העזיבה של גרסיה חייבת להדאיג את אלירן עטר
העונה הבאה היתה יכולה לספק הוכחות לגבי יכולותיו של אוסקר, שבחר לעזוב לפני המבחן האמיתי. מדוע החלוץ של מכבי עלול למצוא את עצמו כשחקן מחליף בעונה הבאה. וגם: זמנו של קלופ עוד יגיע, בינתיים הגביע צריך ללכת להיינקס
אז מה ניקח איתנו אחרי האוסקר? לא הרבה. יש אליפות והיו שיטה ודרך, וזה דווקא הרבה בכדורגל שלנו, אבל סביר להניח שבעונה כמו זו שהסתיימה, גם מאמן אחר, זר או מקומי, היה עושה שימוש נכון בכסף של גולדהאר בדרך למטרה שעליה היה אחראי יורדי קרויף.
אם כבר, העונה הבאה היתה יכולה לספק הוכחות לגבי יכולותיו של אוסקר. עם ההתארגנות של מכבי חיפה, ההבטחות של רן בן שמעון וכמובן הצ'מפיונס ליג, זה כבר סיפור אחר. כאן כבר אוסקר צריך היה להתמודד מול אתגרים שלפחות על הנייר נראים ונשמעים לא פשוטים.
לאף אחד אין באמת מושג מדוע עזב אוסקר. האמת? בעולם המקצועני של היום, השמים הפתוחים ופנקסי הצ'קים הכמעט בלתי מוגבלים של בעלי קבוצות באירופה עושים את שלהם. יכול באמת להיות שאוסקר ובני משפחתו לא התחברו למדינת ישראל (מפתיע ומעניין שאף אחד לא שאל אותו לדעתו על החומוס שלנו, כאילו שזה באמת מעניין מישהו), ושהמצב הביטחוני השפיע על רעייתו של המאמן הקטאלוני, שהשפיעה על בעלה לעזוב.
ובכן, כל אלה פחות חשובים. העובדה היא שאוסקר החליט לוותר על האפשרות של הגעה לשלב הבתים בצ'מפיונס, וכנראה גם על גידול משמעותי בשכרו. הוא לא היה עושה זאת אלמלא היו לו כמה אופציות לאימון קבוצות גדולות יותר. כנראה מועדון קטן בספרד או באנגליה.
אנחנו נהנה כאן לעקוב אחרי הקריירה המתפתחת שלו. היא עשויה להצליח בגדול אבל גם עלולה להיות שברירית ומקרטעת. מה שהיה טוב לישראל ולמכבי עלול לא להספיק לקבוצות שכל מטרתן היא הישרדות או סתם סיום עונה ללא תואר, או לפחות השתתפות באחד מגביעי אירופה. בכל מקרה, הפוטנציאל קיים. פחות בגלל הכדורגל ויותר, הרבה יותר, בגלל אישיותו של אוסקר. הוא איש עבודה והוא ענייני. בוודאי שלא כוחני. במקומות מסוימים כמו אוסאסונה, אולי ברייטון, זה כנראה מה שמחפשים. ולא פחות חשוב בימינו: אוסקר יודע לבחור מאמני כושר. זה עשוי לעזור לו רבות בעתיד. אם קרויף לא ירדם וחואן טוריחו יישאר במכבי, עבודתו של המאמן הבא שהוא יחתים תהיה הרבה יותר קלה.
אגב קרויף: כמעט כל הדברים שנכתבו כאן על אוסקר תקפים גם לגביו. בעיקר לגבי חובת ההוכחה ומבחן התוצאה. קודם כל בבחירת המאמן הבא, שאגב לא חייב להיות בעל תכונות אופי זהות לאלו של אוסקר. הוא יכול להיות קולני יותר, ומותר לו לחייך קצת יותר. אחרת לא נצליח להתמודד עם השאלות האוויליות שאיתן אוסקר נאלץ להתמודד בכל מסיבת עיתונאים כמו'מדוע אתה לא מחייך', ' אולי תתחיל לחייך' ו' מותר לך כבר לחייך'. כאילו שאוסקר הובא לכאן על תקן צ'רלי צ'פלין, והשואלים הם בכלל דני קיי'ס למיניהם וסוגיהם, ולא כתבים אפרוריים שכנראה בגללם נמחק חיוכו של המאמן הבלתי מתמסר.
היות והמטרות של העונה הבאה אמורות להיות נשגבות יותר, בעיקר בגלל הצ'מפיונס, מבחנו של קרויף יהיה קשה יותר. בעיקר בבחירת הזרים, אבל גם מי מהישראלים אמור להישאר ומי לעזוב. אלירן עטר, על פי קולות מהמעגל הראשון במכבי, לא יכול להיות רגוע. אם תימצא לו קבוצה באירופה, הוא יימכר ללא רגשות אשמה. בעיקר כי הוא לא חלוץ נטו, וגם משום שהוא מרבה להשתעשע עם הכדור באזורי סרק (אזורי הבולשיט, על פי אברם גרנט).
