 |
/images/archive/gallery/319/856.jpg איור גאווה
איור: עמיר קדרון  |
|
|
|
|
| גן העצמאות נחשב למוקצה בקרב הומואים רבים - וגם בין סטרייטים שמוכנים לקבל הומואים, ובלבד שיהיו תחובים עמוק בארון. הגנים, מול אתרי ההיכרויות ושאר זירות היכרויות, הם מרחב קווירי אלטרנטיבי שמאיים על המיין סטרים. דוסים, מזרחים, ערבים, אשכנזים, חיילים, מבוגרים וצעירים משילים זהות - ומציגים חלופה לתרבות המיין סטרים שהשתלטה גם על הגייז |
|
|
|
 | דפדף בגאווה |  |
|
רן הלחמי
5/6/2006 14:51 |
|
|
|
|
|
|
|
לפני מספר ימים הלכתי לצוד, כהרגלי, זיון באחד מהגנים הציבוריים בתל אביב. כן, סקס בגן קצת חשוך, עם המון גברים חרמנים שאפשר לראות אותם באמת ולא רק לצפות בתמונה מעובדת שלהם, ממריץ לי את ההורמונים. לאחר שהתחלתי להתחרמן עם אחד הבחורים שם, שלא היה מושך כל כך אבל היווה האופציה הכי סבירה באזור הגן בשעת ערב כה מוקדמת, ניגש אליי בחור מבוגר יחסית ואמר לי שהוא רוצה לדבר איתי.
הסתקרנתי מהבקשה, הרמתי את הג'ינס ויצאתי מהשיחים (כן, בדיוק התיאורים שאוהבים ההומופובים שמגיבים לכתבות בסדרתיות מטורפת) בכדי לדבר עם הברנש. הוא היה נראה בסביבות הארבעים-חמישים, שחום מעט, עם חולצה קצרה לגופו ותרמיל גדול מאחוריו.
"למה אתה עושה לעצמך את זה?", הוא שאל אותי.
לא הבנתי למה הוא מתכוון. "מה בדיוק אני עושה לעצמי?", הקשיתי.
"אתה לא חושב שזה לא מכובד שבחור יפה כמוך יסתובב במקום כזה ויחפש לו זיונים, במקום למצוא מישהו לטעמך, לקחת אותו הביתה ולעשות שם מה שאתם רוצים לעשות?", הוא שאל.
השיחה שהתנהלה לאחר מכן
המחישה לי את הצביעות המושרשת ביחס שלנו, ההומואים, לסקס, לעצמנו. הומואים רבים רואים בגנים, בפרט בגן העצמאות (הממוקם ליד מלון "הילטון" על חוף הים) ובגן הרכבת (ליד תחנת רכבת מרכז), את הדבר הכי בזוי, נחות ועלוב שיש. זה טוב ויפה לחפש סטוצים במועדונים, כאשר חצי מהרוקדים מסטולים ולא יזכרו למחרת עם מי הם בכלל היו. זה פשוט נהדר לחפש סקס מיידי ב"אטרף דייטינג", למצוא מישהו שמצטלם נהדר ואז לגלות שהדוגמן מהאינטרנט הוא גמד שנאבק עם גופו שעות בג'ים כדי להפוך את עצמו לדבר החם הבא. אבל סקס בגן?! במקום החשוך הזה? בתוך השיחים ובין העצים?!
אפשר לומר שהומואים צבועים, ניתן לטעון שהגנים הציבוריים כבר לא באופנה (זה לא נכון בארץ, בטח שלא בחו"ל). אולי אפשר לנסות להסביר שאנחנו, ההומואים, רוצים למצוא סקס בדרכים ה"בטוחות" ביותר – בכך שאנו בודקים את הפרטנר האינטרנטי שלנו עם מצלמה, תמונות גלויות בפרופיל ב"אטרף" ושאלות נוקבות ("כמה הכלי?", "אק/פס?", "נייד/ממוקם?" וכולי). אולם האמת הרבה יותר מורכבת מהתשובות השטחיות הללו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
האיום על הישראליות
|
|
|
 |
|
|
|
הגנים הציבוריים בארץ, ובפרט גן העצמאות בתל-אביב, הם מרחבים קוויריים אלטרנטיביים. בגנים האלה מתאספים הומואים ערבים והומואים יהודים, מזרחים ואשכנזים, ימנים ושמאלנים, מבוגרים וצעירים. הגן הציבורי, כמרחב שמאכלס בו הומואים באשר הם הומואים, לא מחייב את ההומו החרמן המגיע אל שיחיו למלא שאלון בדבר דתו, גילו, מוצאו, העדפותיו במיטה, צבע עורו, שעירוּת גופו, השכלתו, מבנה גופו, גובהו וצבע עיניו.
המרחב הקווירי האלטרנטיבי שקיים במסגרת הגן הציבורי מאפשר להומואים להיפגש, להתאהב ולהזדיין עם ערבים ומזרחים ואשכנזים ורוסים וחיילים ומבוגרים. אף אחד לא ישאל אותך מדוע אתה מעדיף גברים בני 40+; סקס בין הומו ערבי לבין הומו יהודי ייראה כדבר הטבעי ביותר; מזרחי ואשכנזי שמספקים זה את זה בין השיחים אינם עומדים מול משטר שלם שמתעדף בני אדם וקובע את מעמדם החברתי והפוליטי לפי מוצאם העדתי; חייל יהודי יוכל לשכב עם צעיר ערבי מבלי שהדברים ייראו משונים וביזאריים.
גן העצמאות, וגנים אחרים, הוא איום לא רק על ה"מיין-סטרים" ההומוסקסואלי, הגברי, המצ'ואיסטי, המשועבד למכוני כושר ולהשקפות הממסד – הוא גם איום על הישראליות. הישראליות, כיצירה קולוניאלית שביקשה לבסס נראטיב המעלים קבוצות מסוימות (פלסטינים) ומבקש להטמיע קבוצות אחרות (מזרחים), לא יכולה לקבל את האלטרנטיבה הרדיקלית שמציע הגן הציבורי.
מקום בו אין הבדלים לאומיים, דתיים, פוליטיים, מגדריים, אתניים ועדתיים הוא הניגוד המוחלט לישראליות כיציר הפרויקט הציוני. אך בקושי קיבלה הישראליות, והחברה הישראליות, את ההומואים. הומואים נדרשו להוכיח שגם הם מתים במלחמות השווא של ישראל כנגד שכנותיה בכדי שיוכלו לטעון כי הם חלק אינטגרלי מהחברה הישראלית.
אולם הישראליות, שמצליחה איכשהו לבלוע את ההומוסקסואליות, ממש לא מצליחה להכיל בתוכה את הגנים הציבוריים. ההומואים החדשים, הנהנים מאהדת חלקים גדולים בציבוריות הישראלית, רוצים להוכיח שהם ראויים לתואר הזה, "ישראלי". לכן הם מסכימים שיקטלגו אותם ב-18 קטגוריות (!) בפרופיל האישי שלהם באתר ההיכרויות המוביל, "אטרף דייטינג". משום כך הם מסרבים לראות קואליציה של מיעוטים בישראל – ולא חוברים לשום מאבק חברתי אמיתי. בגלל זה הם מסתגרים בגטו הגדול הנקרא "תל אביב" ומתעלמים ממה שקורה מעבר לגבעות רמת גן ורמת אביב, ממה שנמצא מחוץ למתחם נחלת בנימין-שדרות רוטשילד.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אלטרנטיבה רדיקלית
|
|
|
|
|
|
|
אנחנו, ההומואים, מתקשים להכיל את האלטרנטיביוּת שגלומה בגן הציבורי, כמרחב קווירי בו אדם משיל מעל עצמו את כל זהויותיו – מלבד זו ההומוסקסואליות. הגן, כמקום קוסמופוליטי לחלוטין, מנטרל זהויות ומבטל את כל ההבדלים שהפרויקט הציוני ובית החרושת הישראלי מבקשים ליצור. ככזה, הוא מקיים אלטרנטיבה רדיקלית, א-לאומית, על-זהותית, לישראליות – ולדור ההומואים החדשים שמעוצבים ברוח הישראליות האשכנזית, הלבנה, הציונית.
הישראליות ההומואית היא זהות שמאדירה נשיקות בין גברים חתיכים בטלוויזיה, מעריצה זמרים הומואים ששרים למיין סטרים, שונאת טרנסג'נדרים, לא מתה על לסביות, שוללת קיומם של ביסקסואלים ורוצה לצעוד דווקא בירושלים – בירת ישראל לנצח-נצחים – כדי להוכיח שאפשר גם לקבל בתחת וגם להכניס פתק לאבני הורדוס, הידועות בכינוי "הכותל המערבי" או "הדיסכותל" (הדיסקוטק הלאומי).
הבחור שפגשתי בגן סיפר לי שהוא בסך הכל צופה בבחורים מזדיינים – ואז מביא ביד, או מוצא לעצמו מישהו – ולאחר שהוא בודק אותו היטב – מביא אותו הביתה. "אני כבר זקן", הוא אמר, "אתה צעיר. מה אתה מחפש פה?"
לא, הוא לא התכוון להטיף לי. הוא בסך הכל היה נחמד מאוד. הוא גם לא ניסה להתחיל איתי מתוך הנחה סמויה שאני, הצעיר, לא נמשך לגברים שמבוגרים ממני. הוא פשוט לא הבין מה אני, ההומו החדש שנמס מ"יוסי וג'אגר" ו"הר ברוקבק", עושה פה, בגן הציבורי. הלא אני, הומו לבן, אשכנזי, בן 25 – תכול עיניים עם ג'ינס וג'ל בשיער – לא אמור להיות חלק ממקום בו ערבים שוכבים עם יהודים, אשכנזים מזדיינים עם מזרחים, מבוגרים מענגים צעירים, דתיים חובשי כיפה יוכלו להתענג מבלי שעונשים ארכאיים יהיו כחרב המונחת על צווארם.
במקומות כמו הגנים הציבוריים, הסאונות וחדרי החושך, כולם שווים. שוויון שכזה, קוסמופוליטי, בו אין "התקווה" ואין "בילאדי, בילאדי", בו מרוקאים יכולים להתחרמן עם רוסים, ודוסים עם כיפה סרוגה עושים סקס עם חילוניים גמורים, הוא החלופה הרדיקלית ביותר לכל הפרוייקט הפטריארכלי, הגברי והמיליטריסטי שמתבסס בארץ הזאת במאה האחרונה.
אני נטשתי את בן שיחי ונפניתי להתעסק עם חייל צעיר בן 20. את המקום בו רדיקל שמאלני יורד לחייל לבוש מדים, החברה הישראלית לא יכולה להכיל. גם לא המיין סטרים ההומואי, מסתבר.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
