שריקת סיום: אלון יפת מתכונן לעונת הפרישה

בכיר שופטי ליגת העל, כנראה בעונתו האחרונה בקריירה, מסכם פעילות של 30 שנים במגרשים. על החזות הקשוחה: "צריך לדעת להיות קרחון", החיים ביום ראשון: "אם טעית בשבת, זה לא כיף להסתובב ברחוב", הקפאת שופטים בגלל שגיאות: "טעות על טעות"

"אני לא מרואיין טוב, קח את זה בחשבון", מודיע אלון יפת לפני שהוא מתיישב על הכיסא. מאחוריו תלוי שלט ועליו הכיתוב "הדרך להתקדם היא להפסיק לדבר ולהתחיל לעשות". אלה סימנים לא מי יודע מה עבור כתב, אבל כנראה שלא רק הכישורים שלו על המגרש סייעו לו לפתוח את העונה ה־21 בקריירה כשופט בליגת העל ו־30 שנות שיפוט בסך הכל. בגיל 45 אלון יפת ראה הכל על הדשא ובראיון מיוחד רגע לפני פתיחת העונה, ואחרי שלא דיבר שנים ארוכות, הוא יודע שהגיע הזמן לדבר על חלק ממה שעבר עליו.

אלון יפת החלטי. ''בא לשפוט ולא חושב מה יהיה אחר כך'' צילום: דני מרון

"בטח שיש התרגשות. איך זה בכדורגל? מה שהיה עד עכשיו לא משנה. המשחק הכי קשה הוא לא המשחק האחרון ששפטת, אלא המשחק הבא. כשופט אתה תמיד חייב לתת מעצמך ולהתכונן, אולי יש לי יותר ניסיון אבל גם אחרי כל כך הרבה שנים תמיד יש משהו חדש שעוד לא ראית".

על המגרש זה לא נראה כאילו משהו מרגש אותך.
"עד היום אני מתרגש לפני כל משחק. צריך לדעת להפנים את זה, לשמור על קור רוח, להיות קרחון, שאף אחד לא יראה מה קורה אצלך בפנים. יש לי תוכנית משחק סדורה. אתה משתדל לדעת מה תקבל מכל שחקן או מאמן והניסיון שלי מאפשר לי לפעמים לצפות מה יקרה במשחק, ברגע שאתה יודע מה הולך לקרות אז הכל הרבה יותר קל".

אתה לא חושש שדווקא בעונה האחרונה שלך כשופט יזכרו איזו טעות? בסוף אתכם שופטים על שריקה אחת לא טובה.
"אני חיובי, בא לשפוט ולא חושב מה יהיה אחר כך. אף פעם לא כולם יהיו מבסוטים ממך. מה שחשוב הוא שתהיה שלם עם עצמך. אם מישהו חושב שלהסתובב ברחוב אחרי שטעית על המגרש זה כיף, אז הוא טועה. זה לא נעים ואני לא שוכח שום טעות. שופטים זוכרים את כל הטעויות שלהם כשברור שהמטרה היא לא לחזור עליהן. שופט בסוף נשאר לבד והוא חי עם עצמו. הוא זה שמתמודד עם הדברים מבחינה פסיכולוגית. אתה יושב וחושב מה קרה ולמה זה קרה ואיך בפעם הבאה זה לא יקרה. מצד שני אם תיתקע במחשבה לא תתקדם לשום מקום".

"צריך להשקיע בשופטים"

תקנון איגוד השופטים קובע שהעונה הקרובה תהיה האחרונה של יפת בליגת העל. למרות זאת, הוא מסרב לדבר על כך בגלוי, כאילו מנסה לשמור על אמונה שאולי משהו ישתנה ויאפשרו לו להמשיך להחזיק במשרוקית עוד עונה או שתיים. אין אחד באיגוד שחושב שיפת צריך לפרוש בסוף העונה, אבל יש תקנון. וכמו שבאיגוד יודעים לשנות אותו לעיתים, עוד נותרו אחוזים מסוימים של סיכוי שבכיר שופטי ישראל בדור האחרון ימשיך לשפוט מעבר לעונה שבפתח.

"אני מתחיל את השנה בכיף ועד השנה הבאה אלוהים גדול", הוא אומר ומדקלם קלישאה שחוקה של כל כדורגלן מתחיל, "אני מסתכל רק על המשחק הראשון בשבת".

יכול להיות שתנצח את תקנון האיגוד ותמשיך לעוד שנה-שנתיים?
"זה ממש לא משנה עכשיו. חשוב לי לשפוט ואם זה תלוי בי, אז בכל שבוע. מתי שלא תהיה לי את המשיכה לזה או מתי שהגוף שלי כבר לא יתפקד זה ייגמר. יש דברים שאין מה לדבר עליהם, כשיגיע הזמן נחליט. כרגע פיזית אני מרגיש טוב".