על פי אותו גורם, מה שהספיק לליגה שלנו לא יספיק בעונה הבאה, ובוודאי שלא למשחקים באירופה. על פי אותה השקפת עולם, שהיא נטו מקצועית, עטר עלול למצוא את עצמו כשחקן מחליף בעונה הבאה. וגם עם נושא כאוב זה יצטרך קרויף להתמודד, למרות שבן שיחי חושב שקרויף עצמו הוא האחראי לנקודת המבט המעניינת לגבי מלך השערים שלו ושל הליגה כולה.
אצל אלי טביב אתה אף פעם לא יודע. עד שזה לא חתום, זה לא נגמר. אני לא מאמין למילה שלו. אבל גם אם כן, גם אם טביב יהיה בסופו של המו"מ המעיק והמתיש הבעלים של בית"ר ירושלים, אין לאוהדי בית"ר על מה לצהול. הם הרי לא מקבלים אוהד בית"ר, אלא אופורטוניסט וציניקן להחריד שהיה בעלים של הקבוצה השנואה ביותר עליהם.
אז נכון, במצבה הכלכלי הקשה של בית"ר, מה להם כי ילינו. וגם אם קופת שרצים מעטרת את עברו, בכל זאת שיבוא הטביב. כאמור, אם יבוא. רק שייקחו בחשבון שטביב זה לא גולדהאר, שחר, ג'קי, איזי ואלונה. טביב הוא טביב. סוג של עסקן ספורט משנות ה-50, רק עם חשבון בנק שאפשר לו להרוס את הפועל כפ"ס, לחבל בהפועל ת"א והופ, הוא בבית"ר. שלוש קבוצות שרק בגין מצבן הכלכלי האנוש הוא הצליח להשתלט עליהן.
למקומות מתוקנים אין לו סיכוי להגיע. מישהו מדמיין לעצמו אפשרות שטביב יהיה בעלי מכבי חיפה או מכבי ת"א? ב"ש? אשדוד? לעולם לא. טביב מגיע למקומות שזקוקים אך ורק לכספו. שאין שם הרבה ברירות. כי לאף אחד אין עניין באישיותו הקלושה או בתרבות הניהול המזרח תיכונית שאליה נחשפנו בשנים בהן הוא מטרטר את כולנו.
מצד שני, גם מבקריו הגדולים ביותר חייבים לקחת בחשבון כי לטביב יש היום עדת מעריצים ולהקת מעודדים במקומות רבים. טביב לא אחראי להם והוא לא מנהל אותם ולכן הם עושים זאת בכישרון רב. כאילו הם דיברו על שחר ולא על מי שגם בגללו יש רבים שמדירים את רגלם מהמגרשים.
באיירן מינכן נגד בורוסיה דורטמונד זו תעודת כבוד לא רק לכדורגל הגרמני אלא לכדורגל העולמי. זהו כדורגל של בשורה חדשה. של ניהול אחר שהקדים את זמנם של האנגלים, בוודאי של האיטלקים, אבל שגם הצליח להתמודד עם השליטה הספרדית הכמעט מוחלטת. מותר בהחלט לראות ביורגן קלינסמן את אחד מאבות המהפכה, עם אותו כדורגל מרענן ואטרקטיבי של נבחרת גרמניה במונדיאל 2006. אבל קלינסמן אחד לא היה מספיק אם בגרמניה כולה, לא רק במינכן ובדורטמונד, לא היו מאמצים את הדרך החדשה.
והגרמנים, כמו גרמנים, הלכו עם זה עד הסוף. הבונדסליגה היא להיט היסטרי. לכדורגלנים מכל העולם, לספונסרים שרוצים להיות שותפים להצלחה ולחגיגה, וכמובן לאוהדים שמקבלים בכל סוף שבוע הצגה שמתחילה שעתיים לפני השריקה למשחקים ומסתיימת אל תוך הלילה עם תוכניות ספורט מסוגה עילית, כי למחרת הרי לא עובדים. גמר הצ'מפיונס מחר בוומבלי הוא הפרס הגדול לכדורגל הגרמני על שנים של מחשבה מקורית ויוזמה חופשית, שמגובה בקהילה מקומית תומכת ולא מלחיצה.
מי תניף מחר גביע? שקול עם עדיפות לבאיירן. דורטמונד נהדרת אבל מאוד ספונטנית. פחות מחושבת. באיירן מושלמת. זה לא חייב להספיק כי הפנטזיה של קלופ עשויה לעשות את שלה. זו לא התחמקות, אלה עובדות מקצועיות מוכחות. מי אני רוצה שיזכה? באיירן. בגלל יופ היינקס. מגיע לו. שלחתי לגליאני מייל עם הרעיון להחתים את היינקס במקום אלגרי. עדיין לא קיבלתי תשובה. לגבי קלופ, זמנו עוד יגיע. הוא גם צעיר וגם מוכשר עד השמים.
כמו כן, הייתי רוצה לראות את גווארדיולה מתמודד עם מצב בו הוא מאמן קבוצה שזוכה בכל התארים האפשריים. אם הוא כזה גאון, הנה ההזדמנות להוכיח זאת קבל העם הבווארי והקטאלוני, כאשר שאר העולם משקיף מהצד בהנאה רבה. חלק כדי לקבל הוכחות מהגאון, והחלק האחר כדי לקבל הוכחות שהגאון גם הוא רק בשר ודם.
אקו"ם