הבלתי נשכחים: הגרמניות פשוט מדליקות
האימרה החביבה של גארי ליניקר על גרמניה הפכה השבוע לרלוונטית יותר. רק שהרובוטים היו לבני אדם. שמחים ועל הדרך מנצחים. ואגב: זה עוד לא גמור. וגם: מה אפשר להמשיך ללמוד ממיץ', יורדי ואוסקר
עלה להם הגרמניה, לבאיירן ולדורטמונד. גרמניה החדשה. תוססת ומדליקה, מהירה ומרשימה. מעולם, אבל מעולם, לא האמנתי שגרמנים יכולים לשחק כדורגל שכזה תוך 24 שעות. 1:8 על שתי הקבוצות המובילות והעשירות והיהירות בעולם. תנסו למצוא הבדלים בגישה של באיירן מול ברצלונה לעומת דורטמונד נגד ריאל מדריד. תתקשו מאוד. למעשה זה בלתי אפשרי.
שתי קבוצות שמשחקות בדקה ה-80 באותו קצב בו הן משחקות בדקה השמינית. מושלם, ולכן לא אנושי. גם ריאל וגם ברסה יודעת ללחוץ על היריב. זה חלק מכוחן. לעובדה שאת הלחץ הזה בדרך לחטיפת הכדור מבצעים כוכבים מהדרג הראשון בעולם יש חשיבות פסיכולוגית וטכנית עצומה. מי לא ישקשק מול האפשרות שצ'אבי, אינייסטה ואוזיל יחטפו ממך כדור ותוך שניות ינצלו את הכישורים הטכניים העילאיים שלהם לאיום על השער שלך. כאשר גם מסי ורונאלדו בסביבה, הפחד הופך לסיוט וההפסד לעניין של זמן קצר.
באיירן ודורטמונד ניצלו את פילוסופיית המשחק הזו, על ההבדלים בין ברסה לריאל, על חשבונם של וילאנובה ומוריניו. זו היתה יממה בלתי נשכחת. כל מי שמאס בדיקטטורה הספרדית חגג. כשאתה עושה את זה עם תצוגות כדורגל מהסוגה העילית כמו ה-0:4 של מילאן על אותה ברצלונה באתונה 1994, המהפך של יונייטד בדקות הסיום מול באיירן בברצלונה 1999, המהפך של לה קורוניה ב-2004 על מילאן שניצחה 1:4 בסאן סירו אבל הפסידה בגומלין 4:0, ה-0:4 של ברצלונה על באיירן ברבע גמר הצ'מפיונס 2009, אתה יכול לחזור ולהתענג על כדורגל. ולא להשתעמם מעוד טיקה טקה, שעבור מי שלא מתחבר אליו, הופך לסתם פקה-פקה.
יש באמתחתי מספיק הוכחות שהמשפט ההוא שלפיו כדורגל משחקים 90 דקות ובסופו מנצחים הגרמנים מופרך לחלוטין. היו מספיק משחקים שבהם שיחקו כדורגל 90 דקות והגרמנים הפסידו או הובסו אחרי 20 דקות ראשונות, או שמטו ניצחון בשתי הדקות האחרונות. והמשפט ההוא של גארי ליניקר, אגב, לא רצה להחמיא לגרמנים; הוא רצה ללעוג להם ובעיקר להפחיד מפניהם.
זה לא כדורגל, זו מכונה. הם לא שחקנים, הם רובוטים. עם הקונוטציות המצמררות הנלוות. ולכן נדמה לי שדווקא היום, האימרה החביבה של ליניקר אחרי שאנגליה הפסידה לגרמניה בחצי גמר המונדיאל של 1990, קצת יותר רלוונטית. בוודאי שהיא יותר עדכנית. הרובוטים היו לבני אדם. שמחים, עליזים ועל הדרך גם מנצחים.
ועדיין, מצטער, זה לא נגמר. נאמנים עלי דבריו של מוישיק מאירי, היחידי בארץ שבאמת יודע ומכיר כדורגל גרמני, ומי שמאזין לפרשנויות שלו בזמן שידורי הליגה הגרמנית בצ'רלטון, מבין במה ובמי מדובר, שצריך להמתין לגומלין. שגם אם הגרמניות ישחקו בגמר, זה לא יהיה קל ופשוט. מאירי, המאמן המיתולוגי של נבחרת הנוער, הוא לא היחידי שעדיין ממתין לשבוע הבא. כך חושבים גם ברוש, אנצ'לוטי, ותתפלאו, גם יופ היינקס ויורגן קלופ. מי יותר שבירה? דורטמונד. גם בגלל שער החוץ של רונאלדו וגם כי באיירן יותר קבוצה ופחות ספונטנית. זה אמור להיות גמר כל גרמני עם אפשרות לבאיירן נגד ריאל.
אביו של מסי יכול להגיד שהבן שלו לא שיחק פצוע נגד באיירן, ולנו מותר יהיה לפקפק. זה היה המשחק החלש ביותר של בנו בבוגרים של ברסה. מסי לא יכול לשחק כל כך גרוע אלא אם הוא פצוע. לא צריך להיות הרופא של מסי כדי לקבוע זאת.