תפקיד מקצועי מעניין אותך בעתיד?
"האיגוד זה הבית השני שלי. כמובן אני רוצה להמשיך להיות חלק מהאיגוד. אפשר לעשות דברים יפים, גם אם בצורה שונה, ואני רוצה להיות חלק מזה בעתיד".

אלון יפת באימון השופטים. מרגיש טוב מבחינה פיזית צילום: דני מרון

בעונה שעברה סירבת לעשות מבחן כושר גופני ובסופו של דבר עברת אותו במסגרת אופ"א. חלק מאנשי האיגוד לא ראו את זה בעין יפה.
"בתקופה ההיא הייתי בכושר הגופני הטוב שלי אי פעם ואת המבחן הזה יכולתי לעבור בקלילות".

אז למה לא עשית אותו?
"על מבחן הכושר אפשר לכתוב רק דבר אחד: התכוננתי למשהו אחד והיה משהו אחר. אפשר היה להתנהל בצורה אחרת ועשו סיפור מכלום. זה בכלל לא היה צריך לקרות. אז לא שפטתי שבוע אחד".

בסוף עשית את מבחן הכושר במסגרת אופ"א.
"עשיתי את המבחן בשווייץ שבועיים אחר כך, מבחן יותר קשה ועברתי אותו בלי בעיה, הלאה. זה לא היה צריך לקרות".

מה דעתך על מאבק השופטים הצעירים להגדלת המשכורות והשאיפה ששופטים יהיו מקצוענים? אתה כנראה כבר לא תיהנה מזה.
"הדרך צריכה להיות כמו שיש היום באירופה. צריך ללכת לתהליך שבסופו שופטים יתעסקו רק בשיפוט. אם זה מבחינת אימונים, תמיכה חיצונית של אימונים פיזיים וייעוץ פסיכולוגי, ששופטים יעבירו הרצאות בבתי ספר ויתוגמלו בהתאם. שישפטו שניים-שלושה משחקים בחודש ותהיה להם משכורת שתאפשר להם להשקיע הכל בהתמקצעות. קבוצות משקיעות בארץ הרבה מאוד כסף והשופטים הם עניין חשוב מאוד במשחק הזה, וצריך להשקיע בהם".

משכורת של 2,000 שקל למשחק שמגיעים אחרי אימונים לאורך כל השבוע זה מספיק בעיניך?
"זו המשכורת שלנו ועם המשכורת הזו צריך לעשות את העבודה. כמו בכל מקום, אנחנו חושבים שאנחנו שווים יותר. בסופו של דבר שופט כדורגל יהיה מקצוע בישראל, כמה זמן זה ייקח? לא יודע. זה יותר מדי חשוב בשביל שזו תהיה עבודה נוספת".

מה צריך לשנות, לדעתך, בכל הקשור להתנהלות באיגוד מול השופטים?
"שופט טועה ואז לא נותנים לו לשפוט. זו טעות על טעות. שופט לא בונים למשחק או שניים אלא לשנים קדימה. יש לנו היום צוותים שלמים. יש ועדה מקצועית שעובדת איתך, פסיכולוגים ועוד גורמים, אבל אז לדעתי שופט צריך עוד משחק. זה שכולם צריכים לשפוט ויש סדר מסוים זה חלק מהחיים. ההשעיה היא לא הפתרון להחזיר שופט לעצמו. צריך להחזיר את השופט לבמה מייד. אם יש בעיה רציפה אז מנוחה היא דבר טוב, אבל על טעות אחת לא צריך לעשות חגיגות אלא לשבת איתו, יחד עם תמיכה פסיכולוגית שנותנים היום באיגוד, לתת לו להמשיך לשפוט וזהו".

איפה אתה שם את השופט הישראלי לעומת שופטים מהליגות הבכירות באירופה?
"יש לנו שופטים טובים מאוד. רמת השיפוט טובה מאוד ואני לא משווה אותנו לאף מדינה באירופה. שפטתי עם שופטים מכל הליגות הגדולות ואני לא חושב שמישהו מאיתנו נופל מהם. השופטים בארץ ברמה טובה ויכולים להתמודד עם כל דבר".

עוד אין לנו שופט שהגיע לדרג הבכיר באופ"א. יהיה כזה לדעתך?
"שופט טוב יכול להגיע תמיד הכי גבוה. היום בגילים מבוגרים לא מעלים אותך גבוה וזה הגיוני. בגלל זה היום האיגוד שינה פאזה ושופטים צעירים יותר מתחילים לשפוט. התחלתי בגיל צעיר ולמקום שהגעתי, בדור השיפוט שלי, אף אחד לא הגיע. אני מקווה שעוד שופטים יגיעו והלוואי אפילו יותר גבוה.

יכולת להגיע יותר גבוה? אברהם קליין ז"ל שפט ברבע גמר המונדיאל ב־1982.
"טוב לי עם הפסגות שהגעתי אליהן, כי זה הכי גבוה שאפשר היה להגיע. עכשיו זה זמן אחר ויכול לבוא מישהו שיצליח להגיע מעליי".

