כבוד אחרון לעמנואל שפר
על אדם בן 89 לא נהוג לקונן ולבכות אלא להיאנח ולהיזכר. אבל בניו של עמנואל שפר בכו עליו. על ראש המשפחה שהעריצו בשל מסלול חייו המפרך, שהתחיל באירופה החרבה של מלחמת העולם השנייה, והמשיך בניסיונו להקים משפחה ולהצדיק את קיומו בעולם
הלווייתו של עמנואל שפר צילום: דני מרון
אבל שפר היה במציאות הכדורגלנית המדכאת של ישראל סמל גדול להצלחה ולהגשמה. אמנם קצרות מועד, אבל כאלה שניתנות לכימות ולהוכחה: רבע גמר טורניר אולימפי, 16 הגדולות בגביע העולם, ארבע זכיות באליפות אסיה עם נבחרת הנוער.
על אדם בן 89 לא נהוג לקונן ולבכות אלא להיאנח ולהיזכר. אבל בניו בכו עליו. על ראש המשפחה שהעריצו בשל מסלול חייו המפרך, שהתחיל באירופה החרבה של מלחמת העולם השנייה, והמשיך בניסיונו לקומם את חייו, להקים משפחה ולהצדיק את קיומו בעולם.
כמעט כל מי שנחשב עמוד תווך בכדורגל הישראלי בא להיפרד אתמול מהאיש ששום דבר לא נחשב קשה בעיניו, או בלתי אפשרי, אחרי מה שראו עיניו בזמן הנאצים. מוטל'ה שפיגלר לקח אותנו לטיול מורשת קרב כשפסענו אל חלקת הקבר. הוא לחש לי באוזן איך שפר סיפר לו על כך שבגיל 13 המטרה שלו בחיים היתה להשיג פת לחם כדי לשרוד את אותו יום. ומרגע שהשיג, הרגיש נינוח למות, לפחות לא רעב.
אף אחד לא רצה להתמודד איתו
כולם עמדו שם בחוץ, מספרים את סיפור חייהם. כיצד שפר הגיח פתאום בסערה, ערבב עבורם את הקלפים וארגן את גורלם מחדש. במוטל'ה בן ה-15 הוא צפה בפעם הראשונה בטורניר של איזור השומרון. ליצחק שום שהיה פליט רוסי רזה וחלש הוא יעץ ב-59' להתחזק ולאכול לפני שיבוא לשחק כדורגל. אחרי עשור הוא הפך אותו לראש הקבוצה בגביע העולם, הכפר-סבאי הראשון.
יוחנן וולך סיפר ששפר העדיף אותו על איצ'ה דרוקר, שהיה מוכשר ממנו בהרבה, כיוון שלא עשה לו בעיות. גם גיורא שפיגל ודוד פרימו היו בעייתיים, אבל מוכשרים וטובים מדי מכדי ששפר יוותר עליהם.
ישראל רוזנבלט, מוותיקי עיתונאי הספורט, שסיקר את הנבחרת בעידן שפר, מאבחן היטב את סיפור העלילה. שפר הוא אמנם סמל שעשה מה שמאמנים ישראלים אחרים לא עשו, אבל כשמדובר באימון קבוצות הוא לא הגיע להישגים משמעותיים. אפילו לא אימן בקבוצות
התל-אביביות שבלטו כל כך באותם ימים.
שפר היה כל כך תובעני, נוקשה ומטיל מורא, שאף אחד לא רצה לקחת סיכון ולהתמודד איתו. הפריבילגיה כמאמן נבחרת, לריב עם שחקן אחד ולהביא לו מחליף מקבוצה אחרת, לא היתה קיימת לו בקבוצות הליגה.
הקבוצה היחידה בה הצליח באמת היתה בני יהודה, עם מהלל וגרונדמן. הנה מהלל עומד מולי, העתקו של הארי בלפונטה, וכך גם היה כינויו אז. הוא אומר לי עכשיו שעד היום הוא סוטר לעצמו כל בוקר על כך שצלצל לשפר והודיע לו שהוא מוותר על הנסיעה למכסיקו בגלל שהיו לו בבית שני ילדים קטנים.
כמו השאלה הבלתי פתורה האם בן גוריון ובגין היו מצליחים להיבחר היום לראשות הממשלה, כך די ברור ששפר לא היה יכול לשרוד היום בכדורגל הישראלי המוותר. העובדה שגם אחרי הצלחתו המטאורית אתוס האימון שלו לא נשמר ולא הועבר לדורות הבאים, מדברת בעד עצמה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם