אייל ברקוביץ': "הצלתי את הפועל מפשיטת רגל"
כולם עולים על הכוונת של אייל ברקוביץ'. "מצאתי קבוצה על סף קריסה טוטאלית: משכורות מנופחות, כפל תפקידים, אבטלה סמויה, מה לא". "עוד אהיה מאמן הנבחרת". "לעולם לא אחזור להיות פרשן". "כבר 25 שנים שאני הכוכב הכי גדול פה". ויש עוד
"אמרתי לו, 'יענקל'ה שלום'. הוא שאל מייד, 'מי זה?' אמרתי: 'זה שאתה הכי לא יכול לסבול בעולם'. שוב אני שומע אותו ממלמל: 'מי זה?' חזרתי שוב על אותו משפט. ואז הוא אומר: 'מי זה, אייל ברקוביץ'?' אתה מבין אותו? איזה יענקל'ה זה".
עוד נחזור לשיחה הזאת. אבל אין ספק שהיא מסמלת את אייל ברקוביץ' החדש. זה שיודע לריב עם כל העולם, אבל גם להיות מאוד פרגמטי כשצריך. זה שלא מפסיק להפתיע את עולם הכדורגל בתפקידים שונים ומגוונים, כמו פרשן טלוויזיה או מגיש תוכנית ספורט ברדיו. או מנהל ספורטיבי של הפועל ת"א.
זאת היתה הפתעת הקיץ. "הקוסם", שנחשב בעיני רבים לגדול שחקני ישראל בכל הזמנים, הוא ולא אחר, מונה למנג'ר של הפועל. האיש שלבש ירוק בחיפה והרבה כחול־לבן בנבחרת, עשה קריירה מפוארת בחו"ל וסיים בצהוב־כחול של מכבי ת"א - הפך לאדום.
"זאת היתה הצלה בשבילי, כי המצב כבר היה בלתי נסבל. עבדתי שבע שנים בתקשורת, ובשלוש־ארבע השנים האחרונות איבדתי את זה לגמרי. זה שיעמם אותי, לא היה לי שום ריגוש. אין בזה עשייה, יש בזה הרבה רכילות.
"לפני כמה ימים ישבתי עם חבר ואמרתי לו, אני לא מאמין שעבדתי שם. נראה לי הזוי, כל הקטע הזה לפרשן דברים מבחוץ בלי לדעת באמת מה קורה בפנים. לא אחזור לשם יותר. מעט מאוד אנשים ידעו, אבל חיפשתי כל הזמן משהו אחר. לא יכולתי כבר לראות את עצמי על המסך או לשמוע אותי ברדיו. ידעתי שאם תבוא ההצעה המתאימה, אני אקפוץ על זה".
והיו הצעות?
"עד הפועל ת"א קיבלתי 15 פניות לאמן קבוצות בליגת העל. מבית"ר ירושלים, דרך נתניה ורעננה, ורבות אחרות. את כולן דחיתי, כי חיכיתי לנבחרת.
"באמצע מאי או משהו כזה, פנו אלי שני אנשים, אחד חבר שלי ואחד אבא של ילד שמשחק בהפועל, וביקשו שאני אבוא לנהל מקצועית את מחלקת הנוער. נפגשתי עם עידו חג'ג' (שהיה מבעלי הפועל ת"א עם חיים רמון; ע"נ), ואחרי כמה שיחות הוא אמר לי: 'למה שלא תבוא לנהל כבר את כל המועדון?' היתה לי גם פגישה עם רמון, שאמר לי שלפני שהביא את רן בן שמעון כמאמן, הוא רצה לפנות אלי.
"עידו שאל אותי כמה כסף אני רוצה. אמרתי לו, 'כמו שאני מקבל ברדיו'. אחרי דקה וחצי סגרתי איתו. אני מרוויח פה פחות משהרווחתי כשעבדתי כפרשן. אני לא מרוויח חצי מיליון יורו, כמו המקביל שלי במכבי ת"א (ג'ורדי קרויף; ע"נ) או כמו סטנוייביץ', המאמן של מכבי חיפה. בכלל, אני חושב שצריך להגביל את שכר המאמנים ל־150-100 אלף דולר לעונה".
ואז אתה מגיע להפועל, ומה אתה מוצא?
"קבוצה על סף פשיטת רגל אמיתית. על סף קריסה טוטאלית. אם לא הייתי מגיע לפני חמישה חודשים ועושה את כל הצעדים שעשיתי, הקבוצה היתה עכשיו בפשיטת רגל. בנו פה תקציב הוצאות של 50 מיליון שקל עם הכנסות של 20 מיליון. הבנתי מייד שככה אי אפשר להמשיך, צריך לעשות סדר במועדון הזה.בדקתי את חשבונות הבנק. ראיתי שבכל חודש יוצאים 5-4 מיליון שקלים. היום יוצאים רק 2.5-1.5 מיליון.
