בין כדורגל לפוליטיקה: למה גרמניה קוטלת את ספרד
ניצחון הקבוצות הגרמניות על הענקיות הספרדיות הוא הישג סמלי. בעוד ספרד נכשלה בבניית כלכלה יציבה, גרמניה שולטת שוב ביבשת
שתי הקבוצות הטובות בגרמניה, ביירן ודורטמונד, הנחיתו "נוק-אאוט" לשתי הקבוצות הטובות בספרד, ריאל מדריד וברצלונה, שאחת מהן לפחות נחשבת או נחשבה עד השבוע שעבר לטובה בעולם. במשחקי הגומלין, על פי ניסיון העבר וההיגיון, התמונה תהיה שונה, אבל ביומיים האלה הכותרות לא דיברו על כדורגל אלא על מלחמת עולם, או לפחות מלחמת אירופה, שבה כזכור החלו מלחמות העולם של המאה הקודמת: גרמניה גברה על ספרד שמונה אחת, והצהירה על חילוף משמרות בכדורגל העולמי.
ההצהרות על מותו של הכדורגל הספרדי מוגזמות ללא ספק, ולצד משחקי השבוע מצפה באופק מבחן המונדיאל של השנה הבאה. ברצלונה וריאל הן מעצמות של יוקרה, מסורת וכסף גדול ויש להן כלים להתאושש מהמשבר, גם אם ההתאוששות תידחה לעונות הבאות. אבל האירוע חשף שוב את יחסי הגומלין בין הכדורגל והפוליטיקה העולמית, ובעיקר זו האירופית.
אי אפשר היה שלא לחשוב אחרי שני ההפסדים האלה על שתי מדינות הענק: גרמניה וספרד. הראשונה נחלצה משברי התקופה הנאצית שכמעט פוררה אותה לאבק, אימצה באופן מרשים את הרוח הדמוקרטית, חברה לחלק ממנה שנשלט 45 שנה על ידי הגוש הקומוניסטי, ושולטת היום בדרך מעוררת השתאות במשבר האירופי. ספרד נפרדה מהמשטר הפאשיסטי של פרנקו באיחור רב, נכשלה בבניית כלכלה יציבה ולא השלימה את האיחוד בין חלקיה השונים.
התבוסה הכפולה זכתה על כן למעמד סמלי: גרמניה שוב שולטת באירופה, גם אם הפעם באמצעים מעוררי אהדה. למעשה, אין מדובר רק בשני גורמים השלובים זה בזה: כדורגל ופוליטיקה, אלא בשלושה: כדורגל, פוליטיקה וכלכלה. הביטוי המרכזי לשילוש הזה הוא מה שאירע לכדורגל במדינות הגוש הסובייטי, ובעיקר רוסיה.
המשטר הסובייטי השקיע בספורט בכלל ובכדורגל בפרט השקעה אדירה ותפס אותם כמרכיב במלחמה הבין גושית. כאשר התפרקו המשטרים האלה כבניין קלפים, התפוגגו במקביל המוטיבציה האסטרטגית והתמיכה הכלכלית. מדינת ענק כרוסיה אינה מסוגלת עד היום לייצר נבחרת או קבוצות שהן מעבר לדרג הבינוני. כך קרה גם למעצמת הספורט יוגוסלביה לאחר שהתפרקה.
ראוי לציין שיש בתבוסה הכפולה אירוניה מסוימת. אוהדי ביירן ודורטמונד מזוהים לא רק כגרמנים אלא גם, ואולי בעיקר, כאזרחי בוואריה מול אזרחי פרוסיה. אוהדי ריאל וברצלונה מזהים עצמם קודם כל כספרדים מול קטלונים. גם כאן יש פרדוקס: איחוד אירופה הגביר דווקא את הנטיות לאוטונומיה של קבוצות מיעוט אתניות, לא רק בספרד.
אם תמשיך הכלכלה הספרדית לשקוע, והתביעות לאוטונומיה יגברו ואולי אפילו יביאו לפירוקה, קשה לראות איך לא ייפגע הכדורגל הספרדי. ברצלונה היא אולי סמל הגאווה של הקטלונים, אבל מדינת קטלוניה קטנה תתקשה להוציא מתוכה קבוצת פאר מובילה, גם אם שמה ברצלונה. ירידה, ולו חלקית במעמדן של ריאל וברצלונה עלולה לייצר כדור שלג של בריחת השקעות, הבנויות על כך שהיום שתי הקבוצות הן מותג בינלאומי.
אלה האוהדים את הכדורגל כתרבות, כאמנות ספורט וכדרמה מתמשכת, צריכים להתפלל היום לא רק לבריאות הברך של מסי או למצב הרוח של רונלדו, אלא לכך שספרד תרפא את חולייה הכלכליים, ושאירופה כולה לא תהפוך שוב הדום לרגליה של גרמניה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם