שביל הזהב: אז מכבי חיפה או הפועל ירושלים?
מכבי חיפה כבר כמעט היתה מחוץ לשמינייה הראשונה. הפועל ירושלים מצאה את עצמה על סף הדחה ברבע הגמר. הערב שתיהן מקוות לחגוג עם צלחת האליפות ביד אליהו. מדוע כל קבוצה ראויה או לא ראויה לזכות בתואר? וגם: מה החלק הנסתר של עוזרי המאמנים בהגעה לגמר הפיינל פור?
אם יש מגיע בכדורסל
חיפה: בגלל החשיבה מחוץ לקופסה של הבעלים, בגלל ההזדמנות והאמונה במאמן בשנתו הראשונה, בגלל הצניעות המוגזמת של אותו מאמן, בגלל ההגנה, ההגנה וההגנה, בגלל שילוב מתאזרחים ממכללות מדיוויז3 ן' (וורקמן ודיברתולומיאו,( בגלל הזלזול והלעג שחטף קווין פינקני, בגלל שקבוצה מהמקום השמיני שלוקחת אליפות היא סיפור אמונה עצמית לאלפי ילדים, ובגלל שהעיר כבר נחנקה מקבוצת הכדורגל. אם יש מגיע - וכולנו יודעים שאין - אז מכבי חיפה צריכה להניף צלחת הלילה.
ירושלים: זהו המועדון היחיד היום בכדורסל הישראלי שזכייה באליפות באמת תיקח אותו קדימה. גלבוע/גליל, הפועל חולון, מכבי ראשל"צ ומכבי חיפה - כולן זכו באליפויות מאז שינוי שיטת ההכרעה.
האם אפשר לומר על אחת מהן שהזכייה הזניקה אותה קדימה? גלבוע/גליל הספיקה לרדת ליגה; חולון עמדה על סף פירוק ורק העונה הציגה התאוששות; ראשל"צ ממשיכה לפטר מאמנים בקצב; וחיפה? אירופה לא ממש עושה את זה לג'ף רוזן. השאיפות של ירושלים ברורות ואליפות שנייה בשלוש שנים בוודאי לא תזיק למטרה.
למה לא אני?
חיפה: אם הקבוצה תיקח אליפות רק כדי לקבל דגל שייתלה מתקרת האולם ויאסוף אבק, ולא תיצור המשכיות תחרותית, עדיף שהצלחת תיסע לירושלים.
חיפה חייבת להיאבק ולנסות להשאיר את הישראלים המובילים שלה, שמכבי וירושלים כבר מפתות, לעשות כל מאמץ להשתתף במפעל אירופי, לשקול היטב מה נותן לה מסע משחקים טרום עונתי בארה"ב מעבר למטרות שופוני ופוגע בה בזירה המקומית בתחילת העונה.
אחרת נדע סופית שמדובר בקבוצה בדלנית נטולת מטרות ארוכות טווח, שאוספת צלחת שתתמלא בכתמי שמפניה אך תישאר ריקה מתוכן.
ירושלים: שנתחיל? חוסר הכבוד לליגה, ההתקפה האיטית והמייסרת, אי השימוש המשווע באמארה סטודמאייר, הזלזול בישראלים (רוזפלט הפך מאחד הגבוהים הטובים בליגה לנער מגבות) וכן - גם השת"פ עם מכבי ת"א בדרישות הדרקוניות בישיבות מינהלת הליגה, כמו הגדלת מספר הזרים לשישה.
חיפה: לאורך הקריירה שלו בתור גבוה מוביל בכדורסל הישראלי תומר שטיינהאואר לא יצר מגע כמו בעונה הנוכחית בעמדת עוזר המאמן. עם צעד ראשון איטי ויעיל, קפץ מהספסל, חיבק את עופר רחימי וסחב אותו הצידה כשהמאמן בא בטענות לשופטים, איבד עתונות ועמד לחטוף טכנית. שטיינהאואר מאזן את המקום הרגשי שלעתים פועל ממנו רחימי, שנראה כמי שסוחב את עול העולם על כתפיו.
הוא נותן פרופורציה, משענת וגב, במיוחד כשיש עוזר מאמן שני מוונצואלה, נציג הבעלים שלוחש לרחימי על האוזן, זוכה להתעלמויות קרירות, ואף לוקח קרדיטים לא לו.
ירושלים: מרסלו ניקולה הוא העוזר הראשון של סימונה פיאניג'אני, אבל הדמות הדומיננטית היא העוזר השני, מודי מאור. הוא זה שעמד מאחורי הקפצתו של בר טימור לחמישייה בגביע ווינר, שמזנק על אוזנו של האיטלקי בכל רגע נתון, הוא מכבה את השריפות, מצית את האש בשחקנים ומדליק מאמנים אחרים. תשאלו את אריק אלפסי.
חיפה: בשלושת משחקי הליגה נגד ירושלים הקבוצה רשמה 11 ריבאונד התקפה בממוצע. השליטה בקצב קריטית מבחינתה, והיא תעדיף להתמודד עם ירושלים על חצי מגרש מאשר לתת להם לרוץ ולקבל שלשות במעבר.
השימוש בפינקני קריטי כדי ליצור גמישות התקפית, להתקיף את העצלות ההגנתית של האוול ואליהו, להזמין את סטודמאייר לשמור על הפיק אנד רול ולהכריח את הגארדים לעזור לו וכך לשחרר את הלחץ מלפיתת החנק של קינסי.
ירושלים: "רוצה לרוץ מהר לפני שייגמר." יהלי סובול הוא אמנם אוהד הפועל ת"א מושבע, אבל מילות הדואט שלו עם מלאני פרס צריכות להדהד בראש של פיאניג'אני.
לחיפה ולירושלים הגנות ברזל - חיפה בזכות השריטות, ירושלים בזכות הקצב. אבל איך מונעים מחתול לשרוט אותך? פשוט בורחים ממנו, לא נותנים לו ליצור מגע. האיטלקי חייב להורות לשחקניו לפתוח מבערים בכל הזדמנות, ואם כבר נקלעים למשחק עומד- לדחוף את הכדור באובססיביות לסטודמאייר ולהאוול. ירושלים צריכה לרוץ לאליפות.
אקו"ם