"אני אגיד לך מה קרה כאן. חיים רמון לקח את הקבוצה מאהבה, הוא רצה לעשות רק טוב, והוא עשה טעות אחת יותר מדי: שהוא חתם כאן. כולם הבטיחו לו הבטחות. כולם ברחו לו. הוא מאוד פגוע מזה, ולא בא יותר למשחקים שלנו. כמה שאני מנסה לשכנע אותו, זה לא עוזר. הוא לא מעורב מקצועית ולא בא לאימונים, אבל דאג לנו בבקרה התקציבית ומשלם בזמן. השאירו אותו לבד במערכה הזאת.
"לא עברו כמה שבועות, וגם חג'ג', שהיה אמור להכניס הרבה כסף, החליט לעזוב. הכל נכנס לסחרור ענק. אנשים נכנסו לדאון. חיים רמון היה על הפנים, כי עידו היה האיש החזק במועדון, שהיה אמור להיות השותף הבכיר שלו. נפגשתי עם רמון, אמרתי לו: 'תשאיר לי הכל. אני אטפל בכל'. חיים הסתכל עלי ואמר לי: 'זה בדיוק מה שרציתי להגיד לך - קח, תנהל הכל'".
מאיפה אתה יודע לנהל קבוצת כדורגל?
ברקוביץ' פוער עיניים גדולות. "אני לא מפחד מכלום. הגיע הזמן שאנשים יבינו שכדורגל זה לא חיים ומוות. שייקחו הכל בפרופורציות. יש משפחה ובריאות, והם הרבה יותר חשובים. אני עברתי הכל בכדורגל והאמנתי בעצמי. ידעתי שאעבוד קשה ושזה יצליח.
"כשהתחלתי בהפועל, דבר אחד היה לי ברור: אני לא מביא שקל מהבית. נשבעתי לילדים שלי שדבר כזה לא יקרה לעולם.
"התחלתי לטפל בכל האגפים והמחלקות. הבאתי ספונסר למחלקת הנוער. החלטתי שמחנה האימונים שלנו יהיה בקיסריה ולא בחו"ל. כולם ביקרו אותי גם על זה. עלה לי 100 אלף שקל במקום חצי מיליון. בכסף שחסכתי הבאתי עוד ארבעה שחקנים.
"היו פה משכורות מנופחות, כפל תפקידים, מה לא. היתה אבטלה סמויה. גיליתי שיש לקבוצה שני רופאים, מעסה, פיזיותרפיסט ופסיכולוג, שעולים למועדון מיליון וחצי שקל. השארתי רק רופא אחד, והפסיכולוג הלך הביתה. אני הפסיכולוג של השחקנים. אני לא מאמין בתפקיד הזה בקבוצת כדורגל. במהלך הזה חסכתי מאות אלפי שקלים. אם רוצים לנהל מועדון כדורגל כמו שצריך, צריך לעשות לדברים האלה סוף. אני אומר לך, עשיתי מהלימון לימונדה".
ואז הלכת אל הלחם והחמאה, משכורות שחקנים.
"השחקנים שלנו גברים. הם עשו קיצוץ מאסיבי. יש כאלה שהורידו 20 אחוז מהמשכורת. יש לי שחקנים שמקבלים 7,000 שקל לחודש. יש כמה שבתמורה לקיצוץ שלהם הארכתי להם את החוזה.
"אני מוציא 12 מיליון שקל על שכר שחקנים. מכבי ת"א 60 מיליון. אתה מבין את זה? ערן זהבי ועדן בן בסט ממכבי שווים את כל תקציב השחקנים שלי. ככה גם יוסי בניון ואידריסו ממכבי חיפה. היום המצב שלנו בסדר. אנחנו שורדים. אנחנו בעונה דיאטטית, ובגלל זה אני אומר שפלייאוף עליון יהיה הישג גדול".
ועדיין אין שקט. בימים האחרונים התפוצצה מכירת הקבוצה לאיש העסקים ראסל גלבוט.
"פנה אלי חבר, ויחד עם עו"ד אלי כהן הם אמרו לי שיש להם משקיע רציני. הפגשתי אותם עם חיים רמון. בכלל לא רציתי לדעת מי המשקיע, כדי שלא יגידו שאני הדלפתי את השם שלו".
רצית שזה יצליח? בעלים חדש אולי ירצה הנהלה חדשה.
"מאוד רציתי שזה יצליח, וממש לא מפחיד אותי שיבוא בעלים חדש ויגיד שהוא לא רוצה אותי כאן. לא רוצה, לא אהיה פה. כל עוד זה תלוי בי, אני אהיה פה עד המחזור האחרון. אני מאוד נהנה מהעבודה כאן".
