל אני עדיין לא חושב על פרישה. אני רק בן 35. בניו יורק היו קוראים לי "צוציק". טוב, נראה לי שאחזור להתאמן בלכידת עטלפים.

עד היום עשיתי מכדורסל - רק משכורות - משהו כמו 200 מיליון דולר. לא מבין למה כולם עושים ביג דיל מזה שהסכמתי לחתום על 10 מיליון דולר בלבד לעונה. אני די משתעמם מהדיבורים האלה. מה עשיתי בקיץ? קלעתי עם הלוח, סיפרתי סיפורים לנכדים (אין טעם להתכחש - אפילו באחת הבוקסות בשנה שעברה כולם הודו שאני זקן). נעצתי מחטים בבובות וודו של קווין דוראנט ודווייט הווארד. הכל כרגיל.

קודם כל, הידעתם שחמישה מעשרת המובילים בנקודות בלונדון 2012 הם שחקנים של סן אנטוניו (פאטי מילס מאוסטרליה עם 21.5, ג'ינובילי, פארקר) או נבחרו על ידי סן אנטוניו בדראפט (סקולה, ברבוסה)? אח, אין כמו טפיחה מלאת מודעות עצמית וציניות קלה על השכם.

אף אחד לא שם לב אבל כבר חמש שנים לא לקחנו אליפות, ועדיין כולם רואים בנו מודל לחיקוי. זה נחמד. בעונה שעברה כמעט הצלחנו לגנוב אחת - השחקנים שלנו שמחו שיש עונה עם 16 משחקים פחות ושאפשר לנצל את זה שהשיטה מוכרת לכולם, ובפלייאוף כבר עמדנו על 0:10, וטבעתי ביטוי מגניב "איי וונט סאם נסטי", ואז הת'נדר התעוררו ואנחנו עפנו. אגב, הבנתי שהשנה אני צריך לומר "איי וונט סאם פיוז טי", לא? שיהיה.

גם העונה נשחק מהר, ננסה לא לשחוק את הברכיים של טימי ומאנו יותר מדי. קוואי, גרין, דה קולו, ספליטר, בלייר, ג'קסון, ניל, מילס, אפילו קורי ג'וזף, כולם יצטרכו לתרום. לתת עונה רגילה של 60-57 ניצחונות בנוהל, ואז להגיע לפלייאוף ולפנות את הדרך לטימי. אולי הפעם זה יעבוד. היי, העונה נגמרת בשנה אי זוגית, לא? צריך לתת איכשהו הצדקה לשיר הראפ המוזר שכתבו עליי בלבאנט. ואגב, אל תגלו, אבל הבחור בחולצה של אוקספורד קצת הפחיד אותי.

אופטימי: האליפות החמישית היא בדיוק מה שטימי היה צריך כדי לענוד טבעת על כל אצבע, להודיע במסיבת העיתונאים אחרי הגמר על פרישה מכדורסל, ולפתוח בקריירה כפקיד במשרד ממשלתי.

פסימי: ההדחה בסיבוב השני היא בדיוק מה שג'ינובילי היה צריך כדי להבין שאין טעם להמשיך ולסכן את הגוף הכואב והמחובר בסלוטייפ, פעם אחר פעם, כדי להיתקל בקבוצות צעירות או נוצצות ממך. הוא מודיע במסיבת העיתונאים על פרישה מכדורסל, ומתמנה לקומישנר הליגה הארגנטינאית.

הקבוצה שהפכה את האפור למקובל, אופנתי ודבר שאנשים שואפים אליו, עוד הרבה לפני עקרת הבית המשועממת וחובבת יחסי המין היצירתיים. אפילו התלבושת האלטרנטיבית החדשה שלהם מיישרת קו.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...