צמד הבי"תים: ב"ש ובית"ר, יש מקום לאופטימיות
סביר להניח שהשער של ברדה ממסירה של מאסטר שף בוזגלו יהיה מרכיב נכבד בתפריט של אלישע העונה. אצל הירושלמים, לא פעם עדיפים כישרונות שרעבים להרכב ולמשחק על פני שמות וכוכבים שמחוייבים רק לחשבון הבנק ולפריזורה
אי אפשר לטעות ביוליה גלושקו. מדובר בזן מיוחד של ספורטאית שכנראה עדיין לא אמרה את המילה האחרונה. שמינית הגמר של אליפות הארה"ב שפספסה ברגע האחרון היא רק תחילת הדרך למחוזות גבוהים הרבה יותר בטניס העולמי.
אתמול התבקשתי לדרג את מי שאני חושב שצריכים להשלים את העשירייה הראשונה של הספורטאים הישראלים בכל הזמנים, בעקבות בחירתי בטל ברודי כגדול מכולם. אז במלוא הענווה והצניעות ובסדר הזה: אסתר רוט שחמורוב, מיקי ברקוביץ', יוסי בניון, תני כהן מינץ, מוטל'ה שפיגלר, שלמה גליקשטיין, גל פרידמן, דוד בר נצר (כדורעפן הפועל המעפיל, 9 פעמים אלוף ישראל) ואריק זאבי.
נ.ב. גלושקו עוד תתברג בעשירייה.
ברור שלא צריך להיסחף, אבל אי אפשר שלא. זה מתחיל בקהל של ב"ש שמזכיר נשכחות ועל הדרך גם מחזיר עטרה ליושנה. היציעים המרכזיים מלאים וזה היה די מרגש. עכשיו נותר למלא גם את היציעים שמאחורי השערים, כדי להוסיף ניחוח אירופי שאליו התרגלו ברדה ובוזגלו, ולו הם ראויים גם היום.
וב"ש גם משחקת כדורגל די מסקרן. את הקבוצה המפוזרת והאימפוטנטית הופך אלישע לוי לקבוצת עומק. השליטה במרכז המגרש מובנית ולא מקרית. לגל אראל ולקובי ודג'אני חלק נכבד בשינוי. המטרה שלהם ברורה: ברדה ודובב גבאי.
כך משחקים כדורגל מודרני. עם קשרים שהם אול אראונד ופנטזיסט אולטימטיבי כבוזגלו, שאין שני לו במסירה האחרונה. סביר להניח שהשער של ברדה ממסירה של מאסטר שף בוזגלו יהיה מרכיב נכבד בתפריט של אלישע העונה.
הפועל ת"א היא קבוצה שלומפרית. חסרת דרך וכיוון. שחקנים מסוגה עילית שבקושי מחברים שני פסים. לא נעים לראות קשרים מנוסים ומוכשרים במיוחד כמו גורדנה ואבוטבול נכנסים למשולשים של שחקני ב"ש שדי ביזו אותם רק כי אף אחד מחבריהם לא הצטרף לניסיון הלחץ שארגנו.
שלושה משחקני המפתח, דני עמוס, איתי שכטר ועומר דמארי, פשוט לא בכושר. לא פוגעים. השער הראשון של ב"ש הוא באשמתו הישירה של עמוס. את הנגיחה היחסית חלשה, מול עיניו של עמוס, גם שוער הנוער של הפועל, ביום בינוני, אמור היה לעצור. על דמארי ושכטר אין הרבה מה להוסיף. מביך עד כמה הם לא באים לידי ביטוי. זו לא רק היכולת הפושרת של השניים.
זו בעיקר העובדה שלהפועל אין שיטת משחק ברורה, אין קישור שמפגין נוכחות ואין מי שיפעיל אותם. כאשר אתה מצרף את ההגנה שהיא בדיחה, לא נותר אלא לתהות מה עושים שם בחודורוב. מתאמנים, מפטפטים או שמא בעיקר מתפלספים.
לא משחק גדול של בית"ר, רק ניצול מקסימלי של מצבים. אבל יש מקום לאופטימיות. לא פעם עדיפים כישרונות שרעבים להרכב ולמשחק על פני שמות וכוכבים שמחוייבים רק לחשבון הבנק ולפריזורה. קחו את קפילוטו כמשל. הוא דוגמא קלאסית לרכש נבון ומוצלח. בלם שלא קיבל את ההכרה שלה הוא ראוי ובכיכר חשובה כמו בית"ר הוא לא יוותר על ההזדמנות להוכיח שהוא מתאים וראוי. בדיוק כמו דור מלול.
גם בגזרה המקומית יש לבית"ר מה להציע. אלי דסה, שי חדד וכמובן הכישרון הענק אופיר קריאף. אם נרגעתם משתי הטעויות של אריאל הרוש מהשבוע שעבר אפשר להוסיף גם אותו כמובן לרשימה.
זו לא קבוצה לאליפות, בית"ר. זו קבוצה לעונת מעבר סבירה ואף למעלה מכך. אלא אם כן אלי טביב יפתיע עם רכש של שני חלוצים כמו, למשל, דמארי ושכטר, שבהפועל הם הולכים לאיבוד ובטדי הם יכולים לפרוח. רעיון, לא?
אקו"ם