ברקוביץ' גאה במיוחד בהצלחה שלו למנוע את מעברם של ורמוט ודמארי למכבי ת"א לפני תחילת העונה. "כשהגעתי, החלטתי שמקרה ערן זהבי לא יחזור יותר כל עוד אני כאן. ידעתי עד כמה זה פגע באוהדים שלנו שזהבי חצה את הקווים למכבי. האוהדים שלנו זה הדבר הכי חשוב שיש לנו, וההישג הכי גדול שלי מאז שהגעתי זה שדמארי נשאר כאן בהתחלה (לפני שעבר לאוסטריה וינה; ע"נ) וורמוט עדיין כאן.
"הכי חשוב שהם לא במכבי ת"א. אם הם היו שם היום, זאת היתה מכת מוות למועדון שלנו. הם כבר היו סגורים שם עקרונית. מכבי רצו להחליש אותנו, ולא נתתי לזה יד".
הוא שולף רשימת שחקנים מאחד הקלסרים שמוצבים על השולחן שלו. "תסתכל. אני שומר על הרשימה הזאת. זאת רשימת השחקנים לשנה הזאת, שקיבלתי כשהגעתי. תסתכל, דמארי לא רשום כאן. 5 מיליון שקל היו מתוכננים בתקציב ממכירה של דמארי. ראיתי שלא מצליחים למצוא לו קבוצה בחו"ל, ופתאום התברר לי שעמוס לוזון, שהיתה לו הזכות לנהל על דמארי מו"מ, סגר עם מכבי ודמארי בדרך לשם. לא הסכמתי לזה.
"קראתי לדמארי לשיחה במחנה האימונים שלנו בקיסריה. אחרי השיחה הוספתי לו כסף והשארתי אותו בהפועל. רק שלא ילך למכבי. לא התנגדתי שהוא יהיה בהפועל באר שבע, למשל. בסוף הוא נמכר לחו"ל.
"קרויף שיגע את גילי בסמסים. הוא היה סגור במכבי עקרונית, ואני פוצצתי את העיסקה הזאת. נלחמתי עליו בכל הכוח. הוא שחקן גדול, כישרון על, השחקן הכי טוב שיש להפועל.
"אני אומר לך שאם דמארי היה אצלי עכשיו, ועוד שחקן קישור טוב, ואולי אחד בהגנה - אני מצהיר על אליפות. אפשר לשבור את ההגמוניה של מכבי, זה לא יהיה לָנצח הסיפור הזה. ואני אפתיע אותך: לא הייתי רוצה תקציב של 99 מיליון שקל, כמו שם. מספיק לי גם 40-35 מיליון. אני לא צמא לבזבז סתם כספים לבעלים, ואני לא חושב שצריך להביא שחקן בחצי מיליון יורו.
"אני גם בכלל לא בטוח שהם ייקחו השנה את האליפות. בכדורגל יש דינמיקה אחרת. אם פתאום הם יפסידו שלושה משחקים, הכל יכול להשתנות. כסף הוא לא ערובה להצלחה".
ורמוט יותר טוב מערן זהבי, שכולם עושים ממנו אלוהים?
"לא עושים ממנו אלוהים. הוא שחקן ליגה מעולה, שחקן גדול, הכי טוב בישראל כיום, הביא תארים ואליפויות, ובמספרים הוא יותר טוב מגילי. אבל אני חושב שגילי יותר מוכשר.
"לא הייתי רוצה את זהבי בהפועל. הוא וגילי לא צריכים להיות באותה הקבוצה, ואני מעדיף את גילי. אני גם לא אוהב את השילוב ביניהם בנבחרת, ראינו שהם לא מסתדרים שם ביחד. אני מאמין בהיררכיה, לא בשני קפטנים באותה סירה".
איך אתה מסתדר עם אסי דומב? אמרו בתחילת העונה שזה מתכון לבעיות.
"אז אמרו. עידו חג'ג' הודיע לי כשהגעתי שאסי יהיה המאמן. לא הכרתי אותו עד אז, ואני אומר לך שהוא מאמן מצוין. עד היום לא הערתי לו אפילו פעם אחת. אנחנו מדברים על הכל, כולל ההרכב, ואסי קובע אותו. בדרך כלל, כמו בקבוצות אחרות, תשעה מהשחקנים קבועים בהרכב, אז על השניים הנותרים אנחנו יכולים לדבר.
"אתה צריך לראות אותו באימון, איך הוא מטריף את השחקנים, איזה קצב יש לאימון. אנרגיה מאוד גדולה. אני לא נכנס לו לחדר ההלבשה במחצית ואני לא מתערב בחילופים.
"במה הוא שונה מהמאמן של מכבי או מזה של חיפה? בכלום. אני אומר לך שגם אם הוא מפסיד שבעה משחקים ברצף, הוא נשאר כאן עד סוף העונה, ואם הוא ימשיך כמו שהתחלנו - הוא יכול מבחינתי להישאר כאן לעוד הרבה שנים. הוא עושה עבודה יוצאת מהכלל".
אם הכל נהדר, למה לא סופרים את הפועל? למה כל הזמן מבקרים אתכם ואומרים שהכל מקרי ואין דרך?
"לא סופרים אותנו כי אנחנו בעונה פיננסית עם תקציב נמוך, ואני לא רוצה לשקר ולהגיד סתם שאנחנו רצים לאליפות. כשהיה לי את דמארי אמרתי שאני רוצה שנגמור את העונה במקום השני ולנצח בדרבי. לא שמעתי את הביקורות עלינו, כי מאז שעזבתי את התקשורת אני לא מקשיב אפילו לתוכנית ששידרתי בה ולא לשום דבר אחר".
אז עכשיו אתה אולי יכול להבין את המאמנים שהיו נפגעים מהביקורת שלך כשהיית פרשן.
"כשהייתי פרשן השתדלתי לא לבקר סתם, כשלא צריך. למשל, תמכתי כל הזמן ברן בן שמעון כשהוא היה בהפועל, גם כשכולם ירדו עליו. אבל כן, אני יכול להבין את מי שנפגע, למרות שאני אישית לא נפגע".
ניתקת את כל הקשרים עם עיתונאים?
"אני לא בקשר עם אף אחד בתקשורת עכשיו, חוץ מאופירה אסייג ובעלה, הם כמו משפחה שלי. אני לא צריך שאף אחד ישמור עלי. גם כשהייתי עם אופירה (בתוכנית המשותפת ב־102FM; ע"נ), לא אהבתי שקולגות מתוכניות ומערוצים אחרים היו נגדי.
"אין לי בעיה עם ביקורת מאיש מקצוע רציני, אבל אני אומר לך שכולם מחפשים רק איך לקרוע אותי. אתה יודע למה? כי אני הכוכב הכי גדול שנחת בכדורגל הישראלי, ולא יכולים כאן לראות בן אדם שמצליח. מחפשים לגמור אותו.
"כבר 25 שנים אני הכוכב הכי גדול פה, וכל השנים האלו מנסים לנגח אותי. הרי מה התדמית שהוציאו לי בתקשורת? שאני שחצן? יהיר? שאני עוזב מהר מקומות? תשאל את האנשים בהפועל מה הם חשבו עלי לפני שהגעתי ומה הם קיבלו.
"המשפט שאני הכי אוהב לשמוע בקבוצה זה 'אתה לא מה שחשבנו'. אני קורע כאן את התחת. מגיע בכל בוקר מחיפה אחרי שעות בפקקים ונמצא כאן מ־9 בבוקר ועד מאוחר בערב. תסתובב כאן במועדון. תראה כמה נעים לעבוד כאן היום.
"אנשים הם רעים. אנשים מבקרים כי הם לא יודעים. הם לא רואים את העבודה שאסי עושה, את הסדר החדש במועדון, את הדרך. ברור שהפועל של השנה היא לא קבוצה מושלמת. יש נקודות תורפה. הייתי רוצה שיהיה לי עוד בלם, אבל אין לי כסף בשביל זה. אני גם אגיד לך בצורה ברורה: ההצלחה תהיה של אסי, ואולי גם שלי. הכישלון - אני לוקח את כל האחריות עלי. ממילא יפילו את זה עלי.
"אתה מדבר על דרך? בעיניי דרך זה גם לכבד סמלים של המועדון. הנה, יגאל אנטבי ופיני בלילי, ששיחקו כאן בעבר, כבר עובדים כאן. אנטבי מנהל את מחלקת הנוער, ופיני מאמן החלוצים של מחלקות הנוער והילדים, ואני רוצה להביא גם את משה סיני. אני עוד לא יודע לאיזה תפקיד, אבל מאוד חשוב לי שהוא ישתלב במועדון ויהיה איתנו".
הוא איש של שחור ולבן. אין אמצע. בכל הראיון הוא מדבר בשטף, לפעמים מנופף בידיים, אך התשובות חדות וברורות. כשהוא מדבר על הנבחרת, למשל.
"אני אהיה מאמן הנבחרת. מתישהו זה יקרה. אבל רק כמאמן ראשי. לא מעניין אותי להתחיל מהילדים או מהנוער. חינכתי מספיק ילדים בנשר. אני עושה רק מה שבא לי".
אומרים שאין לך ניסיון.
"נו, באמת. ראיתי מה עשו כאן כל השנים המאמנים עם הניסיון, ומאמנים מחו"ל ומאיפה לא. אני אומר לך שאסי דומב הוא מאמן אדיר. יש לו ניסיון? יש לו את מה שצריך.
"אני לא יכול להיות הסגן של בר כוכבא, או פיני גרשון, שפתאום הפך לעוזר מאמן. אני לא מוכן להיות כמוהו, זה סיפור לא מובן לי. אני יודע להיות רק בטופ.
