חם, מתחמם: אריק שיבק עדיין לא מוצא פתרונות
משחק ההתקפה אינו מגובש. הגבוהים הם סימן שאלה. ושיבק ממתין להלפרין המנהיג. אחרי הפסד 74-73 לגיאורגיה באילת, הנבחרת ממשיכה לחפש פתרונות
לפחות על הנייר, כל נייר, אליפות אירופה שתיפתח בעוד שבוע ויום בסלובניה אמורה להיות אחת היותר נוחות בשנים האחרונות. אחרי שבשנים קודמות פתיחת האירוע לחלכאי ונדכאי היבשת סיבכה את הנבחרת, שהגרילה מהדרגים הנמוכים נבחרות כמו מונטנגרו ובריטניה, שערכן היה גבוה בהרבה ממיקומן בהיררכיה, הפעם תנאי הפתיחה, לפחות בגזרת היריבות, התיישרו עם אריק שיבק.
מראש, לאליפות פוסט אולימפית נוהגים להתייצב פחות כרישי על. בציוות היריבות הנוכחי מדובר במשחק אחר לחלוטין. החל מגרמניה ללא דירק נוביצקי (וכריס קיימן), ועד בריטניה ללא לואל דנג ושות'.
ואכן, לאורך ההכנה התוצאות של היריבות בהחלט יכולות להרגיע, עם בעיה אחת - גרמניה, בריטניה ואוקראינה יכולות להתעודד באופן דומה מחודש ההכנה של נבחרת ישראל. מגמה שלא השתנתה באופן קיצוני גם אתמול, אחרי הפסד נוסף במשחקי ההכנה. הפעם 74-73 לגיאורגיה באילת.
לא, לתוצאה אין משמעות. גם לא לספירת ההפסדים. אתמול שוב אפשר היה לדבר על אי אלו דקות טובות יותר, על חזרה מפיגור בפתיחת המשחק ומעבר ליתרון לאורך רוב המחצית השנייה.
על רגעים מוצלחים בהגנה. על שמונה אסיסטים של יוגב אוחיון, ואולי יותר חשוב, על שבעה ריבאונדים שלו. על רבע רביעי אקטיבי (אולי אפילו טיפה יותר מדי, ברמת בחירת הזריקות) של יותם הלפרין, רק שנכון לעכשיו מסתמן שגם הבעיות עדיין כאן.
שמונה ימים לפני שיפגשו את בריטניה, בידיעה שבשום תסריט אסור למצמץ, נבחרת ישראל עדיין מחפשת משחק התקפה עם התחלה, אמצע וסוף. עדיין סובלת מאחוזי קליעה איומים מחוץ לקשת (2 מ-7 של הלפרין, 2 מ-8 של עמרי כספי).
עדיין מאבדת ריכוז, ומיד אחריו יתרון נוח. עדיין מנסה להבין מה קורה לקבלת ההחלטות בזמן אמת, ולתהות איך שוב מפסידים משחק צמוד. וזה בלי לדבר על בעיות הגבוהים, רק שהן לא כל כך תלויות בשיבק.
בכל סיטואציה אחרת, בכל עמדה אחרת, סביר להניח שהמאמן היה מוותר מזמן. מעשית, אלכס טיוס לא היה חלק מההכנה של הנבחרת. הוא שותף דקות חסרות משמעות במשחק האימון הראשון.
מאז הוא פצוע. רק שעל טיוס מאוד קשה לוותר. תשאלו את גיורגי שרמאדיני, הסנטר של גיאורגיה, שהמשחק אתמול מחק לו את כל הטראומה הישראלית שהצטברה מהשירות הקצר במכבי ת"א.
בצר לו, שיבק מייצר רכבת סנטרים. אתמול זה התחיל ביניב גרין, שפתח בחמישייה והועלם, ארבע דקות אחרי ששרמאדיני יצא לטיול. צ'ורביץ' קיבל שמונה דקות, עם קוז'יקרו ניסו 12 ועם אלישי כדיר קצת יותר.
כולם יחד שאבו שלושה כדורים חוזרים בהגנה ושישה בסך הכל. כאמור, פחות מאוחיון אחד. גם שש נקודות עם הגב לסל מכל ועידת הסנטרים לא בהכרח תספיק. היום, אחרי עוד בדיקה רפואית, מקווים בנבחרת לתשובה יותר מושכלת באשר לסיכויי ההחלמה של טיוס.
אם לבעיית הגבוהים התרגלנו מזמן, שיבק צריך יותר גם מהגארדים שלו. בעיקר מהלפרין. אוחיון, גם אם לא תמיד יציב, כבר מנסה. הלפרין, עד הרבע האחרון, שוב גרם לצופה בשורה הרביעית לשכוח שהוא שם. מזמן הוא אמר, ובצדק, שצריך להפסיק לצפות ממנו להפוך לעודד קטש. הוא לא יהיה עודד קטש.
לשיבק (ולעוזרו קטש) אין בעיה עם זה. אבל הם כן צריכים אותו לאורך זמן הלפרין של קמפיינים קודמים. הוא כבר היה שם. כבר עשה את ההתאמות והעמיס את הנבחרת על הכתפיים. עכשיו נשאר לשחזר, כי גם בלי להיות קטש, לא ייתכן שהשחקן המשמעותי הוותיק והמנוסה בסגל כמעט ולא יתערב בנעשה במשך שלושת רבעי משחק.
אז בא הרבע האחרון. כספי ישב על הספסל. ברקע שיבק ממשיך להסביר מה תפקידו בכוח. הרבה מתנדבים לאסוף נקודות לא היו בהרכב, והלפרין לקח פיקוד ונראה מצוין. אמנם כמו שקורה במקרים כאלה, כשמצטברת תחושה שמצפים ממך ליזום, כשאתה שומע את הרחש המוכר אחרי עוד שלשה פנויה שוויתרת עליה לטובת כספי, לפעמים קשה לחשב את עצמת הפיצוי.
אז אולי היו שם שתי שלשות שנזרקו בכוח, ואפשר היה לוותר עליהן. שיבק, מן הסתם, יחתום גם עליהן לאורך זמן. רק שיזרוק.
עשר דקות, אפס נקודות וזריקה אחת לא תמיד מעבירים נאמנה את כל הסיפור. במקרה של ניצן חנוכי אתמול, הרבה יותר רלוונטי להסתכל מדד הפלוס מינוס שלו (6). הנתון הכי גבוה בנבחרת. לא במקרה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם