 |
/images/archive/gallery/128/627.jpg גברים מתנשקים
צילום: ברקאי וולפסון  |
|
|
|
|
| בראיון ראשון אומר הצעיר שפוצה על-ידי עיריית טבריה בעקבות גירושו מהחוף לאחר שהתנשק עם חברו: "הייתי בטוח לכל אורך הדרך שאנחנו צודקים. אם נעשה לכם עוול, אל תפחדו להיות עצמכם!" |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מתן אלדר, צעיר שהתחבק והתגפף עם בן זוגו בחוף מוסדר בכנרת וגורש מהמקום, יקבל מעיריית טבריה פיצוי של 5,000 שקלים. הפיצוי ניתן לאחר שאלדר ובן-זוגו נדרשו על-ידי המציל לצאת מהים
וננזפו בפומבי על מעשיהם. הסכום ישולם לו בהסכם פשרה שהושג מחוץ לכותלי בית המשפט, תוך דחיית התביעה ומבלי שאיש מודה בטענות שהועלו על-ידו.
בראיון ראשון לערוץ הגאווה של NRG מעריב, אומר אלדר: "אני חושב שזה הישג של הקהילה. זוהי אבן דרך נוספת במאבק שלנו. אנחנו לא צריכים להתבייש במי שאנחנו, אנחנו להישאר גאים במה שאנחנו! אולי המקרה הזה יגרום לאנשים לחשוב 'אולי גם לי זה קרה פעם' ויהיו עוד אנשים שיבקשו לתקן עוולות שנעשו להם".
לפני למעלה משנתיים, במרץ 2004, הגיש אלדר, באמצעות עו"ד עמוס ון-אמדן, תביעה נגד החברה הכלכלית של עיריית טבריה. בתביעתו תבע אלדר פיצוי עקב הפלייתו בשל נטייתו המינית.
בתביעתו טען עו"ד עמוס ון-אמדן, כי ביולי 2003, בהיותו בן 17 וחצי, הגיע אלדר עם בן-זוגו כבן ה-18, לחוף "הגנים" על שפת הכנרת. החוף הוא שמור ומגודר, כאשר הכניסה אליו אפשרית אך ורק בתשלום. את החוף מנהלת החברה הכלכלית של העירייה.
בזמן ששהו השניים במים, בעודם מתגפפים ומתנשקים, כרז לעברם המציל ברמקול לצאת מהמים ולגשת אליו. כאשר הגיעו השניים לסוכת המציל, מנהל החוף ואנשים נוספים גערו לעיני כל, תוך שהם טוענים כי מדובר בחוף ציבורי בו שוהות משפחות וילדים, אשר יש למנוע מהם היחשפות ל"מעשים כאלה".
"התגפפות וחיבוקים בפומבי הינם מעשים חוקיים, אשר מבוצעים בהזדמנויות שונות כחלק מהתנהגות של אנשים המרגישים קירבה אישית ורגשית האחד כלפי השני", טען עו"ד ון-אמדן בתביעתו.
"האיסור וההגבלה על התובע ליהנות מהחוף וממתקניו באו משום היותם ביטוי לנטייתו המינית ההומוסקסואלית. אילו מעשים אלה היו מבוצעים על-ידי נער ונערה, גבר ואישה, הם לא היו זוכים להתייחסות או הערה כלשהי".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
"לכל אורך הדרך האמנתי שאני צודק"
|
|
|
 |
|
|
|
איך התחיל המקרה שגרר להישג שלכם מול העירייה?
"זה היה ב-30 ביולי 2003. חבר שלי ואני, שעד היום אנחנו ביחד, יצאנו לנופש בטבריה. ירדנו לחוף העירוני, חוף 'גנים'. שילמנו את דמי הכניסה הרגילים לחוף, נכנסנו לחוף, התמקמנו והחלטנו שאנחנו נכנסים למים. בתוך המים התחבקנו קצת, התנשקנו, לא היה פה משהו פרובוקטיבי. זה היה תמים מאוד, מבחינתנו. אבל כנראה זה לא מצא חן בעיני כמה אנשים".
ואז המציל קורא לכם החוצה ומבקש מכם לגשת אליו.
"המציל של החוף קרא לנו החוצה ורק מילא את הוראות ההנהלה. פגשנו ליד סוכת המציל את מנהל החוף והבן שלו. חשוב לי להדגיש שבניגוד למה שמפרסמים, המציל היה בסך הכל השליח. הוא רק ביצע מה שביקשנו ממנו. המנהל של החוף והאנשים שהיו מסביב אמרו לנו שזה לא מכובד ולא יאה. הם טענו שזה לא במקום לעשות מה שעשינו במקום אליו באות משפחות עם ילדים באים.