"הנבחרת בשבילי היא מעל הכל, אבל אני לא מתחנן. רציתי להיות מאמן הנבחרת, חשבתי שאני מתאים לעשות את התפקיד הזה. הנבחרת איבדה את אמון הקהל, ואני הייתי מחזיר אותו. איך? יש לי את הכריזמה לעשות את זה, לסחוף אחריי".
ולגוטמן אין את זה?
"אני לא רוצה להגיב. אני וגוטמן היינו כמו משפחה, הוא חצה קו אדום, ובזה נגמר הסיפור. לעולם לא אשלים איתו בגלל זה. הוא יודע בדיוק מה עשיתי בשבילו בחיים".
הוא מאמן טוב לדעתך?
"הוא מאמן מצוין, ויש בנבחרת שחקנים טובים מאוד. ורמוט, זהבי, דמארי, חמד, טל בן חיים הבלם. גם מרציאנו נהדר".
מה חשבת על המשחק עם קפריסין?
"שהמחצית הראשונה היתה טובה, והשנייה ממש גרועה. אני לא רוצה להיות עכשיו הפרשן של הנבחרת ולהגיד מה היה צריך לעשות שם. אבל אם לא נעלה ליורו, זה יהיה כישלון אדיר".
מה דעתך על התהליך הארוך של בחירת השוער?
"אני מקבל החלטות. בנבחרת יותר קל להחליט, יש לך אפשרויות. לו אני מאמן הנבחרת, הייתי בא ואומר מייד מי יהיה השוער הראשון. אני הייתי מייד הולך על מרציאנו".
היו ידיעות שבהפועל מפחדים על גילי ורמוט, שהוא ייפצע במשחקים של הנבחרת.
"צחקנו על זה במועדון. אני אומר לשחקנים כל הזמן: קודם כל נבחרת. תנו שם את הכל, ואל תפחדו מכלום".
מה חשבת על היחס של גוטמן לבניון?
"יוסי צריך להיות בסגל כשהוא בריא. צריך לכבד אותו ולדעת להיפרד מכוכבים גדולים. הוא צריך לעזוב את הנבחרת רק כשהוא יחליט. אם הייתי המאמן, הוא בטוח היה בסגל, לא בהכרח בהרכב. לא היה קורה לו מה שלי קרה. אני הייתי כוכב באנגליה, ופתאום גרנט לא הזמין אותי לנבחרת. איפה נשמע דבר כזה. לעולם לא אסלח לו על זה. בכל פעם שאני פוגש אותו אני שואל אותו אם הוא רוצה להתנצל, והוא אומר שלא.
"אני יודע בדיוק מה יוסי מרגיש עכשיו בבית, והוא לא מרגיש טוב. מה היה קורה אם היו נפרדים ממנו יפה? לקחו לסגל 30 שחקנים, מה היה קורה אם גם יוסי היה שם? אם למאמן יש יחסי אנוש טובים, הוא יודע לעשות את זה נכון".
ההחלטה של בניון לחזור לשחק פה היתה נכונה?
"לא. הוא היה צריך לפרוש, או לשחק בליגה השנייה באנגליה או בבלגיה ואז לפרוש. טוב לא ייצא מהחזרה שלו לישראל. גם אמרתי לו את זה".
מי שאולי אחראי יותר מכולם לכך שברקוביץ' לא מאמן היום את הנבחרת הוא אבי לוזון, שהיה עד לפני כמה שבועות יו"ר ההתאחדות לכדורגל והוחלף על ידי עופר עיני. ברקוביץ' לא מסתיר את תחושותיו.
"לא האמנתי שאבי לוזון יעזוב את התפקיד, חשבתי שהוא יהיה שם לנצח. טוב שהוא עזב. הוא עשה הרבה דברים טובים לכדורגל, יש לו כוח גדול באירופה. הוא איש של עבודה, לא של דיבורים אלא של מעשים. הבעיה היתה שבתקופה שלו, התדמית של הכדורגל הישראלי ירדה פלאים. הכל התנהל כמו קומבינה.
"בלי קשר, אחרי שתי קדנציות צריך להחליף יו"ר. לדעתי גם המינוי של עופר עיני זה סוג של קומבינה, אבל אני עדיין לא יודע לגבי התפקוד שלו, כי הוא רק התחיל. אני הייתי בוחר באיש מקצוע מתחום הכדורגל, שינהל כאן את הכדורגל. גיורא שפיגל, למשל. הוא מאוד מתאים בעיניי.
"אני גם חושב שמי שצריך לבחור את היו"ר זה השחקנים, בעלי הקבוצות והאוהדים. בקלפי, כמו שבוחרים ראש ממשלה. לא שהעסקנים יבחרו, כי הבחירות האלו הן קומבינה. אני גם חושב שהנבחרת צריכה מנהל מקצועי, שהוא יבחר את המאמן. כמו מה שאני עושה כאן וג'ורדי במכבי.