אתה רואה מישהו כזה?
"יש מספיק שופטים שעם הכוונה נכונה יכולים לעבור אותי, ללא ספק".

אלון יפת מרחיק את ואליינטה. רמת השיפוט בישראל טובה דני מרון

למה אומרים שאיגוד השופטים הוא קן צרעות?
יפת שותק.

אתה מחפש תשובה?
"אגיד לך את האמת, מי שאומר את זה אלה אנשים שלא יודעים מה קורה באיגוד או נפגעו ממנו בעבר ואז מלכלכים. האיגוד הוא כמו כל ארגון, יש פירמידה והראש שלה צר. גם אם יש הרבה טובים, לא כולם יגיעו למעלה. יש אנשים שחושבים שהגיע להם והם רצים לכל מיני גורמים שנהנים לשמוע את זה ויספרו הלאה את הסיפורים".

אז הכל זהב לפי מה שאתה מתאר. כולם חברים של כולם, הכל פיקס.
"האיגוד הוא גוף שעיתונאים נהנים לכתוב עליו. זה מוכר עיתונים".

מוכר? איזה חלק בציבור מתעניין כל כך באיגוד?
"כשחברת ענק במשק עובדת טוב לא שומעים עליה, אבל אם עוצרים מישהו או יש פרשה חדשה החברה עולה לכותרות. זה בדיוק אותו דבר. על דברים טובים לא כותבים, אבל אם יש דברים רעים אז ישר עושים מזה חגיגה. יש שופטים שנפגעים קצת והם אוהבים לדבר, אז מה לעשות?"

"יש לי מלא אמונות"

יפת מחזיק בבית אוסף של הכדורים מהמשחקים המפורסמים ששפט. יש שם כאלה ממשחקיה של ליברפול באנפילד או את כדור המשחק בין ברזיל לפורטוגל, שבו הרחיק את המגן הברזילאי האגדי רוברטו קרלוס. אולי לא שמו לב לכך, אבל יפת הפסיק את תנועת המתיחה בידיו לפני כל משחק, אמונה תפלה שהלכה איתו שנים רבות.

אל תדאגו, גם בלי מתיחת המרפק לא חסרות לו אמונות גם היום. "אף אחד לא יוצא לפניי מחדר השופטים לפני משחק", הוא מצהיר באופן חד משמעי, "יש לי מלא אמונות, בלי סוף, אני גם עולה למגרש ברגל ימין".
אחרי כל כך הרבה שנים, שתף אותי בחוויה ייחודית שתיקח איתך.

"המשחק שהכי נהניתי ממנו היה בליברפול נגד יאנג בויז. שפטתי שם פעמיים, היה משחק גם נגד בורדו. מבחינתי, היה שם הכי כיף בעולם, אין כמו אנפילד, תן לי לשפוט רק שם. אתה נכנס כאילו למקדש, רואה את חדרי ההלבשה, יורד למנהרה ומתאמן על הדשא לבד עם עצמי. תחשוב איזה כיף זה להתאמן לבד על הדשא באנפילד. יש לך שעה עם עצמך, אתה והשופטים כמובן, כמו ילדים קטנים. גם האווירה מסביב והמשחק עצמו זו חוויה".

ואז צריך לחזור בשבת לשפוט באיצטדיון הי"א באשדוד.
"בכיף, הכל טוב".

אם תגיד לי שזו אותה התחושה אתה שקרן.
"ברור שזה שונה, אבל צריך להתכונן אותו דבר וזה המבחן שלך בתור שופט. פה זה הלחם, שם זה הדובדבן".

במבט לאחור, זכורה לך טעות שלך שהכריעה אליפות או הורידה קבוצה ליגה?
"לא היו מצבים כאלה. תראה, הכרה בשופט היא לאורך זמן".

יש הרגשה שכשתפרוש יהיה ואקום, כי פיגורה מקצועית ושופט זה לא אותו דבר.
"תאמין לי שלא יהיה ואקום".

יש לך בקשה כמו שאר השופטים לקבל במשחק האחרון שלך את גמר גביע המדינה?
"אני מקווה שבמשחק האחרון בקריירה יאפשרו לי לשפוט את מכבי נתניה, אבל אחרי שאשפוט גמר גביע".

אתה רואה, בסוף יצאת מרואיין לא כל כך רע.
"חשוב לי שאנשים יבינו שאנחנו שופטים, אבל בני אדם. כל אחד בא לתת את הכי טוב שלו. אנחנו יושבים אחרי משחקים, מנתחים החלטות שעות ולפעמים לא ישנים בגלל זה. אין שופט שבא לעשות דווקא לאף אחד. כשאני מסיים יום עבודה בשעה 16:30 אז יש לי אימון ערב. זה ויתור על חיים, המשפחה וזמן מנוחה בשבתות, אבל אנחנו עושים את זה באהבה, אני אוהב את המשחק הזה".