"ההצעה שלהם היתה לקום ולהישאר בחוף אך ללכת לעבר שובר הגלים, מעבר לטווח ראייתו של המציל, ושם שנעשה מה שאנחנו רוצים. לא ידענו מה לעשות, חזרנו למקום שלנו ואז מישהי ניגשה אלינו ואמרה לנו שהיא התביישה מאוד לראות את מה שעושים לנו. היא הציעה שאולי כדאי שנתייעץ משפטית ונבחן מה אפשר לעשות עם זאת".
איך התגלגל העניין המשפטי לכדי תביעה מול העירייה?
"את הפנייה התחלנו דרך 'ארגון הנוער הגאה', שהיה בשעתו קשור לאגודה, ומי שעמד בראשו, יניב וייצמן שעזר לנו. כך הגענו לעורך דין עמוס ואן-אמדן. לקראת תחילת 2004 הגשנו את התביעה והשבוע הגענו לפשרה הזו".
אתה יודע שהסיכום ביניכם לא כולל הודאה של העירייה והחברה הכלכלית שלה בכך שנגרם לכם עוול.
"אני חושב שעצם העובדה שהם מפצים אותנו מעיד על כך שהם יודעים שהם טעו. מבחינתנו, מה שהיה זה או פיצוי כספי ופשרה או משפט, שלפי דעתי היינו זוכים בו. לכסף, מבחינתי, אין משמעות מסוימת מעבר לזו הסמלית. אני אתרום ל'ארגון הנוער הגאה' חלק מהכסף. אני מרוצה מאוד מהתמיכה שלהם בנו ומהמעורבות שלהם".
היה שלב בדרך בו נשברת?
"לא היה לי ספק שזה ייגמר ככה. לא היתה נקודה בה חששתי שבית המשפט יפנה כנגדי. הייתי בטוח שעורך הדין שלנו יעשה עבודה וגם האמנתי שאני צודק".
איך ההורים והמשפחה הגיבו?
"זה נפל על ההורים שלי והם לא היו כל כך מוכנים, אבל אמא תמכה מאוד ואבא נגרר אחריה. ההורים תומכים וזה חשוב מאד, לטעמי. בעקבות המקרה הזה, המשפחה המורחבת התחילה לגלות עליי יותר, וגם הם תמכו בי".
נראה שהשגת הישג לקהילה ולא רק הישג אישי.
"אני חושב שזה הישג של הקהילה. זוהי אבן דרך נוספת במאבק שלנו. אנחנו לא צריכים להתבייש במי שאנחנו, אנחנו להישאר גאים במה שאנחנו! אולי המקרה הזה יגרום לאנשים לחשוב 'אולי גם לי זה קרה פעם' ויהיו עוד אנשים שיבקשו לתקן עוולות שנעשו להם. אין לי ספק שבשנים האחרונות מצבנו כקהילה השתפר אבל זה לא סוף הדרך. הדרך עוד ארוכה, אין ספק".
איך החבר התמודד? הוא לא נרתע מהאקטיביזם שלך?
"אדרבא, הוא כל הדרך תמך בי וגם דחף אותי הלאה. בלעדיו לא הייתי עושה עם זה הרבה. יחד דרבנו אחד את השני לפעול וללכת בדרך הזו, ובסופו של דבר ניצחנו".
לא חשבת שאולי אתם הולכים רחוק מדי?
"לכל אורך הדרך לא היתה נקודת שבירה, לפחות מבחינתי. הייתי בטוח במאתיים אחוז במה שאני עושה ובכך שאני צודק".
איזה מסר היית רוצה להעביר לבני נוער ולצעירים בגילך?
"תראה, אני מתנדב בארגון הנוער הגאה ובדרך להפוך למתנדב קבוע בארגון. הייתי רוצה לומר לנערים ולצעירים בגילי שיהיו בטוחים בעצמם, במה שהם עושים. אם הם חושבים שהם עשו משהו נכון ונגרם להם עוול, שיילחמו במערכת אם יש צורך בכך. אם נעשה להם עוול, שלא יפחדו להיות עצמם".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"הומואים ולסביות לא ייסבלו אפליה"
|
|
|
|
|
|
|
כאמור, לאחר שנתיים הושגה פשרה מחוץ לכותלי בית המשפט, כך שכנגד דחיית התביעה, העירייה התחייבה לשלם לאלדר פיצוי בסכום של 5,000 שקל, ומבלי שיש בתשלום משום הודאה בטענות התובע בתביעתו.
עו"ד עמוס ון-אמדן גורס כי התביעה נועדה לשלוח מסר לפיו "הומואים ולסביות לא יסבלו הפלייה, שמטרתה למנוע מהם לממש את נטייתם ואת זהותם באותו אופן שבו יכולים הטרוסקסואלים לעשות זאת".
לדבריו, "התביעה וסכום הפשרה נועדו להדגיש את העיקרון לפיו כל נותן שירות ציבורי או מסחרי צריך לדעת כי הוא חשוף לתביעה ולסנקציה כספית של ממש, כל אימת שיבקש להפלות הומואים ולסביות".
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