מה היית משנה בכדורגל הישראלי כדי להבריא אותו?
"צריך לשנות הכל מהיסוד. הייתי מבטל את כל הליגות עד גיל 14-13. רק משחקי ידידות. בלי שופטים, בלי תחרות, בלי לחץ. רק הנאה. ככה זה עובד באנגליה. פה, ילד בן 8 שלא יודע לתת פס, חושב רק על ניצחון והפסד. והוריו יושבים ביציע ולא מפסיקים לקלל את השופטים והמאמנים. כל החינוך כאן לכדורגל, התרבות והכבוד לכוכבים גדולים, לא קיים. צריך ללמד דרך ושיטה ובסיס, לא תוצאה.
"העברתי את משחק הדרבי של קבוצת הנוער שלנו נגד מכבי לבלומפילד. באו 4,000 איש. היתה חגיגה. את מי לא מצאתי שם, ותאמין לי שחיפשתי היטב. את אלי אוחנה ואלון חזן, שמאמנים את הנבחרות הצעירות. מאוד התאכזבתי מזה. זה חלק מהעניין: מאמנים כאלה צריכים לבוא למשחק כזה. יש להם הרי שחקנים שם, לא?"
אילו מאמנים אתה מעריך בכדורגל הישראלי?
"אני מאוד אוהב את רן בן שמעון, למרות שהוא השאיר לי בור לא קטן. אני אוהב את אסי דומב. ברור ששלמה שרף היה מאמן ענק, ולמדתי ממנו המון. היו לו אימונים מדהימים. גם מגוטמן אני מאוד מחזיק".
גרנט?
"אין לי מושג. לא שיחקתי אצלו ולא התאמנתי אצלו. עד היום לא הצלחתי לתהות על קנקנו".
אלי אוחנה מסר בתגובה: "עם כל הכבוד לאייל ברקוביץ', אני לא עובד בהפועל ת"א או במכבי ת"א, ואני לא הולך לראות משחקים לפי הרייטינג, או כאלו שמצולמים בטלוויזיה. להפך, אני מעדיף ללכת לראות משחק נוער אחר באותו הזמן, וכך עשיתי גם הפעם. זה מאפשר לי לראות ארבע קבוצות באותה שבת. המשחק המצולם מוקלט לי ואני צופה בו מאוחר יותר. אני עובד לפי הצרכים שלי".
מההתאחדות לכדורגל נמסר: "מאמן נבחרת נערים ב', אלון חזן, מקפיד לראות מדי שבוע משחקים המתאימים לשנתונים שהוא מאמן. בחירת המשחקים שבהם הוא צופה נעשית לפי הצרכים המקצועיים הדרושים לו, והם חולשים על כל מגרשי הארץ, מהצפון לדרום. חזן מכיר היטב את קבוצות הפועל ומכבי ת"א וצפה בהן פעמים רבות".
הוא מתגורר בחיפה. שם גם התחיל את צעדיו הראשונים בכדורגל. הוא עשה קריירה מוצלחת בחיפה ובחו"ל, ורצה לסיים את הקריירה במכבי חיפה, אבל הבעלים, יענקל'ה שחר, לא רצה. על זה, אומר ברקוביץ', "לא אסלח לו לעולם".
"מאוד נפגעתי ומאוד כעסתי על יענקל'ה, זה היה פצע מאוד גדול עבורי. הוצאתי את חיפה מהלב שלי. אני לא מרגיש כלום כלפי הקבוצה הזאת.
"ולמרות זאת, אחרי הרבה שנים שהייתי ביחסים של און אנד אוף עם שחר, החלטתי לפני כמה שבועות להרים לו טלפון ולשבת איתו. שלא כמו גוטמן, הוא לא חצה קו אדום. הוא לא רצה אותי בחיפה, אבל זאת היתה זכותו. נסעתי אליו למשרד בת"א, והיתה לנו שיחה קשה של שעה וחצי.
"אמרנו הכל אחד לשני, ואני אשאיר את זה בינינו. מאז הייתי אצלו במשרד עוד 20 פעם, כי הבנתי שחשוב לי להיות ביחסי עבודה טובים איתו כשאני בהפועל. הוא עזר לי עם שחקנים ודברים אחרים. באחת הפגישות הוא צחק איתי, 'תעשה סטאז' טוב בהפועל ואז תבוא אלינו'. בעבר הייתי שומע את זה ופוסל מייד. עכשיו לא. דברים משתנים בחיים".