למסי מותר להיות חלש ונרפה אחת לעשר שנים. גם במשחק כל כך חשוב כמו ביום שלישי האחרון. אבל מסי שלא רץ ולא מכדרר ולא מנסה? זה לא בלקסיקון ולא בתרבות המשחק שלו. מישהו כאן טעה בגדול. החל ברופא, דרך וילאנובה וכלה במסי עצמו. מי שרצו להרוויח משהו מעצם נוכחתו של מסי באליאנץ ארינה, נותר עם סיכוי קלוש להפיק ממנו משהו בוומבלי.
אני בשלי: לפני שבועות רבים נכתב כאן משהו בעניינו של פפ גווארדיולה. תהיתי מה יש לו להגיע לבוואריה אחרי שבאיירן תזכה באליפות, בגביע ובצ'מפיונס. ומה ייוותר לו, לפפ, לעשות בקבוצה שנכון להיום ובעיקר לשבוע זה, היא הטובה בעולם? מה יש לשפר בבאיירן? ומה מותרו של פפ על יופ? הלו, אחינועם? אולי תגידי לפפ משהו בעניין? מה להגיד לפפ חברי כאח לי? אולי כי מה שהיה טוב ויפה ומתאים בינואר, כבר לא רלוונטי בסוף אפריל ותחילת מאי.
ברכות למכבי ת"א על האליפות ה-20. אליפות ראויה, ופה ושם אף יפה. את המחמאות לשרשרת הניהולית והמקצועית הזרה, שכמובן אחראית להישג הנאה, מיצינו בשבועות האחרונים. אלא שצריך להעמיד דברים על דיוקם ובעיקר להכניסם לפרופורציות המתאימות. הצוות הזר והמכובד לא ביצע כאן דבר שלא הכרנו בכדורגל הישראלי. גולדהאר, קרויף ואוסקר הם לא המהפכה, הם רק הכרוניקה.
אפשר לחשוב שאין כאן דוגמאות לניהול שפוי ואינטליגנטי. שחר, צ'יזיק ועוזי מור, למשל. איזי שירצקי כמשל. ומה היה רע בניהול של מוישיק תאומים את הפועל ת"א בזמנו? אפילו לוני הרציקוביץ' זכה כאן באליפות וגם הגיע לשלב הבתים בצ'מפיונס. לקח לו כמה שנים טובות, אבל בסוף גם מכבי של לוני חגגה אליפות בר"ג לעיני 35 אלף צופים.
בקיצור, יפה להחמיא, לרומם ולפאר זרים שעשו עבודה נאותה, אבל לא צריך להגזים. בעיקר לא להיות דביק. עושה רושם שגולדהאר, קרויף ואוסקר לא מסתדרים עם התופעות הללו וגם לא מכירים סוג כזה של חנפנות.
הנה נקודה ראויה מאוד לציון בהתנהלות של מיץ', יורדי ואוסקר: הם נותרו ענייניים אחרי האליפות. לא העליבו, לא התנשאו ואפילו לא עקצו. בוודאי שלא לכלכו. מקצוענים גדולים וג'נטלמנים אמיתיים.
ח"כ עדי קול מ"יש עתיד" מנסחת בימים אלו הצעת חוק שלפיו אסור יהיה לעשן במגרשי הכדורגל בארץ. עכשיו לא נותר אלא להמתין לח"כ מהבית היהודי (אורי אורבך, נניח) שינסח הצעת חוק שלפיה יהיה סוף סוף מותר להתחיל ולשחק כדורגל במגרשי הכדורגל בארץ.
נער הייתי, פרשנתי וכתבתי וראיינתי מכל הערים וכל האיצטדיונים בעולם. אתמול חזרתי להתרגש כמו ילד קטן. על הקו היה שגריר ישראל ברומא לשעבר, גדעון מאיר, שבישר לי על בואם היום לישראל של צ'זארה פראנדלי ואנטוניו קבריני. החסרתי פעימה.
פראנדלי הוא לא רק מאמן ענק שהוביל את איטליה לגמר היורו למרות תקופת שפל של הכדורגל האיטלקי; פראנדלי הוא אחד שוויתר על מיליונים רק כדי להיות לצד רעייתו בתקופת מחלתה הקשה, שלא לדבר על החשש שמא לא יוכל לחזור לאמן ברמות שאליהן היה רגיל. כשפראנדלי מגיע היום למגרשים לאורך המגף, באי רועים פרטיים, או סתם כשהוא נכנס למסעדה או הולך ברחוב, הוא זוכה לכבוד מלכים. מריעים לו וקמים לכבודו. כי ככה יעשה לאיש שלפני שהוא מאמן הוא קודם כל בן אדם.
קבריני? אלוף עולם, אלוף אירופה, אלוף איטליה. המגן השמאלי של יובה והסקוואדרה אזורה במונדיאל 1982. כדי להבין ולמי שלא כל כך מעורה: יש פרשנים שעדיין מתעקשים שקבריני היה גדול ממאלדיני. לא להאמין, נכון? זה הרי בלתי אפשרי. שתי אגדות כדורגל איטלקי היום בישראל. כאילו נחתו כאן מיכאלאנג'לו ולאונרדו דה וינצ'י. HONORM.
אקו"ם