המשפחה שלו, הוא אומר, היא הדבר הכי חשוב בחייו. לפני כשנה שקלו הוא ואשתו טלי (42) לעבור להתגורר באנגליה. "שני הילדים שלי, ליאור (16) ותום (12), משחקים כדורגל. ליאור משחק בקבוצת הנערים של הפועל ת"א, וגם עבר לגור בדירה ששכרתי בשבילו במרכז, הוא גר שם עם עוד שחקן ולומד בחולון. תום משחק בנשר. העדפתי שהם ישחקו באנגליה, כי כאן זה בלתי אפשרי להיות הילדים של אייל ברקוביץ'. זה רק מפריע להם, כל הזמן השוואות לאבא ודברים כאלה. אלה משקולות יותר מדי כבדות.
"נסענו כל המשפחה למנצ'סטר, יש לנו בית שם. הילדים נבחנו חודש בקבוצות הנוער של מנצ'סטר יונייטד, והתקבלו. בסופו של דבר החלטנו להישאר בארץ, בגלל הילדה הגדולה שלי, לי (20). היא חיילת בחיל הים, יש לה עוד שנה בצבא, ולא יכולנו לשאת את זה שנהיה רחוקים ממנה.
"הילדים שלי הם החיים שלי. אני קרוע עליהם, לא זז מהם. כל החלומות הכי גדולים שעוד נשארו לי בחיים הם שהילדים שלי יצליחו. הדבר שהכי מציק לי עכשיו זה שאני לא רואה אותם מספיק, כי אני כל היום בקבוצה. אין לילה שהבת שלי לא מסמסת לי כשהיא יוצאת מהבסיס הביתה, ואז מודיעה לי שהגיעה הביתה, בכל שעה".
מה אתה חושב על טרנד הירידה מהארץ?
"אני חושב שכולם צריכים לחיות כאן, בישראל, ולא לרדת. מה זה הקשקוש הזה על יוקר מחיה. איזה יוקר מחיה יש כאן? רק כאן אפשר לאכול פלאפל או שווארמה או ג'אנק פוד בכמויות. אני מת על זה. מי שרוצה ללכת למסעדה בת"א של 2,000 שקל, שלא יתלונן אחר כך על יוקר המחיה".
סדר היום שלו כמעט רצחני. הוא ישן שש־שבע שעות בלילה, קם בשבע בבוקר ויוצא לת"א במכונית היגואר הלבנה שלו ("אתה רואה, קניתי מיעקב שחר בתקופה שלא דיברנו"). את הקפה הראשון של הבוקר הוא שותה במתחם האימונים של הפועל בוולפסון. אחר כך הוא צופה באימון הבוקר, ובסביבות 12:30 אוכל עם השחקנים ועם צוות המאמנים ארוחת צהריים במועדון. שעות אחר הצהריים מוקדשות לאימוני נבחרות הנוער ולפגישות במשרד.
ברקו התרגל די מהר לצבע האדום. השולחן הקטן בחדר שלו בוולפסון אדום, התריסים אדומים, ויש גם מכונת קפה אדומה שקנה והביא ("אתה לא יודע כמה טוב זה עשה לאנשים פה"). המנג'ר כמעט נבלע בכורסת המנהלים הגדולה שלו, וכל כמה דקות נכנסת אחת המזכירות לחדר, כדי שיחתום לה על טפסים. לכולם ברור היטב מי הבוס.
למה אתה לא עובר עם המשפחה למרכז?
"חשבנו על זה, אבל בכדורגל אתה לא יכול לדעת. פתאום יהיו הפסדים, פתאום בעלים חדשים - ואני לא אהיה כאן" (צוחק).
אתה נהנה מכל העבודה הקשה הזאת?
"תשמע, עשו סקר באנגליה וגילו ש־87 אחוז מאלו שפרשו מכדורגל התמכרו לאלכוהול או לסמים או לבחורות. אני התמכרתי לעבודה ולמשפחה. אבל הטראומה הזאת, שפתאום אתה לא יכול להתאמן, לא יכול להפסיד או לנצח, לא עוברת לעולם. אז אני מעסיק את עצמי כל הזמן, כדי לא לשקוע לתוך זה.
"פגש אותי אתמול איש עסקים. אמר לי, 'אתה אידיוט. מה אתה צריך את העבודה הקשה הזאת, את הריצה המטורפת כל יום לת"א. לך לים, שב בבית, תקרא עיתונים'. אמרתי לו, 'אתה רוצה שאשתגע?'"
מבחינה כלכלית אתה מסודר לכל החיים, לא?
"אני מסודר ואני יכול להפסיק לעבוד ברגע זה. אבל אני חייב להיות עסוק כדי להישאר שמח, בריא, כדי לחיות. אני בסך הכל בן 42, ומתכנן לחיות עוד 40 שנה. מה ייצא לי מלהפסיק לעבוד? עובדים רק בשביל כסף? כשהייתי שחקן אהבתי כסף, היום זה כלום בשבילי. הנה, אמא שלי, שהיתה אחות במקצועה, הפסיקה עכשיו לעבוד, אחרי 40 שנה, ומאוד קשה לה עם זה".
שבת הוא היום הכי קשה שלו בשבוע. "ביום הזה אני נקרע בין שלושה מגרשים. אני לא מפספס אף משחק של הילדים, אז לפעמים אני מתחיל את השבת במשחק של תום בילדים של נשר, אחרי הצהריים נוסע לראות את ליאור משחק עם הפועל, ולפעמים יש גם משחק של הקבוצה הבוגרת בערב. ביום כזה אני נוסע איזה 400 ק"מ, אבל זה מאוד חשוב לי".
אתה מהאבות שיושבים ביציע וצועקים?
"לא, אפילו שלפעמים זה תקוע לי בגרון ומת לצאת. אבא שלי היה צועק. הוא אומר שלא, אבל כל הזמן היה צועק, 'תמסרו לאייל, תמסרו לאייל'. אותי לא תשמע עושה את זה. אני לא יכול להרשות לעצמי, אני משמש דוגמה. אני גם לא מדבר עם הילדים שלי אחרי משחק. נותן להם יום להתקרר, ואז יושב איתם ומנתח מה היה טוב ומה לא. אני כל הזמן מנסה להרגיע אותם, לכוון, להדריך ולחנך שכדורגל זה מרתון וזה קשה וצריך סבלנות. החלום שלי הוא שהם יהיו שחקנים גדולים".
בטלוויזיה הוא רואה רק חדשות וספורט, אין לו זמן וסבלנות לדברים אחרים. על סרט עם האישה אין מה לדבר. "אני לא יכול לראות סרט, יש לי בעיית קשב וריכוז. תמיד היתה לי, כבר מבית הספר, אבל לא לקחתי ריטלין או משהו כזה. זה לא היה אז נפוץ כמו עכשיו.
"הצגות ואירועים המוניים הם ממש לא בשבילי. אני לא יכול לסבול את זה. עושה לי לא טוב, כל החתונות והבר־מצוות והפתיחות של מקום חדש. אני איש של בית, של משפחה. אני אוהב לחזור הביתה. גם לבית קפה אני יוצא מקסימום עם שניים־שלושה אנשים. לא נהנה מההמוניות הזאת".
יש טעויות שאתה מתחרט עליהן? מריבות או סכסוכים גדולים שהיית מעדיף בלעדיהם?
"למי אין ריבים בחיים? עשיתי טעויות שאני מתחרט עליהן. למשל, שעברתי בזמנו לסלטיק וגם שחזרתי לשחק בארץ. על דברים אישיים אני לא מתחרט. אני לא יכול לסבול צבועים ושקרנים, ולפעמים נדמה לי ש־75 אחוז מהאוכלוסייה כאן הם כאלה. אני איש אמיתי. אנשים לא יודעים עד כמה אני רגיש. רק אני יודע, כי אני חי עם הלב שלי. חושבים עלי הרבה פעמים דברים מאוד לא נכונים, אבל אני והמשפחה שלי יודעים את האמת.
"אתה יודע, אני אף פעם לא רב עם הילדים שלי. לא יכול. אני פשוט נותן להם הכל, כל מה שהם רוצים. לפעמים טלי צריכה קצת לאזן אותי, אבל גם אצלי יש חוקים וגבולות".
יש לך חברים מהכדורגל?
"היו לי, היום כבר אין. אמרתי לך, דברים משתנים בחיים".
זה מעציב אותך?
"לא. אני לא מרגיש בודד או משהו. רוב הזמן אני שמח, כמו אמא שלי. היא תמיד שמחה".
אז מה מעציב אותך?
"המלחמה האחרונה גמרה אותי. טלי היתה כל היום בטלוויזיה, אני לא הייתי מסוגל להסתכל. לא יכולתי לסבול את השכול ואת העצב הנורא הזה".
אתה שומר על כושר?
"אני עושה הליכות בחיפה. לפני שנה בערך התעלפתי פעמיים כשעשיתי ספורט, לא יודעים למה. כנראה הגוף שלי לא עומד במאמץ. פעם אחת זה קרה כששיחקתי טניס עם חבר, והביאו לי אמבולנס של טיפול נמרץ וטיפלו בי והעירו אותי, ופעם שנייה כששיחקתי כדורסל בבריכה בדניה. חשבו שם שאני מת, אני לא צוחק. התקהלו איזה מאה אנשים סביבי, וראיתי מחיאות כפיים, אנשים היו שמחים, אייל מת! (צוחק). ואז התעוררתי, ואת מי אני מוצא מעלי, באה לעזור? את סמדר גוטמן, האישה של אלי גוטמן. היא מורה שם, וכשהיא ראתה את זה היא באה מייד".
נו, כבר סיבה לסולחה.
"לא רוצה".
לא בא לך לפעמים לעזוב הכל ולנסוע לגור על אי בודד?
"נו, באמת. עם מי אני אריב שם?"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם